שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > זוכה נאשם בעבירת החזקת סמים שנתפס לאחר שעוכב במחסום משטרתי

חדשות

זוכה נאשם בעבירת החזקת סמים שנתפס לאחר שעוכב במחסום משטרתי , צילום: getty images Israel
זוכה נאשם בעבירת החזקת סמים שנתפס לאחר שעוכב במחסום משטרתי
28/04/2022, עו"ד שלי גולדמן

בית משפט השלום זיכה נאשם בעבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. נקבע כי התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם עוכב במחסום באופן אקראי לשם בדיקת רישיונות, וקיים הרבה מעבר לספק סביר שהוא עוכב במחסום כחלק מניסיון לחשיפת עבירות פליליות. זאת, בלי שעמד נגדו חשד סביר לביצוע עבירה בטרם עיכובו.

עסקינן בנאשם שהואשם בהחזקת 520 גרם קנביס שלא לצריכה עצמית. טענתה העיקרית של הסניגורית היא שעיכובו של הנאשם לא היה חוקי, וכנגזרת מכך גם החיפוש שנערך ברכבו, ולכן יש לפסול את הסמים שנתפסו בעת החיפוש ואת הודאתו של הנאשם במשטרה בעקבות תפיסת הסמים, ולזּכֹות את הנאשם. בצד זאת טוענת הסניגורית טענות הנוגעות לטיפול המשטרה בסמים שנתפסו לכאורה.

המדינה טענה כי הנאשם עוכב במחסום באופן אקראי לשם בדיקת רישיונות ואילו הסניגורית טענה כי היחידה המשטרתית שהפעילה את המחסום היא יחידת סיור שאינה נמנית על משטרת התנועה. כמו כן, בדו"חות שכתבו השוטרים לא צוין כי מטרת המחסום הייתה בדיקת רישיונות. גם בעדויותיהם של הקצין והשוטרת עלתה תמונה של ריבוי מטרות של המחסום – אכיפה של עבירות פליליות, עבירות ביטחוניות ועבירות תעבורה. יתר על כן, מעדויותיהם של הקצין והשוטרת הצטיירה תמונה ברורה שבדיקת הרישיונות הייתה כלי בלבד לצורך מילוי מטרתו העיקרית של המחסום שהיא חשיפת עבירות פליליות וביטחוניות. זאת, בדיוק כעולה מעדותו של המתנדב המשטרתי. הקצין ציין בעדותו יותר מפעם אחת שכאשר רכב מעוכב ושוטר מבקש את רישיונו של הנהג הוא גם "מתשאל" אותו, ובתשאול זה עולים לעיתים "דברים נוספים" או "חשד נוסף". עדויותיהם של הקצין והשוטרת בשאלה את מי מעכבים במחסום לא היו קוהרנטיות לחלוטין ולא לחלוטין אמינות.

כב' השופט א' הרמלין פסק כי סיכומיה של התובעת בתיק זה התמקדו בשאלה אם הנאשם נעצר לבדיקת רישיונות כתוצאה מאכיפה בררנית. ואולם, טענת ההגנה הייתה אחרת. ההגנה טענה שהנאשם כלל לא נעצר לשם בדיקת רישיונות. בחינת הראיות בתיק כפי שנפרשו בהליך תומכת בעמדת ההגנה ברמה העולה בהרבה על יצירת ספק סביר. התביעה לא הוכיחה מעבר לספק סביר שהנאשם עוכב במחסום באופן אקראי לשם בדיקת רישיונות, וקיים הרבה מעבר לספק סביר שהוא עוכב במחסום כחלק מניסיון לחשיפת עבירות פליליות. זאת, בלי שעמד נגדו חשד סביר לביצוע עבירה בטרם עיכובו.

עוד נקבע כי אין מחלוקת שרכבו של הנאשם עוכב במחסום המשטרתי בלי שהיה חשד סביר שהנאשם ביצע עבירה או יסוד סביר לחשד שבוצעה עבירה בת מעצר ששוטר סבר שמצדיקה חיפוש ברכב. רק לאחר עיכובו של הרכב במחסום המשטרתי והוראת השוטרת לנאשם שיפתח את חלון הרכב התעורר אצל השוטרת ובהמשך אצל הקצין החשד שברכב מוחזקים סמים. הואיל וקיים הרבה מעבר לספק סביר שרכבו של הנאשם עוכב במחסום לא לשם בדיקת רישיונות אלא כניסיון של השוטרים לאכוף עבירות פליליות ועבירות ביטחוניות, והואיל וטרם עיכובו לא היה חשד סביר שהנאשם ביצע עבירה המצדיקה את עיכובו או שבוצעה עבירה המצדיקה חיפוש ברכבו, הרי שעיכובו במחסום היה בלתי חוקי.

זאת ועוד נפסק כי הדרישה שחשד שיהווה בסיס לעיכוב ולחיפוש יהיה "סביר" משמעותה היא שהחשד צריך להתקיים מבחינה אובייקטיבית ולא רק להתקיים מבחינה סובייקטיבית אצל השוטר המחליט לבצע הליכים אלה. כדי שאמנם יתקיים חשד מבחינה אובייקטיבית סוג המידע המחשיד צריך להיות מסוים ושיעורו של המידע צריך לעלות על מידה מסוימת. עיכוב של אדם על ידי שוטר ואפילו לשם הזדהות בלבד פוגע בחופש התנועה שלו ובפרטיותו. מעבר לכך שעיכוב ללא סיבה מוצדקת פוגע בזכויות יסוד חוקתיות אלה מעבר למידה הראויה, הסיכון הגדול בכך שעיכוב נעשה שלא על בסיס מדד אובייקטיבי כגון "חשד סביר" הוא בכך שהאכיפה תהיה בלתי שוויונית. המתנדב המשטרתי סיפר בתיק זה כי הנטייה היא לעכב גברים הנוסעים במכונית ללא נשים. יש להניח כי מדיניות זו מבוססת על הנחה ששכיחות ביצוע עבירות בקרב אוכלוסייה זו גבוהה יותר מאשר בקרב נשים או בקרב זוגות. הנחות מעין אלה עלולות במודע או שלא במודע להביא לעיכוב יתר של מי שנמנים על קבוצות אתניות, עדתיות או דתיות, שהשוטר המעכב סובר ששכיחות העבריינות בהן גבוהה מן הממוצע – כלומר, לאכיפה מפלה.  אין להתפלא לכן שהסניגורית ציינה בהקשר זה שהנאשם הוא בעל "מראה רוסי מובהק" כהגדרתה, ועל כך שהסניגורית קשרה בין היכולת לזהות את מוצאו לעיכובו במחסום. יש לציין בהקשר זה שבניגוד לדברי התובעת בסיכומיה, במצב של האטת התנועה למהירות אפסית כפי שתיאר המתנדב שנעשה במקרה זה, אין קושי להבחין בתווי פניו של נהג גם בכביש מואר בשעת לילה. בפגיעה בזכויות יסוד על בסיס השתייכות לקבוצת מיעוט אתנית, עדתית או דתית. בדיוק כמו פגיעה בנשים בשל מינן, יש משום פגיעה בשוויון שמגיעה לדרגה של השפלה ופגיעה בכבוד האדם של מי שזכויותיו נפגעות.

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי בפסק הדין בע"פ 98/5121 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, בית המשפט העליון שורת מבחנים שלאורם יוחלט אם תפסל ראיה שהתקבלה שלא כדין. במקרה דנן מדובר בדרגה חמורה של אי חוקיות בפעולת המשטרה שכן מדובר בעיכוב לשם גילוי עבירות שלא עמד ביסודו חשד סביר מדובר במחסום מתוכנן של המשטרה שנראה שמבטא דרך פעולה שיטתית ולא בפעולה ספונטנית שלא הושקעה בה מחשבה.  טיעוני התובעת בסיכומיה גם אין ספק שאלמלא עוכב הנאשם במחסום שלא כדין ובמסגרת העיכוב הבלתי חוקי פתח את חלון מכוניתו לפי הוראת השוטרים שעיכבו אותו שלא כחוק, לא היו מתגלים הסמים במכוניתו. כלומר, לא חלה במקרה זה דוקטרינת הגילוי הבלתי נמנע. לא התקיימו במקרה זה גם כל נסיבות מקלות שהצדיקו עיכוב בלתי חוקי. מכלול שיקולים אלה תומך בפסילת הסמים שנתפסו ברכבו של הנאשם מלשמש ראיה בתיק זה. הואיל והראיה שבה מדובר היא ראיה "חפצית"  ברור שהיא לא באה לעולם כתוצאה מן העיכוב הבלתי חוקי והעובדה שנתפסה כתוצאה מעיכוב לא חוקי אינה משפיעה על אמינותה, ואולם לפי קביעת בית המשפט העליון אין בשני אלה כדי להכשירה כראיה במשפט, אלא להוות שיקול בלבד בשאלה אם לקבלה.

כב' השופט א' הרמלין הוסיף וקבע כי השיקול האחרון שנקבע בע"פ יששכרוב בשאלה אם לפסול ראיה שהתקבלה שלא כדין נוגע למחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה. כלומר, אם פסילת הראיה תוביל לזיכוי

הנאשם מעבירה חמורה יש בכך משום שיקול שלא לפסול את הראיה. השופטת דורית ביניש שכתבה את פסק הדין בע"פ יששכרוב הייתה מסויגת לגבי שיקול זה, שכן הוא יכול להוביל לפגיעה בהליך ההוגן דווקא בתיקים החמורים יותר. יתר על כן, בפסיקה מאוחרת יותר הביעו מספר שופטים של בית המשפט העליון את עמדתם שחומרת העבירה אינה שיקול מספיק להכשרתה של ראיה שהתקבלה או נתפסה שלא כדין –במקרה זה נתפסה כמות גדולה יחסית של קנביס שהוחזקה לפי הנטען בכתב האישום שלא לצריכה עצמית. ואולם, עיון בפסיקת בתי המשפט מעלה כי מתחם העונש ההולם לעבירה זו מתחיל מעונש של מאסר על תנאי לעיתים בצירוף שירות לתועלת הציבור או לכל היותר מעונש מאסר בפועל של מספר חודשים שניתן לרצות בעבודות שירות. בהתחשב בכך שזו רמת הענישה המקובלת לעבירה שבה עוסק תיק זה, ברור שהמחיר החברתי של זיכוי הנאשם כתוצאה מפסילת הסמים, אינו גבוה במידה כזו שתצדיק קבלת הסמים כראיה על אף האופן הבלתי חוקי שבו נתפסו.

בסיכומם של דברים נקבע כי שקלול כלל השיקולים שהוצגו לעיל מוביל למסקנה שיש לפסול את הסמים שנתפסו כתוצאה מהעיכוב הבלתי חוקי, ולפיכך יש להורות על פסילתם מלשמש ראיה במשפט. יתר על כן עיון בעדותו של הנאשם במשטרה בתיק זה מלמד כי היא עוסקת אך ורק בהחזקת הסמים שנתפסו ברשותו של הנאשם כתוצאה מעיכובו הבלתי חוקי. כמות הסם, מקורו, מחירו, השימוש המתוכנן בו – לטענת הנאשם לצריכה עצמית – וכדומה. כלומר, עדות זו של הנאשם במשטרה אינה כוללת הודאה בעבירה כלשהי שהיא מעבר לעצם החזקת הסמים שנתפסו כתוצאה מעיכובו הבלתי חוקי של הנאשם. מדובר בראיה שהיא נגזרת קרובה מאד של הסמים שנתפסו שלא כדין, ולכן על מנת לשמור על הגינות ההליך יש לפסול את ההודאה במשטרה מלשמש ראיה במשפט. לאור האמור נקבע כי נוכח פסילת הסמים שנתפסו כתוצאה מהעיכוב הבלתי חוקי ופסילת הודאת הנאשם במשטרה כראיה הנגזרת מראיה זו, אשמת הנאשם לא הוכחה ויש לזכות אותו מן המיוחס לו.

המאשימה יוצגה ע"י עו"ד מאיה הבר ועו"ד אורי סלע; הנאשם יוצג ע"י עו"ד יעל פינקלמן ניסן

ת"פ 18997-11-19

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:105
קומיט וכל טופס במתנה