שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > למנהל מיסוי מקרקעין אין סמכות להודיע על תיקון שומה תוך כדי ניהול הערר

חדשות

למנהל מיסוי מקרקעין אין סמכות להודיע על תיקון שומה תוך כדי ניהול הערר, צילום: pixabay
למנהל מיסוי מקרקעין אין סמכות להודיע על תיקון שומה תוך כדי ניהול הערר
10/06/2024, עו"ד שוש גבע

ועדת הערר ביטלה את הודעתו של מנהל מיסוי מקרקעין על הגדלת שומה תוך כדי ניהול הערר. למנהל אין זכות "להודיע" על תיקון שומה, לאחר מתן ההחלטה בהשגה, אלא עליו לשכנע את וועדת הערר כי יש בסיס בדין לתיקון. התנהלות זו מנוגדת להוראות החוק והפסיקה, ופוגעת בזכויותיו המהותיות של הנישום להשמיע טיעוניו

 

עסקינן בהחלטה שעניינה בשאלה האם מוסמך מנהל מיסוי מקרקעין חיפה להודיע לעוררת, חברת א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ, תוך כדי ובמהלך ניהולו של ערר וללא נטילת רשות מבית המשפט, על תיקון השומה שיצאה תחת ידיו לאחר ההחלטה בהשגה, ולדרוש בשל כך את מחיקת הערר שהוגש על ידה ללא צו להוצאות. עניינו של הערר בהחלטת המנהל בהשגה שהוגשה על ידי העוררת על שומת מס רכישה שהוצאה לה בקשר עם זכייתה במכרז של רשות מקרקעי ישראל לרכישת זכויות חכירה מהוונת במקרקעין במסגרת פרויקט של "מחיר למשתכן" בקרית אתא.  המחלוקת בערר נוגעת לשווי המכירה שקבע המנהל לצורך מס הרכישה. העוררת הצהירה על שווי מכירה בסך של כ- 31 מיליון ₪, ואילו המנהל קבע בשומה לפי מיטב השפיטה כי שווי המכירה יעמוד על סך של 41,212,952 ₪. בשלב ההשגה הגדיל המנהל את השומה והעמידה על סך של כ- 42,325,000 ₪. הפער של כ- 11 מיליון ₪ בין השומה העצמית לבין החלטת המנהל בהשגה נעוץ בעמדתו לפיה יש לצרף לשווי הרכישה את כלל הוצאות הפיתוח במקרקעין ובסביבתם וכן הוצאות פיתוח בגין השתתפות בהקמת מוסדות ציבור והוצאות פיתוח "ישן מול חדש" – שדרוג תשתיות בשכונות ותיקות אשר העוררת התחייבה לשלם כחלק מתנאי המכרז.

לטענת העוררת, המנהל נקט בדרך שיש בה משום עשיית דין עצמית בסתירה להליכי משפט תלויים ועומדים, כאשר הוא עושה שימוש בדרך התנהלות זו של תיקון שומה תוך כדי הערר כ"מקלט" ממחדליו בניהול הליכי השומה ובניהול הערר. אין כל מקור מפורש בחוק המסמיך את המנהל לתקן את השומה לאחר החלטה בהשגה.

לעמדת מנהל מיסוי מקרקעין, המגבלה היחידה בה נדרש הוא לעמוד היא מגבלת 4 השנים לביצוע התיקון. קביעת מגבלה לתיקון שומה בשל הגשת ערר תיצור אפליה קשה בין נישומים, כך שנישום שהוצאה לו שומה בעקבות החלטה בהשגה – ניתן יהיה לתקן את שומתו ואילו נישום שהגיש ערר – תקופת התיקון תהיה קצרה יותר.

כב' השופטת א' וינשטיין פסקה כי יש לקבל את הערר. מנהל מיסוי מקרקעין אינו מוסמך להודיע על תיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין תוך כדי ניהול הערר. הוא רשאי להגיש לוועדת הערר בקשה לתיקון השומה מושא הערר, ככל שהוא מבקש להגדיל את השומה, תוך פירוט והנמקה של בקשת התיקון הן בקשר לעיתוי הגשתה והן בקשר לעילת התיקון, דהיינו – מדוע נדרש התיקון ומדוע הרכיב המגדיל את השומה לא נכלל מלכתחילה בשומה לפי מיטב השפיטה. ככל שתוגש בקשת תיקון כאמור, וכמובן לאחר מתן זכות לעוררת להגיש תגובה לבקשת התיקון, אם תמצא ועדת הערר להחליט כי יש בסיס בדין לאפשר לתקן את השומה – תהא לעוררת הזכות לתקן את כתב הערר ולכלול בו טענות בקשר עם רכיבי השומה המתוקנת, וועדת הערר תכריע בערר בהתייחס לשומה המתוקנת גופה. ככל שוועדת הערר תמצא כי אין בסיס על פי הדין להתיר את תיקון השומה ותידחה הבקשה לתיקון השומה - ימשיך הערר להתנהל בהתאם לשומה מושא ההחלטה בהשגה, בגינה הוגש הערר ולא יותר עוד תיקון השומה שהתבקש. בניגוד לסברת המנהל, לא נתונה לו הסמכות או הפררוגטיבה להודיע לוועדת הערר על תיקון שומה תוך כדי ניהול הליך של ערר, ובוודאי שאין בידיו הסמכות לקבוע כי יש למחוק את הערר ולחזור לשלב שומתי, תוך אילוץ הנישום לחזור ולהגיש השגה חדשה, לא כל שכן בלא פסיקת הוצאות. התנהלות כאמור מנוגדת להוראות החוק והפסיקה, פוגעת בנישום באופן שאינו מידתי ומבוססת על הנחה, שגויה, כי למנהל סמכות, שהמחוקק לא ביקש להקנות לו.

בהמשך לאמור, נקבע כי סעיף 85 לחוק עוסק ב"תיקון שומה", וזכותו של נישום להגיש השגה מקורה בהוראת סעיף 87 לחוק. המחוקק לא מצא לנכון לקבוע כי למנהל מיסוי מקרקעין יש אפשרות להגדיל את השומה במסגרת ההחלטה בהשגה. זאת בשונה, מהוראת סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה, או הוראת סעיף 82(ב) לחוק מס ערך מוסף, העוסקות בהחלטה בהשגה במישור מס הכנסה ומע"מ והמקנות סמכות לפקיד השומה המוציא שומה בצו (שומה בשלב ב' לאחר החלטה בהשגה) או למנהל מע"מ הנותן החלטה בהשגה - לקיים את השומה לפי מיטב השפיטה, להגדילה או להפחיתה. הוראה כזו אינה מצויה בחוק מיסוי מקרקעין ולשונו של סעיף 87 לחוק אינה מאפשרת את הגדלת השומה בשלב ההשגה. תימוכין לכך ניתן למצוא בסעיף 87(ז) לחוק הקובע, כי המנהל לא ידחה את ההשגה, כולה או חלקה, בלא מתן הזדמנות סבירה למשיג להשמיע טענותיו. כלומר, המנהל יכול לקבל את ההשגה או לדחות אותה כולה או חלקה, אך לא הוסמך בסעיף 87 להגדיל את השומה לפי מיטב השפיטה שהוצאה על ידו בשלב א' של ההליך השומתי. מכך יוצא כי סמכותו של מנהל מיסוי מקרקעין להגדיל שומה מקורה רק בסעיף 85 לחוק העוסק בתיקון שומה, במועד ובהתאם לתנאים הקבועים בסעיף 85 לחוק, וכך הם פני הדברים גם בשלב ההשגה.

זאת ועוד, נקבע כי קיימת חשיבות לקביעה בדבר מקור הסמכות, שכן נישום המגיש השגה על שומה לפי מיטב השפיטה לכאורה יוצא מנקודת הנחה כי הסיכון הניצב בפניו בשלב ההשגה הוא הסיכון של דחיית השגתו. ככל שהמנהל אינו מעמיד בשלב ההשגה את הנישום על דבר כוונתו לתקן את השומה לפי מיטב השפיטה ואינו מציג בפניו את עילת התיקון – הרי שיש בכך משום פגיעה בזכויותיו המהותיות של הנישום להשמיע טיעוניו ביחס לכוונת התיקון ועילתה ופגיעה באינטרס המוגן של הנישום לסופיות השומה. על המנהל ליידע מראש את הנישום בשלב הדיון בהשגה אודות כוונתו לתקן את השומה ולהגדילה, כך שלנישום תינתן הזדמנות נאותה וסבירה להעלות טענותיו בשלב ההשגה גם ביחס לתיקון השומה. מכאן, שההחלטה בהשגה צריך שתכלול התייחסות נפרדת וקונקרטית לתיקון השומה והעילה ממנה נובעת סמכות התיקון והתייחסות נפרדת וקונקרטית להכרעה בהשגה. ככל שהחלטה בהשגה לא תכלול התייחסות כאמור לעילות התיקון לפי סעיף 85 לחוק ולהגדלת השומה – הרי שעלול בכך ליפול פגם במישור הסמכות באותה החלטה. בנוסף, סעיף 88 לחוק קובע את זכותו של נישום, הרואה עצמו מקופח בהחלטת המנהל בהשגה, להגיש ערר לוועדת הערר. העורר נדרש להציג טיעוניו הן ביחס לתיקון השומה וקיומה של עילה כדין לביצוע התיקון והן ביחס להחלטה בהשגה על השומה. הוראת סעיף 87 לחוק אינה מקנה בידי מנהל מיסוי מקרקעין סמכות להגדיל את השומה והאפשרות להגדיל את השומה כרוכה בהליך של תיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק, המצריך את מנהל מיסוי מקרקעין, ככל שהוא היוזם את התיקון לצרכי הגדלת השומה לפי מיטב השפיטה, להסביר ולנמק מכוח איזו עילה מבין העילות המצויות בסעיפים הקטנים של סעיף 85 מבוצע התיקון.

יתרה מזו, נקבע כי הדיון השומתי צריך שיתבצע, הן בשלב השומה לפי מיטב השפיטה והן בשלב ההשגה, באופן יסודי ומקצועי תוך מתן אפשרות לנישום להעלות באופן סדור וראוי את טענותיו ותוך מתן אפשרות להציג התייחסות לעמדה של רשות המס, לראיות ולממצאים שבידיה. אלא שלעיתים קרובות מדי – הרושם שנוצר הוא כי שלבי הדיון השומתיים מתבצעים כלאחר יד, בחיפזון וללא ירידה לפרטים, ובאופן שאינו מאפשר לנישום לקבל זכות טיעון ממשית. התרשמותו של בית המשפט היא כי השלב השומתי הפך כמעט לאות מתה, בהעדר קיום דיון רציני ומהותי. המנהל כמעט שאינו מקיים דיונים פרונטאליים עם נישומים ומיצגיהם אלא, לכל היותר, מנהל שיחה טלפונית בעיתוי רנדומאלי ובלתי מתואם מראש, בלא עיון והעמקה במסמכים ובלא מתן זכות טיעון ראויה. לעיתים גם שיחת טלפון אינה מתקיימת ושומות יוצאות בלא דיון כלל. גישתו היא כי נדרש אישור מיוחד לצורך קיום דיון פרונטאלי, כל זאת, שנים לאחר סיומן של המגבלות שחלו בתקופת הקורונה. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק והדין. גם אם ניתן לעשות שימוש בסמכות לפי סעיף 85 לחוק ולתקן שומה בשלב ההשגה, לא ניתן לעשות כן בשלב בו כבר ניתנה החלטה בהשגה והוגש ערר על אותה החלטה. אכן, הסמכות הנתונה לרשות מנהלית לתקן את החלטותיה קיימת ועומדת בעינה, אך במקרה בו מדובר ברשות המסים – סמכויות התיקון קבועות בחקיקת המס ומבהירות את האופן והעילות מכוחן ניתן לתקן שומה ולא ניתן להתעלם מהוראות חוק אלו. באותה מידה, לא ניתן להתעלם מהסמכויות הנתונות לוועדת ערר לאחר שהוגש ערר על החלטה בהשגה. המנהל לא הפנה לפסיקה כלשהי של בית המשפט העליון המאשררת התנהלות לפיה מנהל מיסוי מקרקעין מודיע על תיקון שומה תוך כדי ניהול ערר, בלא נטילת רשות מוועדת הערר ותוך העמדת הנישום וועדת הערר בפני עובדה מוגמרת.

לסיכום, נקבע כי לאחר שלב ההשגה ובמסגרת ניהול דיון בערר אין בידי מנהל מיסוי מקרקעין הסמכות להודיע על תיקון שומה, אלא רשאי הוא לבקש את וועדת הערר להפעיל סמכותה על פי סעיף 89(ב) לחוק ולהגדיל את השומה. סמכות התיקון של השומה לאחר מתן ההחלטה בהשגה אשר נדונה בערר על דרך של הגדלתה – מוקנית לוועדת הערר מכוח סעיף 89(ב) לחוק. למנהל לא מוקנית סמכות לבצע את התיקון של השומה לאחר מתן ההחלטה בהשגה, אלא עליו לשכנע את וועדת הערר כי יש בסיס בדין להגדלת השומה, בעוד לעוררת יש זכות לשכנע את וועדת הערר כי אין מקום להגדלתה. למנהל אין זכות "להודיע" על תיקון שומה, אלא נדרש הוא לבקש את התיקון, כאשר לעוררת מוקנית הזכות להתנגד לתיקון ולוועדת הערר קיימת הסמכות מכוח סעיף 89(ב) להכריע בשאלה אם יש בסיס בדין להגדיל את השומה מושא הערר אם לאו. המטרה של סעיף 85 לחוק היא לאפשר הגעה לשומת מס אמת. תכלית זו מושגת באמצעות ועדת הערר בשלב הדיון המשפטי. קיימת תכלית נוספת בחקיקת המס והיא התכלית של יציבות, ודאות ויעילות בניהול הליכי מס. תכלית זו מושגת אף היא בקביעה כי ועדת הערר היא זו הבוחנת את הבקשה לתיקון השומה והגדלתה, חלף מצב הדברים המסורבל והבלתי יעיל אליו חותר המנהל – של החזרת ההליך לשלב השגה בכדי לדון בתיקון השומה. הודעת המנהל אודות תיקון השומה וביטול השומה מושא הערר –בטלה. המנהל רשאי להגיש בקשה מנומקת ומפורטת לתיקון השומה.

לסיכום, הערר מתקבל.

העוררת יוצגה ע"י: עו"ד צ. הרשקוביץ ואח';  המשיב יוצג ע"י: עו"ד עילם דבש

ו"ע 35404-06-23

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:11
קומיט וכל טופס במתנה