שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הנימוקים להרשעת איתמר שמעוני בעבירת השוחד-המתת היה בבחינת "שלח לחמך"

חדשות

הנימוקים להרשעת איתמר שמעוני בעבירת השוחד-המתת היה בבחינת "שלח לחמך", צילום: pixabay
הנימוקים להרשעת איתמר שמעוני בעבירת השוחד-המתת היה בבחינת "שלח לחמך"
24/07/2022, עו"ד שוש גבע

בית המשפט העליון פרס את הנימוקים להרשעת איתמר שמעוני, ראש עריית אשקלון לשעבר, בעבירת השוחד, חלף הרשעתו במחוזי בהפרת אמונים. נקבע כי מדובר בעובד ציבור בכיר שמקבל סכום כסף נכבד בסתר, מקבלן שפועל בפרויקטים שונים בעיר ומתמודד על אחרים. טובת הנאה ניתנה לשמעוני בבחינת "שלח לחמך" ומהווה שוחד.

השאלה שניצבת לפנינו היא אם בנסיבות שבהן אדם בתפקיד ציבורי קיבל טובת הנאה מגורם בעל אינטרסים משמעותיים שקשורים לתפקידו, אף מבלי שהתגבש אינטרס ממשי-מידי בפעולתו של עובד הציבור, נעברה עבירת שוחד או שמא עבירת הפרת אמונים. עניינם של ההליכים דנן בפרשיית גיוס כספים על ידי איתמר שמעוני, שכיהן בתקופה הרלוונטית כראש עיריית אשקלון. ברקע לפרשייה, שני הסכמי פיצוי שערך שמעוני עם א' ועם ב', בגין פגיעה מינית. כחלק מאותם הסכמים, נדרש שמעוני לשלם סכום של כמיליון ₪, וביודעו שאין בידיו את האמצעים הכספיים למימון תשלומים אלה, פנה לאחיו, עופר שמעוני ולמקורבו, משה פונטה, על מנת שהם יגייסו את הכספים הנדרשים. עופר ופונטה פעלו לגיוס הכספים בידיעת שמעוני, ובכלל זאת מיזמים ומקבלנים שפעלו בעיר אשקלון ובהם: יואל דוידי, גבי מגנזי, ושרון מילר. כתב האישום אחז 5 אישומים ובמסגרתו נטען כי שמעוני לקח – באמצעות עופר ופונטה – שוחד מדוידי, ממגנזי וממילר, בסך מאות אלפי ש"ח. נגד הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו חמישה ערעורים וניתנו פסקי דין חלקיים בערעורים, בהסכמת הצדדים למתווה שהוצע על ידי בית המשפט. הסכמת המדינה למתווה הותנתה בכך שהכרעת בית המשפט באישום השני, תנומק, וזה עניינו של ההליך דנן. על פי האישום השני, לקח שמעוני סך של 100,000 ש"ח ממגנזי, איש עסקים מאזור הדרום. הכספים נמסרו לפונטה במזומן על ידי נהגו של מגנזי. את המתת, לקח שמעוני בקשר עם תפקידו הציבורי כראש העירייה ובעד פעולות שקשורות בתפקיד זה, ועשה בו שימוש למימון תשלומי הסכמי הפיצוי. בית המשפט פסק כי אין מקום לקבוע שטובת ההנאה נלקחה על ידי שמעוני בעד פעולה שקשורה בתפקידו והרשיע את השניים בעבירת הפרת אמונים בצוותא. ערעור המדינה התקבל, ושמעוני הורשע בלקיחת שוחד ופונטה בתיווך בשוחד.

כב' השופט ע' פוגלמן פסק כי עבירות השוחד קבועות בפרק ט בחוק העונשין, שכותרתו "פגיעות בסדרי השלטון והמשפט". העבירות בפרק זה, ובהן עבירות שיבוש המשפט, עבירות בשירות הציבור וכלפיו ועבירות השוחד, נועדו להבטיח שמוסדות השלטון והגופים הציבוריים יתנהלו באורח תקין ולבער מקרבם את נגע השחיתות.  הפסיקה התייחסה לשלושה ערכים מוגנים בעבירות השוחד: פעילותו התקינה של המינהל; אמון הציבור במערכות השלטון; וטוהר המידות של עובדי הציבור. ערכים אלה שלובים זה בזה והם הכרחיים להתנהלותו הסדירה של המשטר הדמוקרטי. עבירת השוחד נוגעת בבסיסה לעסקת  quid pro quo(דבר תמורת דבר) שעניינה בקשר הפסול שבין טובת הנאה שניתנה לעובד ציבור לבין הטיית שיקול דעתו. מעשה שוחד מסיט את עובד הציבור מטובת הציבור לעבר טובתו האישית, פוגע באיכות ובתדמית השירות הציבורי ומכרסם באמון הציבור בו. עבירת לקיחת השוחד, קבועה בסעיף 290 לחוק העונשין ושלושה הם יסודותיה העובדתיים: על נוטל השוחד להיות עובד ציבור; על עובד הציבור ליטול מתת שניתן להתייחס אליה כאל שוחד; ועל נטילת המתת להיות בעד פעולה שקשורה בתפקידו של עובד הציבור. היסוד השלישי, עניינו בדרישה לקיומו של קשר סיבתי עובדתי בין השוחד לבין פעולת עובד הציבור. עבירת לקיחת שוחד אינה מותנית אפוא בתוצאה, ולעניין התגבשותה, אין זה מעלה או מוריד אם עובד הציבור ביצע בפועל פעולה כלשהי שקשורה בתפקידו. אשר ליסוד הנפשי של העבירה, נדרשת מודעות מצד עובד הציבור לכל היסודות העובדתיים שבעבירה ובכלל זאת נדרשת מודעותו לכך שהמתת ניתנה בעד עשיית פעולה הקשורה בתפקידו. כלומר, על עובד הציבור להיות מודע לכך שהמתת ניתנה לו כעובד ציבור, ולא הייתה ניתנת לו כאדם פרטי, אלמלא נשא באותו תפקיד. חרף בהירותם של יסודות העבירה, לא אחת נוצר קושי בהוכחתם. עבירות השחיתות השלטונית – ובהן עבירת השוחד – לא נעשות בחוצות העיר, הן נעשות במחשכים ובחדרים סגורים, ןמעגל המעורבים בהן מצומצם. קושי זה בחשיפת העבירה ובהוכחתה – לצד הניסיון למגר את תופעת השחיתות השלטונית – הוביל את המחוקק לקבוע בין היתר כי במשפט בעבירות שוחד "רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה"-סעיף 296 לחוק העונשין.

בהמשך לאמור, נקבע כי במקרה דנן, אין המדינה טוענת עוד כי כספי השוחד ניתנו עבור פעולה מסוימת מצד שמעוני-טענת התמורה הקונקרטית, אלא שהמתת שהועברה ממגנזי לשמעוני נועדה כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל, בבחינת "שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו" (קהלת יא 1). סעיף 293 לחוק העונשין שכותרתו "דרכי שוחד" קובע כי אין נפקא מינה בשוחד אם היה "בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל". סעיף זה קובע למעשה כי אין הכרח להצביע על פעולה קונקרטית שעבור ביצועה ניתנה המתת. בכך, באה לידי ביטוי האפשרות שנותן המתת מעוניין להפיק תועלת מעובד הציבור בעתיד והוא רואה לנכון "לפלס את דרכו כבר עתה אל נתיבות נדיבותו של עובד הציבור" (ע"פ 355/88  בעניין לוי). הוויתור על הדרישה כי טובת ההנאה תהא בעד פעולה מסוימת אכן מחלישה, ולו במעט, את הקשר שבינה לבין הטיית שיקול הדעת של עובד הציבור, אך אין משמעותה ניתוקו של קשר זה. תנאי להכרה בכך שמתת נועדה להטות למשוא פנים בדרך כלל הוא קיומה של אפשרות סבירה שבעתיד יצטלבו דרכיהם של נותן המתת ושל עובד הציבור בתוקף תפקידו כעובד הציבור.

בנוסף לאמור, נקבע כי בית המשפט המחוזי מצא כי טובת ההנאה שקיבל שמעוני לא עולה כדי שוחד, וניתנה לו אך "בזיקה" לתפקידו ומשכך, הרשיע את שמעוני בהפרת אמונים. עבירת המרמה והפרת האמונים קבועה בסעיף 284 לחוק העונשין. אחד ממופעיה של עבירת הפרת האמונים הוא בהימצאותו של עובד הציבור בניגוד עניינים, זאת מאחר שעובד הציבור אשר פועל בניגוד עניינים לא מקיים את חובתו להפעיל את הכוח ואת הסמכות שניתנה לו לטובת האינטרס שעל מילויו הופקד. ניגוד עניינים נוצר גם מקום שבו קיבל לידיו עובד הציבור טובת הנאה ממאן דהוא. קבלת טובות הנאה על ידי עובד הציבור נפרסת אפוא על פני מנעד רחב ביותר של מקרים: בקצהו האחד מעשים שאינם מהווים הפרה של איסור משפטי כלשהו; חלקם נטועים במישור המשמעתי; וחלקם נופלים בגדרם של איסורים פליליים ובראשם עבירות השוחד. הגבול הדק שעליו ניטשה המחלוקת במקרה דנן הוא בין עבירת הפרת האמונים בדרך של ניגוד עניינים בשל קבלת טובת הנאה לבין עבירת השוחד בדרך של שלח לחמך. מלכתחילה קיימת קרבה רבה בין שתי העבירות, וזאת מאחר ששוחד הוא מקרה פרטי של ניגוד עניינים: כזה שמתבטא בקבלת טובת הנאה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור. הגבול בין שתי העבירות נעוץ ברכיב הייחודי שקבוע בעבירת השוחד והוא רכיב הקשר הסיבתי. דהיינו ההבדל נעוץ בשאלה האם טובת ההנאה ניתנה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור (ובמקרה שלנו על מנת להטות למשוא פנים בדרך כלל) ובשאלה האם האחרון היה מודע לכך. הוכחת יסודות אלה בעבירת השוחד אפשר שתיעשה באמצעות החזקות העובדתיות שנקבעו בפסיקה. כדי להכיר בכך שהשוחד ניתן על מנת להטות למשוא פנים בדרך כלל יש להראות כי קיימת "אפשרות סבירה" שיצטלבו בעתיד דרכיהם של נותן ומקבל טובת ההנאה. ואולם, ככל שיימצא הסבר חלופי למתן טובת ההנאה, וייקבע שאין מקום להחיל את החזקה וככל שיסודות אלה לא יוכחו בדרך אחרת, ניתן יהיה לבחון אם מתקיימים במקרה דנן יסודות עבירת הפרת האמונים.

יתרה מזו, נקבע כי בע"פ 1877/99 בעניין בן עטר, נאמר:  "מתת לעובד הציבור מאת אדם הנמצא עמו בקשר רשמי, ניתנת בעד פעולה הקשורה לתפקידו". חזקת בן עטר מבוססת על ניסיון החיים, שמלמד כי ככלל, נושא תפקיד ציבורי שיש לו נגיעה לפרויקטים בעלי חשיבות לנותן טובת ההנאה, קיבל את טובת ההנאה בעד פעולות שקשורות לאותם הפרויקטים. בע"פ 6916/06 בעניין אטיאס נקבע: "עובד הציבור אינו רשאי לקבל טובת הנאה אפילו מידיד, כל עוד קיים מגע כלשהו ביניהם במסגרת תפקידו של עובד הציבור. ככל שההיכרות האישית רופפת יותר, טובת ההנאה 'נכבדה' יותר, או הקשר עם התפקיד אמיץ יותר, כן תגבר הנטייה להסיק מן הנסיבות של הנתינה והלקיחה את היסוד הנפשי הנדרש". יש לבחון אפוא אם קיימים (או עתידים להתקיים בעתיד הנראה לעין) אינטרסים של נותן טובת ההנאה שבידי עובד הציבור האפשרות לקדמם. הנה כי כן, הקו המפריד בין שוחד שניתן לעובד ציבור על מנת להטות למשוא פנים בדרך כלל לבין הפרת אמונים בדרך של קבלת טובת הנאה ניצב בבחינת הטעם להעברת טובת ההנאה. בהיעדר ראיות ישירות להוכחת טעם זה, יש לבחון את מכלול הנסיבות ובהן את מערכת היחסים שבין עובד הציבור לנותן טובת ההנאה ולראות אם זו מלמדת, מניסיון החיים, כי בשוחד עסקינן. על מנת שמתן טובת הנאה תינתן במבט צופה פני עתיד, בבחינת שלח לחמך, יש לעמוד על כך שקיימים לנותן אינטרסים שניתן יהיה לקדמם בעתיד. באין ראיה על אינטרס של נותן השוחד ולו בעתיד הנראה לעין, קיים קושי בשימוש בחזקת בן עטר להוכחת שוחד שניתן על מנת להטות למשוא פנים בדרך כלל. זאת מאחר שמי ששילח את לחמו עשה כן על מנת למצאו ברבות הימים.

מהלכה למעשה, נקבע כי יש להרשיע את שמעוני ופונטה בעבירות שוחד, חלף הרשעתם בעבירות הפרת אמונים.  שמעוני שימש כעובד ציבורי בדרג רם ביותר – ראש עיריית אשקלון. בתיווכו של פונטה הוא קיבל סך של 100 אלף ש"ח ממגנזי, איש עסקים ששימש בתקופה הרלוונטית כקבלן בנייה ושיפוץ בשני פרויקטים גדולים בעיר אשקלון, שהיקפם הכספי נאמד בעשרות מיליוני שקלים. שמעוני היה מודע לפחות לחלק מהאינטרסים שהיו למגנזי בעיר אשקלון באותה עת. מדובר אפוא בעובד ציבור בכיר שמקבל סכום כסף נכבד מקבלן שפועל בפרויקטים שונים בעיר ומתמודד על אחרים, ומסתיר את דבר קבלתו. ניסיון החיים מלמד כי במצב דברים זה מתקיימת חזקה שמדובר בטובת הנאה מושחתת שניתנה לשמעוני בבחינת "שלח לחמך". לפיכך, הנטל מועבר לכתפי שמעוני ופונטה להקים ספק סביר תחת ההנחה שביסוד החזקה. עם זאת, השניים לא הצביעו על טעמים של ממש שחותרים תחת חזקה זו ואשר יש בהם כדי ללמד שאין מדובר בכספי שוחד. למעשה, גרסתם של שמעוני ופונטה הייתה כי כלל לא קיבלו מידי מגנזי כספים. במצב דברים מעין זה, אין הסבר נוסף להעברת הכספים. העברה לא מתועדת של סכומי כסף ניכרים במזומן מיזם לראש העירייה מטעמים לא מוסברים – מעוררת ניחוח של אי חוקיות. בעבר כבר ציינו בהקשר של קבלה שיטתית של כספים באמצעות מזומנים כי "מעל מעטפות מזומנים כאלה מתנוסס דגל שחור של אי-חוקיות, המטיל, על מקבלן של מעטפות כאלה, נטל כבד להוכיח את כשרות התשלומים" (ע"פ 7641/09  בעניין הירשזון). נפסק כי מקום שבו נקבע כי הכסף שהועבר ממגנזי לפונטה עבור שמעוני ניתן כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל וכי שמעוני היה מודע לכך, הרי ששמעוני ביצע עבירת לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין. פונטה מצדו קיבל את הסכום האמור, שנועד למתן שוחד והעביר אותו לצרכיו של שמעוני (לתשלום הסכמי הפיצוי) ככזה. משאלה הם פני הדברים, פונטה עבר עבירת תיווך בשוחד לפי סעיף 295 לחוק העונשין.

לסיכום, איתמר שמעוני הורשע בעבירות שוחד.

המערערת יוצגה ע"י: עו"ד אבי וסטרמן; עו"ד שרית משגב; עו"ד נגה בן סידי; עו"ד ירון גולומב; עו"ד הילה גבאי; המשיב יוצג ע"י: עו"ד אבי חימי; עו"ד משה וייס

ע"פ 8618/19

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:25
קומיט וכל טופס במתנה