סרבן גט אשר הפר צו לכפיית גט הורשע בפלילים תוך שנקבע כי מדובר בפגיעה קשה ומהותית בשלומה של בת הזוג מסורבת הגט. אמצעים שפגיעתם פחותה בנאשם, לא הובילו להגשמת המטרה, ואין כל פסול בשיקול של הרתעה כללית של סרבנים פוטנציאליים וצמצום תופעת העגינות, כאחת ממטרות הענישה
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם, עבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין. הנאשם והמתלוננת נשואים כדמו"י מאז שנת 1997 ולהם 3 ילדים משותפים. עובר לשנת 2011 ביקשה המתלוננת לשים קץ לנישואיה והגישה תביעת גירושים כנגד הנאשם בבית הדין בבולטימור וניתן כנגדו כתב סירוב. בחודש מרץ 2011 הגישה המתלוננת תביעת גירושין בבית הדין הרבני בישראל ותיארה מסכת התעללות פיזית ונפשית שחוותה במהלך השנים. חרף פסק דין של בית הדין הרבני האזורי ופסק דין של ערכאת הערעור, הנאשם סירב ליתן גט למתלוננת ובעקבות כך נעצר בשנת 2012 ונכלא לתקופה של כ-7 שנים. בשנת 2017 ניתן "פסק דין לכפיית גט" על-ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה, אולם הנאשם המשיך בסירובו לציית להחלטות בתי הדין והפר באופן מתמשך הוראה שניתנה על-ידי בית המשפט לשם הגנה על חייה, גופה או שלומה של המתלוננת.
ב"כ הנאשם טען כי הנחיית פרקליט המדינה מס' 2.24 המנחה את שיקול הדעת התביעתי בדבר העמדה לדין, נוגדת את עקרון המידתיות, המעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכי קיימים אמצעים אחרים להגשמת המטרה, שפגיעתם פחותה בנאשם. ראוי שהגשמת מטרות חברתיות בהליך פלילי יוסדרו באמצעות חקיקה ראשית.
כב' השופטת כ' פאר גינת פסקה כי המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום. בשנת 2011 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים, המחייבת את הנאשם במתן גט למתלוננת. בערעור שהתקיים בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, קיבל בית הדין את טענותיה של המתלוננת במלואן, חייב את הנאשם בתשלום מזונות ומזונות לילדים ואף הוציא פקודת מעצר ללא שחרור בעניינו. בשנת 2015, לאחר שהנאשם המשיך לעמוד על סירובו, ניתנה על ידי בית הדין הרבני האזורי בחיפה ההחלטה הראשונית לכפיית גט, במסגרתה הורה לשירות בתי הסוהר שלא לספק לנאשם מזון בכשרות מהדרין. בהמשך, בשנת 2017, קיבלה החלטה זו תוקף של ממש במסגרת החלטה נוספת, המהווה למעשה את ההוראה החוקית. לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין: "המפר הוראה מהוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו או שלומו של אדם אחר מפני המפר, דינו – מאסר ארבע שנים". המונח "שלומו של אדם" הינו מונח רחב, שאיננו מוגבל אך להיבט הפיזי, אלא גם להיבט הנפשי. על כן, ככלל, זהו הסעיף המתאים למקרים של אי ציות לצו של בית הדין הרבני ל"כפיית גט", שכן מדובר בפגיעה קשה ומהותית בשלומו של בן הזוג מסורב הגט.
בהמשך לאמור, נקבע כי הנאשם הפר את ההחלטות השונות של בית הדין בעניינו לאורך השנים, ובעיקר את הוראת הצו בדבר כפיית הגט, שניתן במסגרת פסק הדין של בית הדין האזורי בחיפה משנת 2017. מדובר בהפרת צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על שלומה של המתלוננת, הפרה המביאה לפגיעה משמעותית במתלוננת ואשר הסבה לה נזקים פיזיים ונפשיים כאחד. משכך, היסוד העובדתי של העבירה מתקיים. הנאשם אישר כי הוא והמתלוננת נשואים כדת משה וישראל ואף אישר שם כי הוא מודע להחלטות השונות של בית הדין, אך סירב לקיימן. לאור האמור, היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירה הנדונה מתקיימים. יתרה מכך, נקבע כי אין כל ספק שהצו הנדון בדבר כפיית הגט ניתן על ידי בית הדין, שפעל בגדרי סמכותו. תוקפו של הצו לכפיית הגט נבחן מספר פעמים בערכאות שונות ואושר פעם אחר פעם, ומשכך, אין להרהר אחריו או לבחון אותו במסגרת ההליך דנא. באשר לטענות כי קיימים אמצעים אחרים להגשמת המטרה, שפגיעתם פחותה בנאשם, נקבע כי סנקציות חלופיות אלה כבר הוטלו על הנאשם בעבר ולא הועילו. כך, הוא ריצה מאסר אזרחי מאחורי סורג ובריח במשך כ-6.5 שנים, וכן הוטלו עליו הגבלות נוספות, כגון הגבלה על רישיון הנהיגה. אולם, אמצעים אלה, שפגיעתם פחותה בנאשם, לא הובילו להגשמת המטרה. מטרות דיני העונשין כוללות הן שיקולים גמוליים - צופי פני עבר, והן שיקולים תועלתניים - צופי פני עתיד, ואין כל פסול בשיקול של הרתעה כללית של סרבנים פוטנציאליים וצמצום תופעת העגינות, כאחת ממטרות הענישה.
זאת ועוד, נקבע כי מדובר בחקיקה ראשית – חוק העונשין, והוראת החיקוק שהנאשם מואשם בה היא סעיף 287(ב) לחוק העונשין. סעיף זה מתייחס לצווים של בית משפט מכל סוג שהוא שהופרו, ובעקבות חקיקה ראשית זו הותקנו הנחיות ספציפיות, ובהן הנחיית פרקליט המדינה מס' 2.24, שעוסקת במדיניות העמדה לדין וענישה בגין אי קיום צו שיפוטי של בית הדין הרבני למתן או קבלת גט. באשר לטענת הנאשם בדבר "סיכון כפול", משכבר ריצה מאסר אזרחי, נקבע כי מעצרו של הנאשם לתקופה ממושכת אינו עונש, אלא סנקציה בעלת אופי אכיפתי-אזרחי בגין אי קיום וכיבוד ההחלטות שניתנו על ידי בתי הדין הרבניים. הסנקציה שהושתה על הנאשם בדמות מאסר אזרחי, הגם שכבר ריצה תקופת מאסר זו, אינה מהווה חסם מפני העמדתו לדין ומפני חשיפתו לאפשרות של עונש מאסר, אם יורשע בדין. הנאשם לא הועמד לדין ולא הורשע בעבר בשל אותו אירוע, אלא הוטלה עליו סנקציה אזרחית בלבד, כך שמדובר בהרשעה פלילית ראשונה בעניין זה. לסיכום, נקבע כי המדינה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הפר צו בית משפט שנועד להגן על אדם והיה מודע לכך.
לסיכום, הנאשם הורשע בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד רינה בלצ'ינסקי; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד סופר
