התקבל ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על מנהלת בית בושת. נקבע כי היא הפעילה סרט-נע של שירותי-מין, לילה ויום, מסביב לשעון. היא הפיקה מיליוני שקלים מתעשיית הזנות בהעסקת יצאניות, על-פי רוב נשים חלשות, אומללות, המוכרות את גופן לגברים תמורת כסף. נחוצה ענישה הולמת, מכבידה, למען יראו וייראו, ולהצלת כבוד האדם וחירותו.
עסקינן בערעור המדינה על קולת העונש. המשיבה הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סרסרות למעשה זנות, החזקת מקום לשם זנות, פרסום שירותי זנות, עבירות מס והלבנת הון. בית המשפט המחוזי גזר על המשיבה 24 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 200,000 ₪. נוסף, הורה בית המשפט על חילוט סכום של 1.4 מיליון ש"ח מכספי המשיבה לקרן החילוט. בנוגע לעבירות הזנות, בית המשפט עמד על הערכים המוגנים שנפגעו, ובהם פגיעה בכבודן ובנפשן של נשים שנמצאות במעגל הזנות וניצולן לעשיית רווחים. בנוסף, עמד בית המשפט על הנסיבות שקשורות בביצוע העבירות, בין היתר, תקופת הפעילות הממושכת של בית הבושת (כ 8- שנים), וחלקה המשמעותי של המשיבה בניהול העסק ובביצוע העבירות. בית המשפט עמד על נסיבות ביצוע העבירות הכלכליות ובהן, בין היתר, היקף ההכנסות שהפיקה המשיבה מן העסק (כ 22- מיליון ש"ח), ומשך הזמן בו ביצעה אותן, ואופן הביצוע המתוכנן והשיטתי של העבירות הכלכליות. בית המשפט קבע כי יש מקום לסטות לקולה ממתחמי הענישה שנקבעו משיקולי שיקום.
לעמדת המדינה, הסטייה המשמעותית ממתחמי הענישה שנקבעו משיקולי שיקום אינה הולמת את חומרת העבירות שבוצעו, וכי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים שמצדיקים סטייה לקולה מטעמי שיקום.
המשיבה הדגישה את נסיבות חייה האישיות המורכבות ובהן הטיפול בארבעת ילדיה הקטינים, והקשיים הכלכליים שעמם היא מתמודדת. עוד טענה המשיבה כי היא נמצאת בעיצומו של הליך שיקומי והדגישה כי בכוונתה להמשיך בו.
כב' השופט ע' פוגלמן פסק כי יש לקבל את ערעור המדינה. אומנם, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בחומרת העונש שהטילה הערכאה הדיונית, אך המקרה דנן בא בקהלם של המקרים החריגים שבהם מוצדקת התערבות כאמור. במסגרת גזר הדין הדגיש בית המשפט המחוזי את חומרת העבירות ואת נסיבות ביצוען וקבע מתחם של 24 עד 40 חודשי מאסר בגין עבירות הזנות ומתחם של 24 עד 50 חודשי מאסר בגין העבירות הכלכליות. בהמשך קבע בית המשפט שאלמלא שיקולי השיקום, נכון היה לגזור על הנאשמת כ 48- חודשי מאסר בפועל. נקבע כי אף בשים לב להליכי השיקום של המשיבה, האיזון שערך בית המשפט כשגזר את עונשה של המשיבה מקל עמה באופן חריג. אכן, המשיבה מצויה בהליך שיקומי משמעותי וממושך, מביעה חרטה ומדבריה משתקפים הבנת הפסול שבמעשיה ורצונה העז לקיים אורח חיים נורמטיבי. בנוסף, גורמי הטיפול הביעו עמדה שלפיה עונש המאסר בפועל שהוטל עליה עשוי לפגום בהליך השיקום שלה ובמשפחתה, וזאת בשים לב לנסיבותיה האישיות שפורטו לעיל. ואולם, חרף שיקולים כבדי משקל אלה, העונש שהוטל עליה לא מעניק משקל מספק לחומרת העבירות שבהן הורשעה. בפרק זמן של כ 8 שנים, המשיבה ניהלה והפעילה בית בושת, שבו הועסקו נשים רבות ואשר פעל 7 ימים בשבוע, והפיקה ממנו הכנסות על סך כ 22- מיליון ש"ח. במקביל, פעלה המשיבה בצורה מתמשכת ומתוחכמת, במטרה להסוואת התנהלותה העבריינית ולהשיא את רווחיה מן העסק הלא חוקי.
בהמשך לאמור, נקבע כי עבירות הזנות שבהן הורשעה המשיבה בוצעו במשך פרק זמן ארוך, כאשר המשיבה היא שהפעילה וניהלה את בית הבושת לאורך תקופת הפעילות. המשיבה קבעה כי בית הבושת יפעל 7 ימים בשבוע, בשתי משמרות מדי יום וכי בכל משמרת יספקו מספר נשים שירותי מין לעשרות "לקוחות". המשיבה עסקה גם בפרסום והפצת פעילות בית הבושת, וכן בגביית האתנן מן הנשים שסיפקו שירותי מין באמצעות אישה נוספת ובאמצעות הפקידות, כל זאת למטרת בצע כסף. עסקינן בעבירות חמורות וממושכות, אשר פוגעות עמוקות בכבודן של הנשים שעבדו בבית הבושת. העבירות שנקבעו לצורך מיגור תופעת הזנות, ובהן גם העבירות שבהן הורשעה המשיבה, נועדו להגן על נשים וגברים בזנות, שפעמים רבות משתייכים לקבוצות המוחלשות ביותר בחברה, ונאלצים להתמודד עם מאפייניה הפוגעניים ועם השלכותיה הקשות של תופעה זו. על הצורך בצמצום תופעה זו ניתן ללמוד גם מחקיקתו של חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), שקובע, כהוראת שעה, איסור על צריכת מעשי זנות. המעשים שבהם הורשעה המשיבה מגלמים פגיעה משמעותית בערכים המוגנים, וזאת אף אם לא מתקיימים במקרה דנן חלק ממאפייני החומרה בפרשות מעין אלו, ולא מיוחסת למשיבה אלימות כלפי הנשים שעבדו בבית הבושת.
יתרה מזו נקבע כי המשיבה הורשעה גם בעבירות כלכליות שטומנות בחובן פגיעה בקופה הציבורית ובעקרון השוויון בנשיאה בנטל המס. במקרה דנן העבירות הכלכליות נעשו בסכומי כסף גבוהים,כ 22- מיליון ש"ח, ואופן ביצוען מעיד על תכנון מוקדם ותחכום אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בפתיחת חשבון בנק ופתיחת עוסק מורשה על שם האישה הנוספת, וברכישת דירה ורישומה על שם בת זוגה באמצעות חלק מהכנסות בית הבושת. סוג העבירות הכלכליות שביצעה המשיבה, כמו גם נסיבות ביצוען, מצדיקות ענישה מחמירה. לאמור יש להוסיף כי המדינה ציינה שלחובת המשיבה עבר פלילי, שכולל הרשעות בעבירות דומות לעבירות בהן הורשעה במסגרת ההליך דנן, וכי אף במסגרת ההליך הקודם הסכימה המדינה להתחשבות בנסיבות חייה ובהליך השיקומי שבו הייתה מצויה אז, וחרף האמור ביצעה המשיבה את העבירות שבהן הורשעה כעת. נוכח כל האמור לעיל, נפסק שערעור המדינה על קולת העונש מתקבל, ובשים לב לכלל שלפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את חומרת הדין, עונש המאסר בפועל הועמד על 36 חודשים.
כב' השופטת ד' ברק-ארז הוסיפה וקבעה כי קיימת תמימות דעים נרחבת יחסית באשר לחומרה הרבה שיש לייחס לעבירות של סרסרות לזנות וחיים על רווחיהם של אנשים ונשים החיים בזנות. גישה זו יש ליישם גם במקרה דנן. אמנם, כאשר המערערת לבדה עומדת בפני בית המשפט, אי אפשר שלא לחוש את מצוקתה ומצוקת משפחתה, ואין להקל בכך ראש. אולם, אי אפשר שלא להישיר מבט לכך שהמערערת ניהלה "עסק" שבו הפיקה הכנסות מפליגות על גבן של נשים שעסקו בזנות במשך שעות ארוכות במשך כל יום. כאשר מדובר בעבירות מסוג זה ראוי להזכיר ולזכור כי הפגיעה אינה רק בערכים מוגנים חשובים לחברה, אלא בבני אדם. לא ניתן לסיים את הדיון מבלי לציין, כי כדי לחלץ ממעגל הזנות את קרבנותיו, אכיפה של עבירות אלה היא חשובה אך אינה מספקת. נדרשת גם מחויבות שלטונית וחברתית לטיפול ושיקום של הקרבנות עצמם. יש לקוות כי ניהול ההליך הפלילי במקרה זה אכן יהיה מלווה גם בצעדים נוספים בעניין. לא רק המערערת זקוקה לתהליך שיקומי. ניתן להתרשם כי כך גם מי שעסקו בזנות תחת חסותה. כב' השופט נ' סולברג הוסיף כי אכן, מאמצי-שיקום מצדה של המשיבה, אםֵ לילדים, עם רקע אישי קשה ומורכב, ראויים להערכה ולהתחשבות. לוואי ותצליח. ברם, הדאגה, בעיקרה, צריכה להיות נתונה לקרבנותיה; את עיקר תשומת-הלב בערעור זה של המדינה על קולת-העונש שהושת על המשיבה, צריך להפנות לשפל הנורא שבסרסרות לזנות, לפגיעה האיומה שבכך. מערכת משומנת הפעילה המשיבה באותו בית-בושת, סרט-נע מחליא של שירותי-מין, לילה ויום, בכל עת ובכל שעה. מיליוני שקלים הפיקה המשיבה מתעשיית-זנות זו, בהעסקת יצאניות, על-פי רוב נשים חלשות, אומללות, המוכרות את גופן לגברים תמורת כסף. נחוצה ענישה הולמת, מכבידה, למען יראו וייראו, ולהצלת כבוד האדם וחירותו.
לסיכום, הערעור התקבל.
