בית הדין לעבודה קיבל תביעת עובד לפיצוי לאחר שהתפטר בשל הרעה משמעותית בתנאי העסקתו. נקבע כי היאחזות המועצה בכך שמדובר בפררוגטיבה ניהולית כמעסיקה אינה יכולה לעמוד, מול רמיסת זכויותיו של העובד באופן כה מובהק. ההתנהלות האמורה חמורה במיוחד שעה שמדובר במועצה מקומית אשר חלים עליה ביתר שאת כללי המשפט הציבורי.
עסקינן בתביעה של רכז בטחון כנגד המועצה המקומית בית אריה-עופרים לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה. התובע הועסק על ידי המועצה במשך כ-9 שנים. נסיבות סיום עבודתו של התובע שנויות במחלוקת בין הצדדים.
לטענת התובע מרגע כניסתו של ראש מועצה חדש לתפקיד החל הוא יחד עם מנכ"ל המועצה להתעמר בו ולהחריף את היחס אליו. לדבריו, אלו הצרו את צעדיו, הכפישו, העליבו והקטינו אותו. עוד טען התובע, כי בין יתר ההגבלות והפגיעה בו, התקיימה פגיעה מוחשית בתנאי עבודתו.
לטענת המועצה המקומית, בשנת 2016 גילו נציגיה כי בשכרו של התובע חריגות שכר חמורות, אותן סרב התובע להשיב. צוין, כי כל ניסיון להגיע עם התובע להסכמות בדבר חריגות השכר היו לשווא בעוד התובע עמד על סירובו. על פי החישוב המצורף לכתב ההגנה, חב התובע לכאורה סך כולל של 241,272 ₪, אותו עליו להשיב לקופה הציבורית. התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו ומשכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כל זאת שעה שהיה ידוע לו כי מתקיימות בשכרו חריגות שכר אותן עליו להשיב לקופה הציבורית.
כב' השופטת ר' צדיק פסקה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. ראשית, דחה בית הדין את טענת המועצה באשר חריגות שכר, וקבע כי לא הוצגה ולו אסמכתא אחת רשמית מאת משרד האוצר בדבר דרישת תשלום להשבה מאת התובע. יתר על כן, גם מן העדויות עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לא הייתה דרישה רשמית מאת משרד האוצר או כל גורם אחר להשבת כספים שקיבל התובע. נפסק כי לא ניתן לקבל את טענות המועצה בכל הנוגע לחריגות בשכר התובע או כי יש לקזז את הסכומים הנטענים במסגרת כתב ההגנה. באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה נקבע כי אין חולק כי התובע סיים עבודתו בסוף חודש אוגוסט 2019 , לאחר שהעביר מכתב התפטרות חודש מראש. יתרה מכך, התפטרות התובע נכנסת בגדרי ס' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורין. לטענת התובע, מרגע כניסתו של מר אלבויים לתפקיד ראש המועצה, התקיימה פגיעה מוחשית בתנאי עבודתו. הדברים באו לידי ביטוי בהגבלת שימוש ברכב אשר שימש ושירת אותו בעבודתו כך שלא יוכל לצאת עמו מעבר לגבולות שער היישוב, לא ניתנה לתובע אפשרות לצאת לחופשה שנתית ולנצל את ימי חופשתו הצבורים לזכותו, בוטלה מכסת השעות הנוספות שהוענקה לו בעבר וכן שכרו צומצם מסך של 14,400 ₪ ברוטו בחודש לכדי סך של 10,700 ₪ בלבד. עוד טוען התובע כי הוא סולק מישיבות מנהלים, עשו עמו "ברוגז", וכן הדירו אותו מאירועים בעלי אופי ביטחוני מובהק. פניותיו למנהליו על מנת להביא לשינוי בנושא העלו חרס כאשר הלכה למעשה, מר אלבויים בחר שלא לתקן את הפגיעה בתנאי עבודתו. לשיטתו של התובע, הפגיעה בו נעשתה על רקע פוליטי ומשלא תוקנה, נאלץ הוא להודיע על התפטרותו בדין מפוטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ובהתאם מסר הוא הודעה מוקדמת בת חודש ימים.
בהמשך לאמור נקבע כי הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מותנית בשלושה תנאים מצטברים: האחת, קיום "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה". השנייה, מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, והשלישי הינו קיומו של קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה. בעניינו, המחלוקת נסובה, בין היתר, סביב התשלום הנוסף לו זכאי התובע בגין עבודתו בשעות נוספות. אין לקבל את טענת המועצה לפיה התובע לא היה זכאי לכל תשלום בעד שעות נוספות, והדבר נחשב חלק משכרו במסגרת הסכם ההעסקה. בחודש ינואר 2018 הוצא לתובע מכתב אודות תכנית התייעלות ורה-ארגון במועצה במסגרתה בוטלה מכסת השעות הנוספות של התובע. בהתאם לעדותו של מר לנגר מנכ"ל המועצה, מכסת השעות הנוספות הופסקה באופן חד צדדי מכניסתו לתפקיד לכל העובדים לאלתר. בית המשפט מציין כי בפועל, משך חודשים ארוכים נוספים, התובע המשיך לקבל תשלום בעד ביצוע שעות נוספות וזאת עד לחודש פברואר 2019 (כולל). כך שהמועצה החלה להוציא לפועל את דבר החלטתה אך בחודש מרץ 2019. כפי שניתן ללמוד מתלושי השכר מדובר בהסכמה ארוכת שנים בדבר מתן היתר לעבודה בשעות נוספות אשר נקטעה באחת, בהחלטה חד צדדית. כלומר, משך תקופה ארוכה, אשר החלה במרץ 2015 התובע היה זכאי לקבלת תשלום בעד שעות עבודתו הנוספות, כנגד הוכחה כי אכן ביצע את השעות בפועל. נפסק כי ביטול מכסת השעות הנוספות אשר הלכה למעשה בוצעו על ידי התובע והופסקו באופן חד צדדי, מהווה הרעת תנאים ממשית המצדיקה את התפטרותו בדין מפוטר. זאת ועוד, טענותיו של מנכ"ל המועצה בדבר 'תכנית התייעלות' לא נתמכו בראיות חיצוניות לכך באופן המעורר תמיהה. ברי, כי כאשר מעסיק מחליט לשנות את תנאי העסקתם של עובדיו, מחויב הוא לפרוס את התשתית העובדתית בגינה בחר לעשות כן. בפני התובע או בית הדין לא הוצג כל נימוק מלבד הטענה כי מדובר "בחלק מתכנית התייעלות ורה ארגון". המועצה לא הראתה לבית הדין כל תהליך שנערך ליישום שינוי ארגוני או התייעלות, אשר אמורים להיות פרי של פגישות והיוועצות עם גורמים שונים. התובע לא קיבל הזדמנות להעלות טיעוניו באשר לשינוי בשכרו. לשון ההודעה היא בבחינת הודעה מוגמרת שאין לערער עליה, כאשר המועצה לא טרחה לזמן את התובע טרם ביצוע השינוי האמור ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את דבריו, בפרט לאור השנים הרבות בהן עבד במועצה ותשלום השעות הנוספות אשר שולם משך תקופה ארוכה בגין עבודה בפועל בשעות נוספות. יתר על כן, המועצה ערכה שינויים נוספים בתנאי עבודתו של התובע באופן חד צדדי ובאחת. כך ביחס לשימוש ברכב, אשר ניתן לו אף לשימוש מחוץ לשעות העבודה, וכן אופן החתמת כרטיס הנוכחות. ברי, כי פעולות אלו, על אף שהן מצויות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של המועצה, מצריכות יידוע של התובע מבעוד מועד ומתן אפשרות לטעון בעניין, טרם הפיכת השינויים בתנאי עבודתו ושכרו, לעובדה מוגמרת.
זאת ועוד, נקבע כי אמנם, בהתאם להלכה הפסוקה עבודה בשעות נוספות אינה זכות קנויה בידי העובד (ע"ע (ארצי) 367/03 בעניין סעדיה), עם זאת, בכל מקרה של כוונה לשנות בכפייה תנאי עבודה, יש לאפשר לעובד שימוע, זכות הנובעת מכללי הצדק הטבעי, ואין לערוך שינוי חד צדדי בתנאי העבודה ללא שמיעת הצד שכנגד. במקרה דנן, הוכח כי התובע היה זכאי למכסת שעות נוספות משך שנים ארוכות. כפי שניתן להיווכח מעיון בתלושי שכרו, הפחתה חד צדדית זו פגעה בשכרו באופן מהותי. משכך, טרם קבלת החלטה בעניינו של התובע הייתה מחויבת המועצה לערוך שימוע בנושא, דבר שנמנעה מלעשות. במקום זאת, בחרה שלא לקיים את זכות השימוע המוקנית לתובע והודיעה לו כעובדה מוגמרת את דבר החלטתה. כמו כן, נמנעה מליתן לתובע כל נימוק ממשי או הבהרה קודם לביצוע ההפחתה, תחת הכותרת בדבר התייעלות. לא הוצגו הנימוקים מדוע בחרה היא באותו עיתוי להביא לידי סיום מכסת שעותיו הנוספות של התובע ומדוע לא ניתנה לו אפשרות להיערך להחלטה זו. התובע עבד בפועל שעות ארוכות העולות על 60 שעות נוספות מדי חודש, בגינן לא קיבל תשלום, כפי שהוסכם בין הצדדים, והתובע אף אינו מלין על כך. על אף שהתובע נדרש לבצע עבודתו כבימי שגרה הופחת שכרו בניגוד לדין. נפסק כי היאחזות המועצה בכך שמדובר בפררוגטיבה ניהולית כמעסיקה אינה יכולה לעמוד, מול רמיסת זכויותיו של התובע באופן כה מובהק. ההתנהלות האמורה חמורה במיוחד שעה שמדובר במועצה מקומית אשר חלים עליה ביתר שאת כללי המשפט הציבורי ובהתאם לכך, אין היא יכולה להתעלם מן הדין הנוהג ולנהוג בעובדים כפיון על לוח שחמט. משהתובע פנה למועצה, עמד על זכויותיו, וזו לא הפסיקה את הרעת התנאים ולא פעלה לתיקונה, התוצאה היא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. יש לציין כי בא כוח התובע פנה למועצה והבהיר כי היא שוללת את זכויותיו באופן חד צדדי. על כן, התובע עמד בדרישת ההתראה טרם התפטרות המהווה תנאי לגיבוש זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק. התנהלות המועצה יש בה אף משום חוסר תום לב, בפרט כאשר מדובר בעובד מוערך אשר עבודתו החשובה והמקצועית, זכתה לשבחים רבים. משכך, נפסק כי נסיבות התפטרותו של התובע מהוות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ומצדיקות התפטרות בדין מפוטר. משהתובע התפטר בדין מפוטר ואף פנה למועצה לתקן את ההרעה המוחשית החלה בתנאי שכרו אך סורב, אין הוא חייב במתן הודעה מוקדמת כלל, כאשר לפנים משורת הדין העניק הוא למועצה הודעה מוקדמת בת 30 ימים. סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, קובע כי הוראות סעיפים 2 עד 7 לחוק לא יחולו "על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה." במקרה דנן, לא ניתן היה לצפות מן התובע להמשיך בעבודתו, ולא היה מחויב הוא במתן הודעה מוקדמת כלל. משכך, נדחית טענת המועצה לקיזוז חלף הודעה מוקדמת ומתקבלת תביעת התובע לתשלום הכספים שקוזזו בגין חלף הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪. בנוסף לאמור, נקבע כי על המועצה לשלם לתובע סך של 95,408 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ובגין פדיון ימי חופשה סך של 35,504.5 ₪. באשר לגמול שעות נוספות נקבע כי אין חולק בדבר הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק לקבוע את מסגרת השעות וכפועל יוצא מכך, הלכה פסוקה היא כי אין לעובד זכות קנויה לעבוד בשעות נוספות. בנסיבות המקרה דנן, אין מדובר בשיחה אשר נערכה בין הצדדים במסגרתה הבהירה המועצה לתובע כי יחדל לעבוד בשעות נוספות שעה שאין בכוונתה לשלם בגין רכיב זה אלא, היא בחרה לעשות זאת כ"רעם ביום בהיר", מבלי שקיימה כל שיחה עם התובע אשר לא הוכח כי מתכונת שעות עבודתו בשעות נוספות פחתה ולא בוצעה. אכן למועצה הזכות לקבוע את סדרי העבודה ושעות העבודה, אך אין משמעות הדבר כי רשאית היא לנהוג כך באופן חד צדדי , מבלי לידע את התובע תוך שהיא מאיינת את זכות העובד כי המעסיק ינהג כלפיו בתום לב, סבירות ומידתיות. ביטול השעות הנוספות אשר שולמו לתובע מרבית שנות העסקתו, התקבלה באופן חד צדדי, תוך הפרת הסכמה אשר השתרשה בין הצדדים תקופה ארוכה וכללה תשלום בגין רכיב זה. לפיכך נפסק שהתובע זכאי לפיצוי בגין תשלום שנמנע ממנו בחודשים מרץ 2019 ועד חודש יולי 2019, משך חמישה חודשים. בהתאם לכך, על המועצה לשלם לתובע סך של 18,395 ₪. עוד נקבע כי משהוכרע כי אין המועצה רשאית לקזז את הכספים בגין חריגת שכר נטענת, שלא הוכחה, המועצה חבה לתובע תשלום בסך של 10,700 ₪ בגין שכר חודש אוגוסט 2019.
יתרה מזו נקבע כי יש לדחות את טענת התובע להתעמרות. אין כיום חוק המסדיר את נושא ההתעמרות בעבודה, אלא הצעות חוק בלבד, שהאחרונה בעניין זה הוגשה בשנת 2015, שמחבריה הדגישו כי מדובר בתופעה חברתית נפוצה הפוגעת בעובדים רבים. לא כל אמירה או התנהגות של המעסיק אשר לטענת העובד נפגע ממנה, תהווה התעמרות בעבודה, ולא כל פגיעה תצדיק התערבות משפטית. על אף שהחוויה הסובייקטיבית שמתאר התובע היא קשה, אין די בכך על מנת להוכיח את טענת ההתעמרות. אין די בעדותו הבלבדית על מנת לתמוך טענותיו, והימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה העדות הייתה פועלת לחובת הנמנע. התנהלות המועצה אל מול התובע בכל הנוגע להרעת תנאי העסקתו באופן חד צדדי וללא עריכת שימוע הינה חמורה ומשכך נפסקו עבור התובע פיצויי פיטורים. עם זאת, אין בכך כדי להעיד כי המועצה התנכלה לתובע באופן המזכה אותו בפיצויים נוספים. התובע לא הוכיח כנדרש את טענותיו באשר לאי מתן אפשרות לצאת לחופשה שנתית או כי סולק מישיבות מנהלים מתוך כוונה להתנכל לו.
לסיכום, התביעה התקבלה ברובה.
התובע יוצג ע"י עו"ד גיא רוזנר ואח'; הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד עופר רזניק ואח'
