המחוזי אישר בדעת רוב הסדר טיעון מקל, בו הושתו 16 שנות מאסר על מי שרצח באדישות את יורי וולקוב ז"ל לעיני בת זוגו במעבר חציה. נקבע כי מדובר במעשה רצח נפשע בשל ויכוח סתמי, עם זאת, יש לאשר את ההסדר בשל קושי ראייתי. הטיפול הרפואי גרם לנזק בראיות, וקשה לקבוע שהדקירה היא שגרמה למותו של המנוח
עסקינן בגזר דינו של הנאשם אשר רצח את יורי וולקוב ז"ל, לנגד עיני בת זוגו במעבר חציה. המנוח ובת זוגו חצו במעבר חציה, באור ירוק, כאשר הנאשם נסע על אופנועו בנסיעה מהירה, והמשיך בנסיעה על מעבר החצייה, כשאור אדום בכיוון נסיעתו. לאחר שהנאשם עצר אחרי מעבר החציה, צילמה אותו בת הזוג תמונה אחת, באמצעות מכשיר הטלפון הסלולרי. הנאשם נסע בעקבותיה, חסם את דרכה עם אופנועו, על מעבר החצייה, ודרש ממנה למחוק את התמונה. לאחר שסירבה, חסם שוב את דרכה. המנוח שהבחין במתרחש, ניגש ושאל: "מה קרה". אז הוציא הנאשם חפץ חד, ודקר באמצעותו את המנוח בחזה ונמלט מהמקום. המנוח פונה אותו לבית החולים ובהמשך נקבע מותו. בתום הליך גישור, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו תיוחס לנאשם עבירה אחת של רצח, אשר בוצע ב"אדישות", בהתאם לסעיף 300(א) לחוק העונשין, והנאשם מצדו יחזור בו מכפירתו, יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע בדין ויושת עליו עונש מוסכם הכולל 16 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי.
המדינה עתרה לאשר את הסדר הטיעון במלואו, וטענה כי ההגעה להסדר הטיעון, לאחר הליך גישור, לא הייתה קלה לצדדים, והסיבה העיקרית לגיבושו, חלף ניהול משפט, קשורה ב"נזק משמעותי וממשי בראיות", שנגרם בעטיו של הטיפול הרפואי שניתן למנוח, אשר גרם לקושי ראייתי ממשי ביחס ל"מנגנון המוות". המדינה עתרה לחייב את הנאשם לפצות את נפגעות העבירה בסכום המקסימלי הקבוע בחוק בסכום של 258,000 ₪.
הנאשם טען כי הסדר הטיעון הוא ראוי, נוכח בעיה שנתגלתה בחוות הדעת הפתולוגית באשר לסיבת המוות והתעוררה שאלה האם מותו של המנוח נגרם כתוצאה ממעשיו של הנאשם או כתוצאה מהפעולות הרפואיות שבוצעו במנוח בבית החולים שהביאו לקביעת מותו.
כב' השופט י' טופף פסק בדעת רוב (איליו הצטרפה כב' השופטת מ' בן ארי, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט ע' מאור) כי יש לכבד את הסכם הטיעון. כתב האישום המתוקן מגולל פרשת רצח נוראה, בה נקטלו חייו של אדם, כך סתם, שבעטיה נותרה משפחה דואבת וכאובה. מעשה הרצח הנפשע הינה דוגמא נוספת לאלימות הפושה בחברה הישראלית. תופעת השימוש בנשק קר או חם כדרך ליישוב סכסוכים הפכה ל"מכת מדינה" ומאיימת על שלום הציבור ובטחונו. המנוח ורעייתו חצו לתומם צומת רחובות בשעת ערב מוקדמת, ודקות לאחר מכן המנוח מצא את מותו, כתוצאה מפצע דקירה בחזהו שביצע בו הנאשם באמצעות חפץ חד, אך בשל ויכוח קצר וסתמי שניצת בין הנאשם לרעיית המנוח. מותו הפתאומי והאלים של המנוח, פער חלל גדול בחיי בני משפחתו, והותירם המומים, וכואבים. עבירת רצח באדישות לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, בה הורשע הנאשם, ממוקמת, לאחר הרפורמה, בדרגת חומרה שנייה בכלל עבירות ההמתה, כאשר העונש המרבי הקבוע בגינה הוא עונש של מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה של עד 30 שנים. בכך באה לידי ביטוי החמרה מהותית הן בהיבט הערכי והן בהיבט העונשי. הדין שלאחר הרפורמה בעבירות המתה מורה כי מעשה של המתה שבוצע מתוך הלך נפש של אדישות לגרימת המוות מגבש את עבירת הרצח. מבחינה מהותית ערכית, חוסר היכולת להוכיח כוונה להמית, אלא אך אדישות לגרימת המוות, אינה מפחיתה "איכותית" מחומרת המעשה. הרפורמה בעבירות ההמתה הובילה להחמרה בענישה בעבירות של המתה ביסוד נפשי של אדישות, אשר כעת מהווה רצח, בעוד שבעבר נאשם האדיש כלפי אפשרות גרימת המוות היה מורשע בעבירת ההריגה. עם זאת, קיים מדרג בענישה המבחין בין השניים.
בהמשך לאמור, נקבע כי יש לאשר את הסדר הטיעון על אף שמעשה הרצח אשר בוצע ביסוד נפשי של "אדישות", בנסיבות המתוארות, דורש על פניו עונש מחמיר משהוסכם. הסדרי הטיעון מגלמים בחובם מגוון רחב ביותר של שיקולים, ובית המשפט יבחן האם הושג איזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בהרשעת הנאשם ובעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבורי, בין היתר בשים לב לחיסכון בזמן ובמשאבים השיפוטיים. כמו כן, הודיית הנאשם בביצוע העבירות וקבלת האחריות למעשיו, מניעת הצורך בהעדתם של עדים שונים ובפרט נפגעי העבירה. מנגד, על בית המשפט להביא בחשבון גם את סיכויי הרשעתו של הנאשם אלמלא ההסדר ואת האינטרס הציבורי בשמירה על אמון הציבור ברשויות החוק ובהפעלת מדיניות ענישה הולמת ושוויונית. התערבות בהסדר טיעון שמורה למצבים חריגים ביותר, בהינתן שמדובר בהלכה מושרשת היטב בהליך הפלילי. יתר על כן, כאשר הסדר הטיעון מתגבש לאחר הליך גישור בפני שופט מגשר, הכלל הוא כי יינתן משקל נוסף לחשיבות כיבוד ההסדר. כלל אי-ההתערבות בהסדרי טיעון המוצגים לבית המשפט מקבל משנה תוקף מקום בו השיקול המרכזי להסדר הוא קיומו של קושי ראייתי. "שיקול הקשיים הראייתיים" הוכר על ידי בית המשפט העליון כנימוק מרכזי לכיבוד הסדר הטיעון, זאת מן הטעם שיש בו כדי לשנות באופן מהותי את תוצאת האיזון (ע"פ 2021/17 בעניין מצגר).
מן הכלל אל הפרט, נקבע כי עבירת הרצח שבה הורשע הנאשם, הינה מהחמורות בספר החוקים, שנייה במדרג החומרה ביחס לעבירת רצח בנסיבות מחמירות. לאחר הרפורמה, מעשי המתה באדישות נכללים בסעיף 300(א) לחוק העונשין, תחת עבירת הרצח הבסיסית ולצד מעשה המתה בכוונה, והעונש המרבי בגינה הוא מאסר עולם לתקופה בלתי קצובה או מאסר לתקופה של עד 30 שנים. בכך המחוקק ביקש לבטא את החומרה הרבה ואת מידת אשמו של הממית באדישות, אשר מעשיו מבטאים זלזול מובהק והתנכרות חמורה לערך של חיי אדם. כאמור, בית המשפט אינו אמור לכבד באופן אוטומטי כל הסדר טיעון המובא בפניו, אולם שיקול הקשיים הראייתיים, מוביל לאימוץ הסדר הטיעון במלואו. אלו הצדיקו נקיטת גישה זהירה ושקולה של התביעה שביטויה בהצגת הסדר טיעון הכולל מצד אחד עונש מקל באופן יחסי, אולם מהצד השני הודאת הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן ללא ניהול הליך משפטי, שתוצאתו אינה ידועה מראש לצדדים. אין להקל ראש בכך שההגעה להסדר הטיעון הביאה לכך שהנאשם נטל אחריות על מעשיו, שמשמעה הודאתו במעשה הרצח והרשעתו בדין. הנאשם נושא עמו למשך כל חייו את אותו קלון חברתי הטמון בעבירת הרצח. פרטי הסדר הטיעון הובאו לידיעת משפחת המנוח, והם נתנו הסכמתם להצגתו בפני בית המשפט. הנאשם הביע צער וחרטה, חסך מזמנו של בית המשפט ושמיעת עדים, רקעו הפלילי אינו מכביד, ומצב משפחתו המורכב, משכך, ראוי היה לקבוע את עונשו בפער של שנתיים עד ארבע שנות מאסר לחומרה, כתוספת לעונש שעליו הוסכם במסגרת הסדר הטיעון, כך שאין עסקינן בחריגה קיצונית בענישה. נפסק כי הנאשם ישא במאסר בפועל לתקופה של 16 שנים, פיצוי לנפגעות עבירת הרצח בסך כולל של 180,000 ₪, שיחולק ביניהן באופן שווה. כמו כן, על הנאשם הושת קנס בסך של 30,000 ₪.
כב' השופט ע' מאור קבע בדעת מיעוט כי אין לאמץ את הסדר הטיעון ויש להטיל על הנאשם עונש של 20 שנות מאסר לריצוי בפועל. מדובר במקרה הנדיר והחריג המחייב, סטייה מהסדר הטיעון. עובדות כתב האישום המתוקן, מלמדות על הקלוּת הבלתי נסבלת של נטילת חיי אדם. ככה סתם רצח הנאשם עובר אורח תמים שכל חטאו היה שביקש להגן על זוגתו מפני בריון רחוב. הנאשם דקר את המנוח בחזה והיה מודע לאפשרות גרימת המוות. הנאשם היה שווה נפש לכך, ומיד לאחר מכן נמלט מהמקום. אירוע אומלל שסופו מוות מיותר בידי אדם אלים ומסוכן. האחריות המשפטית והמוסרית להטלת העונש מונחת לפתחו של בית המשפט. במקרה זה הפער הניכר בין העונש הראוי ובין העונש המוסכם פוגע פגיעה אנושה באינטרס הציבורי, וזהו המקרה שבו האינטרס המצדיק סטייה מההסדר גובר על האינטרס שבקיומו. מדובר בתופעה שלילית הפוגעת בחברה כולה. היקפיה מתרחבים, ויש לשאוף למגר את ההתנהגות האלימה. במצב זה של בריונות הגוררת פגיעה בגופו של אדם או המביאה למותו במקרה החמור יותר, החברה חייבת, להתגונן מפני העבריינים, ועל בית המשפט לתרום את חלקו במיגור התופעה. טעם עיקרי שהצדדים השתיתו עליו את הסדר הטיעון הוא שהטיפול הרפואי, שהוענק למנוח לאחר הפגיעה, גרם לנזק של ממש בראיות, שכן בשל כך קשה לקבוע שהדקירה היא שגרמה למותו של המנוח. אכן, קושי ראייתי הוא טעם כבד משקל באישור הסדר טיעון, אלא ששימוש בביטוי "נזק ראייתי" אינו יכול להיות מטה קסם שאחריו נסוג בית המשפט מבדיקת טיבו של הסדר הטיעון. מדובר באמירה כללית שאין בה די. התביעה הייתה צריכה להציג את ההסדר היטב כדי שאפשר יהיה להבין את השיקולים שעמדו ביסודו, כך שלבית המשפט יהיו די נתונים שאפשר ללמוד מהם על אותם קשיים ראייתיים שהובילו להסדר. ציר הזמן מלמד על מגמת החמרה עקבית של הענישה בעבירה של רצח ביסוד נפשי של אדישות, והדבר משליך על בחינת ההסדר המונח לפתחו של בית המשפט. הנאשם קיבל הקלה והתחשבות בתמורה להודייתו. להתחשבות זכאים גם בני משפחת המנוח והציבור כולו. יש להעביר מסר בלתי מתפשר כלפי האלימות ברחובות. הציבור זכאי להגנת בית המשפט ולהרתעה שיש בכוחה לעמוד נגד בריונים המטילים אימה, הפוגעים בסדר הציבורי, בגוף האדם והגורמים למותם של אזרחים מן השורה. הקלוּת, המהירות ושוויון הנפש שבה אדם נוטל את חייו של אחר מעוררת סלידה ושאט נפש.
לסיכום, הסדר הטיעון מתקבל ברוב דעות. על הנאשם יושת עונש מוסכם של 16 שנות מאסר בפועל.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד כנרת כאהן מור; עו"ד ענבר פינסקר; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד אמיר ברכה; עו"ד ישראל בוזנח
