בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעת עמיתה שחלתה במחלה קשה והפרשותיה הפנסיוניות הועברו מקרן פנסיה לפוליסת ביטוח מנהלים שאינו כולל רכיב של אובדן כושר עבודה. נקבע כי בענייננו, הוראתה של העמיתה ובכלל זה הוראתו של מנהלה לבטל את כל ההפקדות של ההפרשות הפנסיוניות שבוצעו בקרן הפנסיה מחודש ינואר 2013 ואילך ולהעבירן לפוליסה, מבלי שהסכימה לוותר על זכויותיה בקרן הפנסיה, מבלי שעודכנה אודות הוראה זו והסכימה לה טרם ביצועה ומבלי שהוראה זו דווחה לחברת מנורה גמל ופנסיה טרם ביצועה – הן פעולות משפטיות שהוראת סעיף 30 לחוק החוזים חלה עליהן ועל כן הן בטלות.
תיק זה עוסק במקרה בו הפרשות פנסיוניות שהופקדו לטובת התובעת בקרן פנסיה עבור תגמולים ופיצויים, נמשכו מקרן הפנסיה, הועברו והופקדו רטרואקטיבית בפוליסת ביטוח מנהלים – צוברת פיצויים בלבד, תוך שייעודם שונה לכספי פיצויים. הכול מבלי שניתנה הודעה על כך לתובעת ומבלי שנתבקשה ונתקבלה הסכמתה. לב המחלוקת בין הצדדים הוא בנסיבות העברת ההפרשות הפנסיוניות וסיבתה וכן בשאלה האם חרף העברה זו, זכאית התובעת להיחשב עמיתה פעילה בקרן הפנסיה, מה שעשוי לזכותה בביטוח נכות בשל מחלתה.
התובעת טענה כי החלה את עבודתה אצל הנתבעת 2 בתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית. שנה לאחר מכן, ביום הנתבעת 2 (להלן גם : "המעסיקה") צרפה אותה כעמיתה פעילה בקרן הפנסיה: מבטחים החדשה. להלן – קרן הפנסיה. לטענתה, במהלך השנים, משכה הנתבעת 2 את כל סכומי ההפקדה שביצעה לטובת 1התובעת בקרן הפנסיה. זאת, מבלי שיידעה את התובעת כי בפועל היא מבטלת לה את הכיסוי לביטוח נכות, הכלול בקרן הפנסיה. בחודש מרץ 2015 חלתה התובעת במחלה קשה ואיבדה את כושר עבודתה. מצבה הרפואי של התובעת מונע ממנה את היכולת לעבוד כפי שעבדה לפני גילוי המחלה וההתדרדרות במצבה הרפואי. מדובר באובדן כושר עבודה מוחלט או לכל הפחות אובדן כושר עבודה חלקי כהגדרתו בתקנון קרן הפנסיה. התובעת פנתה אל הנתבעת 3 (להלן גם: "מנורה פנסיה וגמל") בבקשה לקבלת פנסיית נכות בהתאם לתקנון קרן הפנסיה. זו דחתה אותה בטענה כי היא עמיתה לא פעילה כי ההפקדות, אשר הופקדו לטובת התובעת על ידי המעסיקה בוטלו. עוד ציינה חב' מנורה פנסיה וגמל בתשובתה כי ההפקדות אשר בוטלו הועברו מקרן הפנסיה והופקדו בפוליסה אצל הנתבעת 4 (להלן גם: "מנורה מבטחים ביטוח").
מעסיקת התובעת טענה מצדה כי התובעת הייתה מצויה בתחום הביטוח והייתה מודעת היטב למשמעות המעבר מקרן הפנסיה לפוליסת ביטוח מנהלים ללא כיסויים ביטוחים ובכלל זה ללא כיסוי לאובדן כושר עבודה. כמו כן הייתה התובעת מודעת היטב למשמעות המעבר בין הנתבעת 3 לנתבעת 4 ולכך שעם הפסקת התשלומים לקרן הפנסיה, הלכה למעשה - יבוטל הכיסוי מסוג פנסיית נכות בקרן הפנסיה.
מנורה פנסיה וגמל טענה כי התובעת צורפה לקרן הפנסיה בחודש דצמבר 2009 עת בוצעה בגינה הפקדת מעסיק ראשונה על ידי מעסיקתה .האחרונה ביצעה מידי חודש הפקדות שוטפות לחשבונה של התובעת וזאת עד חודש דצמבר 2012 . המעסיקה ביצעה הפקדות כאלה גם לאחר חודש דצמבר 2012 אלא שמסיבותיה שלה, המעסיקה ביטלה את כל ההפקדות שביצעה לאחר חודש דצמבר 2012 במטרה להעבירן לפוליסה אצל מנורה מבטחים ביטוח .כתוצאה מכך, לאחר חודש דצמבר 2012 התובעת לא הייתה עוד עמיתה פעילה בקרן הפנסיה.
מנורה מבטחים ביטוח טענה כי הנפיקה לתובעת, על פי בקשתה, הפוליסה, שכוללת הפרשה על חשבון המעסיק בשיעור של 33.8 אחוזים עבור רכיב פיצויים בלבד. התובעת לא ביקשה לרכוש ולא רכשה כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה. התובעת אף לא טענה בכתב התביעה כי ביקשה. בנסיבות אלה, אין לתובעת עילת תביעה נגד הנתבעת 4 ודין התביעה נגדה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה להידחות על הסף.
כב' השופטת א' הרמל פסקה כי בפסק דין לנדסברג ופסק דין ההסתדרות הכללית ניתנו במצב עובדתי בו העובד בוחר לראשונה במוצר פנסיוני השונה מהמוצר הפנסיוני המהווה ברירת מחדל על פי חוק קופות הגמל. בעניינו, לבחירה בפוליסה שאף היא שונה מהמוצר הפנסיוני המהווה ברירת מחדל כאמור אמור להתלוות ויתור של התובעת על מוצר פנסיוני המהווה ברירת מחדל. בנסיבות אלה, חובת המעסיקה ליתן לתובעת הסבר מפורט באשר לתנאי הפוליסה, לתנאי קרן הפנסיה, להבדל ביניהם ולקבל את הסכמתה לוותר על קרן הפנסיה.
עוד נקבע כי חרף רכישת הפוליסה וחרף טענת הנתבעת 2 כי רכישת הפוליסה באה במקום קרן הפנסיה וכי התובעת הבינה כי ממועד רכישת הפוליסה כל ההפרשות הפנסיוניות יופקדו לפוליסה בלבד וחרף הצהרתו של מנהלה, לפיה לאחר רכישת הפוליסה, ביקשה הנתבעת 2 לבצע ההפרשות החודשיות לפוליסה בלבד מאחר שלא היה 1 כל צורך בהמשך ההפרשות לקרן הפנסיה -חרף כל אלה המשיכה הנתבעת 2 להפריש כספים לקרן הפנסיה גם לאחר רכישת הפוליסה. למעשה היא פיצלה את ההפרשות הפנסיוניות של התובעת באופן שחלק היא הפקידה בקרן הפנסיה וחלק בפוליסה. כך עד סוף שנת 2012 .הנתבעת 2 לא ביקשה להעביר ההפרשות שבוצעו לקרן הפנסיה אל הפוליסה. בכך נסתרה עדותו של מנהלה בדבר קיומה של הצעה לרכישת פוליסת ביטוח מנהלים נוספת, הצוברת תגמולים.
זאת ועוד נפסק כי המעסיקה לא רשאית למשוך את כספי הפיצויים מקרן הפנסיה ללא הצגה של פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת לא זכאית לפיצויי פיטורים. הנתבעת 2 לא הראתה כי בידה פסק דין כזה. להיפך. הנתבעת 2 הראתה כי התובעת הייתה זכאית לפיצויי הפיטורים שנצברו הן בקרן הפנסיה והן בפוליסה. הנתבעת 2 לא הייתה רשאית למשוך את כספי הפיצויים בחודש נובמבר 2014 וגם לא בחודש יולי 2015 ,שאז התובעת עדין עבדה בשורותיה וסיום העסקתה כלל לא עמד על הפרק. מכאן, שרק התובעת יכולה הייתה להורות על העברת ההפרשות שבוצעו בקרן הפנסיה לפוליסה. הנתבעת 2 ידעה זאת ומוחזקת כיודעת זאת, הן כמעסיקה והן כסוכנות ביטוח והן מפאת כך שאי ידיעת החוק לא פוטרת מאחריות ועונש. בנוסף המשמעות של העברת ההפרשות מקרן הפנסיה לפוליסה עלולה הייתה להיות כרוכה במיסוי. הנתבעת 2 לא הראתה כי הבהירה סיכון זה לתובעת וקיבלה הסכמתה להעברת ההפרשות חרף סיכון זה. בנסיבות אלה, הוראתה של הנתבעת 2 ובכלל זה הוראתו של מנהלה לנתבעת 4 לבטל את כל הפקדות ההפרשות הפנסיוניות שבוצעו בקרן הפנסיה מחודש ינואר 2013 ואילך ולהעבירן לפוליסה, מנוגדת להוראות חוק קופות הגמל.
לגופם של דברים נקבע כי הוראתה של הנתבעת 2 ובכלל זה הוראתו של מנהלה לבטל את כל ההפקדות של ההפרשות הפנסיוניות שבוצעו בקרן הפנסיה מחודש ינואר 2013 ואילך ולהעבירן לפוליסה, מבלי שהתובעת הסכימה לוותר על זכויותיה בקרן הפנסיה, מבלי שהתובעת עודכנה אודות הוראה זו והסכימה לה טרם ביצועה ומבלי שהוראה זו דווחה לנתבעת 3 טרם ביצועה – הוראות אלה הן פעולות משפטיות שהוראת סעיף 30 לחוק החוזים חלה עליהן ועל כן הן בטלות. לולא ביצוע הוראות אלה – הייתה התובעת עמיתה פעילה בקרן הפנסיה וכך גם עולה מדוח הנתבעת 3 לשנת 2014 .לכן, הוראות אלה בטלות וכאילו לא היו – התוצאה היא שהתובעת נותרה עמיתה פעילה בקרן הפנסיה חרף הוראות הנתבעת 2 ומנהל התובעת.
בית הדין האזורי לעבודה הוסיף וקבע כי מחדלה של הנתבעת 3 להביא לידיעת התובעת אודות הוראת מעסיקתה פגעה בזכותה של התובעת לסרב למשיכת הכספים מקרן הפנסיה ובכך להבטיח המשך זכויותיה בקרן הפנסיה לרבות זכותה לכיסוי ביטוחי בגין נכות. הנתבעת 3 פעלה שלא כדין משקיימה את מנהל התובעת בידיעה כי הוראה זו לא חוקית, לא תואמת את הוראות חוק קופות הגמל ולא תואמת את הוראות תקנון קרן הפנסיה. כל זאת ללא בירור סיבת ההחלטה, ללא דרישה לקבל בקשה והסכמה מצד התובעת וללא דיווח כדין לתובעת אודות החלטה זו ומשמעותה קודם לביצועה. בנסיבות אלה גרמה הנתבעת 3 לכניסת התובעת לסטטוס של עמיתה לא פעילה ופגעה בזכויותיה לפנסיית נכות.
יחד עם זאת נקבע כי הנתבעת 4 פעלה בכובעה כמנתבת הפקדות של הפרשות פנסיוניות. קרי: הנתבעת 4 קיבלה הוראות מהנתבעת 2 והפקידה ההפרשות על פי הוראותיה. התובעת הסכימה שכך התנהלו הדברים בנסיבות אלה ניתן לומר כי הנתבעת 4 פעלה כידה הארוכה של הנתבעת 2 .התובעת לא הראתה כל עילת תביעה נגד הנתבעת 4.
לסיכום, התביעה התקבלה. נקבע כי במועד גילוי מחלתה הייתה תובעת עמיתה פעילה בקרן הפנסיה, חלים עליה הוראות תקנון הקרן ועל פי הוראות אלה תקבע הזכאות לפנסיית נכות.
