שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון: אין לרחם על נהגים פורעי חוק ואין להקל בעונשם

חדשות

העליון: אין לרחם על נהגים פורעי חוק ואין להקל בעונשם, צילום: pixabay
העליון: אין לרחם על נהגים פורעי חוק ואין להקל בעונשם
22/05/2023, עו"ד שוש גבע

העליון דן בערעור שהגיש נהג שיכור אשר גרם למותה של אישה צעירה וקבע כי 7 שנות המאסר שקיבל הינן עונש מקל מדי.  תאונות דרכים קשות בכבישי ישראל אשר נגרמות על ידי נהגים קלי-דעת, פזיזים ובלתי זהירים הן בגדר מכת מדינה. על בתי המשפט לדאוג למיצוי דין מלא עם העבריין מבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות

 

עסקינן בערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בו נמצא המערער אשם בעבירת הריגה כהגדרתה בסעיף 298 לחוק העונשין, והענישו תחת תקרת העונש של 12 שנות מאסר, אשר קבועה כעת בצדה של המתה בקלות דעת – עבירה שנקבעה בסעיף 301ג לחוק במסגרת הרפורמה בעבירות המתה. כמו כן נמצא המערער אשם בנהיגה בשכרות, עבירה לפי פקודת התעבורה, ובחבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין. העונש שהושת על המערער בגין עבירות אלה כולל 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 15 שנים, וכן פיצוי כספי לנפגעי העבירה, בהתאם לחלוקה פנימית שנקבעה על ידי בית המשפט, בסך כולל של 120,000 ש"ח.

המערער מודה שנהג את רכבו בהיותו נתון להשפעת אלכוהול וסמים וכי היה מעורב בתאונת דרכים – בה מצא אדם אחד את מותו ואחרים נחבלו בדרגות שונות של חבלה – אך טוען להגנתו כי אינו אחראי לתאונה והוא נכנס לתוך הצומת תחת אור ירוק. כמו כן טוען המערער כי בית משפט קמא הענישו בחומרה.

כב' השופט א' שטיין פסק כי יש לדחות את הערעור. בית משפט קמא קבע את ממצאי המהימנות שלו ביחס לעדויותיהם של העדים אחרי שהתרשם מעדים אלה באופן ישיר ובלתי אמצעי, ואחרי שנוכח לדעת כי לעדה המרכזית– אין, ולא היה, כל מניע להסתיר או לעוות את האמת. בממצאים כאמור אין שום בסיס להתערב בגדרו של ערעור. אם נוסיף, כראיית תֶמֶך נסיבתית, את שקרי המערער – אשר בלי ספק נועדו להרחיקו מן האחריות לתאונה – ניתן לדחות את ערעורו נגד ההרשעה ללא ניתוח פרטני של הראיות. למעלה מן הנדרש, נקבע כי ניתוח פרטני של הראיות אף הוא מוליך למסקנה עובדתית אחת ויחידה, אשר נקבעה על ידי בית משפט קמא: המערער נכנס ברכבו לצומת באור אדום ועל ידי כך גרם לתאונה הקטלנית. עדי התביעה העידו כי הנהגת נכנסה עם רכבה לצומת באור ירוק. בהקשר זה נקבע כי עדותה של הנהגת שנסעה במכוניתה אחרי רכבה של הנהגת הנפגעת ולדבריה, גם היא החלה להיכנס לצומת תחת אור ירוק – הינה משכנעת במיוחד. מנגד, העיד המערער כי הנהגת "גנבה את הרמזור" ונכנסה לצומת על ידי עקיפת הרכבים שנהגיהם המתינו לחילופי האורות ברמזור. עדותו של המערער נסתרה לא רק על ידי עדי הראייה אשר מסרו את עדויותיהם מטעם התביעה, אלא גם על ידי הסרטון אשר הראה כי הרכבים שעמדו ברמזור פנו שמאלה לתוך הצומת זה אחרי זה, ללא ניסיונות עקיפה. גרסת המערער קורסת אפוא תחתיה.

זאת ועוד, נקבע כי הלכה היא כי נאשם כבול בגרסת החפות שהעלה בעדותו, ואם גרסה זו קורסת תחתיה, בית המשפט אינו אמור לתור למרחקים כדי למצוא עבור הנאשם גרסת חפות חלופית שאינה מעוגנת בראיות. בנסיבות כאלה, אחרי שבית המשפט האמין לעדים אשר הביאו בפניו את גרסת התביעה על פרטיה, לא נותר לו אלא לקבוע את ממצאיו העובדתיים בהתאם לגרסת התביעה. במקרה דנן, אחרי קריסתה של גרסת המערער, חייב היה בית משפט קמא לקבוע כי המערער חצה ברכבו את הצומת באור אדום. בית המשפט קבע ממצא עובדתי כאמור וקביעתו זו הינה נכונה, ואף מתבקשת מאליה. לממצא שנקבע כאמור יש חיזוק ממשי שמקורו בניסיון החיים הכללי. אחרי שברור כי הנהגת לא עקפה בנסיעתה ברמזור את הרכבים שעמדו לפניה, ניתן להגיע למסקנה הבאה: כדי שניתן יהיה לקבוע כי קיימת אפשרות סבירה לכך שהמערער חצה ברכבו את הצומת באור ירוק, כטענתו, צריך שתהא אינדיקציה לכך שלפחות שניים מהרכבים אשר עמדו בצומת בשורה אחת עם רכבה של הנהגת – אלו שעמדו לפני רכבה – ביצעו פנייה שמאלה לתוך הצומת תחת אור אדום, כאשר רכבה, ואולי גם רכבה של זו שנסעה אחריה, דולקים אחריהם תוך הפרה בוטה של חוקי התנועה. בגיהינום תעבורתי זה יש רק צדיק אחד – המערער – אותו אדם אשר נהג ברכבו במצב של שכרות ואחר-כך מסר הודעה ועדות כוזבות על נסיבות התאונה. מטעם זה, לא ניתן לייחס לתרחיש דמיוני זה שום קשר עם המציאות. עדויותיהם של עדי הראייה, שעל בסיסן השתית בית משפט קמא את הרשעתו של המערער, אינן זקוקות לחיזוקים בהיבט המהותי, ובוודאי לא בהיבט הפורמלי של דיני הראיות. מדובר בעדויות שאין כל מקום לפקפק באמינותן; ומי שעדיין רוצה לחפש להן חיזוק ימצאוֹ בקלות בשקרי המערער, שכאמור היו שקרים מהותיים אשר נועדו להרחיק את המערער מהאחריות לתאונה. נקבע כי הרשעת המערער בגרימת מוות בקלות דעת ובעבירות נוספות בהן הוא נמצא אשם עומדת על יסודות איתנים. משכך, יש לדחות את הערעור על ההרשעה, בכפוף להחלפתו של סעיף 298 לחוק העונשין, כאחד מסעיפי ההרשעה, בסעיף 301ג לחוק.

באשר לערעור על העונש, נקבע כי  לא ניתן להיענות לבקשת המערער לקצר באופן משמעותי את תקופת מאסרו. המערער נסע ברכבו בהיותו שיכור, חצה צומת באור אדום, הביא להתנגשות רכבו עם רכב אחר, בו נסעו חמישה אנשים, ועל ידי כך גרם למותו של אחד מהם ופצע את יתר הנוסעים באורח קשה, בינוני וקל. במציאות העגומה של קטל בכבישים, שבה אנו חיים "בזכותם" של נהגים פורעי-חוק כדוגמת המערער, העונש של 7 שנות מאסר לריצוי בפועל, הוא עונש מקל. בגזירת העונש, בית המשפט התחשב בגילו, במצבו הבריאותי ובשאר נסיבות חייו הלא פשוטות. התחשבות זו הייתה במקומה אילו המערער היה מודה במיוחס לו, מביע חרטה אמיתית על מעשיו, ומבקש רחמים. בגדרו של תיקון 113 לחוק העונשין, שמסדיר את דרכי הענישה, שערי הרחמים אינם ננעלים לעולם, אולם נאשם שמבקש להיכנס לתוך שערים אלו צריך להרוויח – ביושר – את כרטיס הכניסה. כרטיס זה לא יכול להינתן לנאשם אשר אינו מודה במיוחס לו בעמדו מול חומת הראיות המפלילות, שכולן אמינות לעילא ולעילא, אינו מביע חרטה על מעשיו, ואף מגדיל לעשות בבוחרו להאשים את עדי התביעה – בתוכם קורבנות התאונה שנגרמה על ידו – במתן עדות שקר. באין ערעור המדינה על קולת העונש, לא ניתן להחמיר את עונשו של המערער ולהאריך את תקופת מאסרו בכלא, עם זאת, לאור העובדה שהמערער ראוי היה לעונש חמור יותר מזה שנגזר עליו, לא ניתן לשעות לבקשתו להתחשבות נוספת בנסיבות חייו, למרות שאלו אינן פשוטות כלל ועיקר, ואין להקל בהן ראש. בנוסף, למערער עבר פלילי מכביד, אשר כולל בתוכו עבירות תעבורה רבות, והתסקיר העדכני אודותיו, ממילא אינו ממליץ על הקלה בעונשו.

יתרה מזו, נקבע כי תאונות דרכים קשות בכבישי ישראל אשר נגרמות על ידי נהגים קלי-דעת, פזיזים ובלתי זהירים הן בגדר מכת מדינה. מסיבה זאת, ככלל, על בתי המשפט לדאוג למיצוי דין מלא עם העבריין מבלי להתחשב בנסיבותיו האישיות, שאם לא כן, לא תושג הרתעת הרבים. ענישתם של עברייני תנועה שנהיגתם הפרועה והבלתי מתחשבת בזולת גורמת לתאונת דרכים קשה היא בגדר משחק-סכום-אפס: בית משפט שמרחם על העבריין אינו מרחם על הקורבן הבא. הקלה בעונשיהם של עבריינים כאלה אף עלולה לפחת ולהוזיל את ערכם המוסרי של נפגעי התאונות הקשות, שאותו בית המשפט מצווה לשקם ולהעמיד על מכונו על ידי הטלת עונשים אשר הולמים את חומרת העבירה. מנקודת ראות זו, עונש שראוי היה להטיל על המערער דכאן צריך היה, להגיע לכדי 10 שנות מאסר לריצוי בפועל בהתחשב במכלול העבירות שהלה ביצע, בנסיבות ביצוען ובתוצאותיהן הקשות. אולם, באין ערעור מטעם המדינה, לא ניתן להחמיר בעונשו. לצד זאת, יש להעביר מסר חד וברור לפורעי החוק בכבישי ישראל כי הם יענשו בחומרה ובית המשפט לא יטה אוזן קשבת לבקשות רחמים. כמו כן יש להעביר למשפחתה של האישה צעירה אשר מצאה את מותה בתאונה המזעזעת מעשה-ידיו של המערער, וכן לצעירים אשר נפצעו בתאונה זו – מסר חד וברור: זעקתכם היא זעקתנו.

לסיכום, הערעור נדחה.

המערער יוצג ע"י: עו"ד דוד גולן;  המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד עודד ציון

ע"פ 5736/22

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:161
קומיט וכל טופס במתנה