בית המשפט שב ומשמיע ביקורת קשה על התנהלות קצין התגמולים והמומחה מטעמו בתביעות חיילים להכרה בנכות. יש לזכור כי עבודת הייעוץ הרפואי משפיעה על גורלם של אנשים צעירים, שנתנו את מיטב שנותיהם לטובת בטחון המדינה. המומחה אינו אמור להיות רופא "מטעם", וקצין התגמולים אינו אמור להתערב בשיקוליו הרפואיים
עסקינן בפסק דין בעניינה של המערערת המבקשת להשיג על החלטת קצין התגמולים שלפיה: "הטרשת הנפוצה החמירה חלקית בתקופת שרותך ועקב שירותך". המערערת ביקשה להתגייס לתפקידי לחימה, ושובצה לתפקידה כלוחמת הגנה אווירית שבמסגרתו התחייבה לשירות קבע למשך שמונה חודשים נוספים. היא התגייסה לשירות צבאי, בפרופיל צבאי 97 ושובצה למכינת לוחמות וטירונות בבסיס בית הספר להגנה אווירית. תנאי שירותה הצבאי התאפיינו במספר שעות שינה מועט, דרישה לעלייה בסולם המאמצים בתחום הכושר הגופני עד למסעות של עשרה קילומטר עם האפוד והציוד המלא ועם נשק. כחודשיים לאחר תחילת שירותה הצבאי, התלוננה על כאב ראש מאוד חזק, שהתפתח לטשטוש ראייה, קושי בהתמקדות, קושי בפתיחת עין שמאל, עד לאובדן הראייה בעין זו. מצבה הקשה לא זיכה אותה לדבריה בכל הקלה והיא הונחתה ליטול אקמול ולשתות יותר מים. בהמשך, אושפזה במחלקה נוירולוגית וטופלה בסטרואידים במשך כשלושה חודשים. כעבור כשבעה חודשים, אובחנה כחולת טרשת נפוצה. קצין התגמולים לא הביא כל ראיות באשר לתנאי שירותה של המערערת, והדבר פועל לחובתו. הליך משפטי נוסף שהתקיים בין אותם הצדדים, הליך מינהלי, שהתנהל בחלקו במקביל להליך דנא, אך הסתיים קודם לכן, עסק בתוקפה של החלטת קצין התגמולים, שחזר בו מהכרתו החלקית, בקשר הסיבתי שבין שירותה הצבאי של המערערת ובין מחלתה. בפסק הדין הקודם נקבע כי בתהליך קבלת ההחלטות, נעשתה התערבות לא הוגנת מצד קצין התגמולים בשיקול דעתו של המומחה שאליו נשלחה המערערת לבדיקה. מהלך זה נעשה בדרך מתוחכמת ובלתי ראוייה, באמצעות העברתן של שאלות חוזרות בעניין מסקנותיו של המומחה, שרמזו על חוסר שביעות רצונו של קצין התגמולים מן התשובות שניתנו, זאת כדי לגרום למומחה לשנות את דעתו. ביהמ"ש הביעה ביקורת לא מרומזת, על אופן פעולתו של קצין התגמולים ככזה המשקף ניסיון להשפיע על תוצאות הבדיקה, ונקבע כי החלטת קצין התגמולים על פי סעיף 35 לחוק הנכים, המשנה את ההחלטות הקודמות, ניתנה בחריגה מסמכות. משמע, כי על פי פסק הדין הקודם החלטת קצין התגמולים בעניין ההכרה בקשר הסיבתי, עומדת על שיעור של 25%.
המערערת טוענת, כי מחלתה נגרמה במלואה, או בשיעור העולה על השיעור שנקבע ע"י המומחה, בשל תנאי שירותה.
לעמדת קצין התגמולים, אין לייחס לתנאי שירותה בשטח תרומה חלקית גבוהה יותר, או מלאה, להופעתה של מחלת הטרשת הנפוצה, מעבר לשיעור של 25% שבו הכיר, זאת בשל וירוס בו לקתה ולא בשל תנאי לחץ.
כב' השופטת י' אחימן פסקה כי יש לקבל את הערעור. יש לדחות את האפשרות שקיים קשר סיבתי של גרימה, בין תנאי הלחץ הנפשי שאפיינו את שירותה של המערערת ובין הופעתה של מחלת הטרשת הנפוצה, וגיזרת המחלוקת הינה בשאלה האם סביר לייחס את מחלתה של המערערת לזיהום שבו לקתה בצבא, או לזיהום קודם. המערערת חלתה בחייה, בשלב כלשהוא, בוירוס ebv, כאשר קיים קשר סיבתי שאינו מוטל בספק בין זיהום ebv ובין מחלת הטרשת הנפוצה. המערערת סבלה במהלך שירותה הצבאי ממחלת חום ויראלית כולל פריחה והתסמינים הנילווים. נקבע כי סביר יותר שהמחלה הויראלית שגרמה לטרשת הנפוצה, התרחשה בתקופת שירותה הצבאי של המערערת, מאשר בתקופת ילדותה. בית המשפט העיר כי המומחה מטעם קצין התגמולים לא הסביר את ההחלטה להעמיד את שיעור ההכרה על-25%. מתגלה גם מידה של חוסר הגינות בדבריו, שכן משתמע מהם שבכל מקרה הוא היה בוחר בשיעור של 25%, משל היה זה יעד שסומן על ידו כמטרה לכאורה באופן שרירותי. לא הוכח שהמערערת סבלה בילדותה מזיהומים בהיקף החורג מן המצוי בקרב ילדים. לא נמצאה ולו הנחה אחת, מתוך הנחותיו של המומחה, שיש בה כדי לתמוך את קביעתו בעניין היקף זכאותה של המערערת להכרה והעמדתו דווקא על שיעור של 25%. יותר מכול נראית קביעה זו, כקביעה אקראית, שמאחוריה לא עומד כל רציונל. התוצאה היא שהוכח קיומו של קשר סיבתי בין מחלתה של המערערת בטרשת נפוצה ובין האירוע הזיהומי הויראלי, שממנו סבלה בתחילת שירותה הצבאי ברמה המתקבלת על הדעת.
זאת ועוד, נקבע כי המומחה מטעם קצין התגמולים, אמור לפעול כנאמן לאינטרס הציבורי, אך בחקירתו נחשפה שורה של כשלים, סתירות והטיות. גם לו היה קצין התגמולים סבור, שהמערערת חלתה בוירוס טרם גיוסה, מה שלא הוכח, ומחלתה התפרצה בעת שירותה הצבאי, על רקע הזיהום שבו לקתה, קודם לגיוס, היה עליו לקבל את תביעתה באופן מלא. זאת לאור ההלכות המשפטיות הקובעות, כי אם נפגע היה פגיע יותר מאחרים למחלה מסויימת בשל הרקע הרפואי האישי שלו, יש להכיר בתביעתו, כאילו מדובר היה במחלה שנגרמה במהלך שירותו הצבאי. מצב הדברים כפי שנחשף בחקירתו הנגדית של המומחה, הינו של "קבלנות" בעריכת חוות דעת. מצב זה מטריד ועלול להצביע על התפתחותה של תלות לא רצויה ומתמשכת בין פרנסת המומחה ובין משרד הביטחון וקצין התגמולים. בכך יש כדי להעמיד את המומחה בפוזיציה שבה הוא עלול להימצא בניגוד אינטרסים המובנה לתוך מערכת יחסי הגומלין, שהתקבעה בינו ובין משרד הביטחון. כפי שנקבע בפסק הדין הקודם, המומחה היה חשוף לרמזיו של קצין התגמולים, ששלח לו שאלות "הבהרה", שלהן הגיב כמצופה ממנו, היטה את חוות דעתו ושינה את מסקנותיה. מערכת היחסים שבין קצין התגמולים והמומחה הינה כזו שבה, למרבה הצער, סבור קצין התגמולים כי נסיון להשפיע על מסקנות חוות דעתו הינו לגיטימי. צידו השני של המטבע, המדאיג לפחות באותה מידה הוא זה שבו המומחה, העוסק בדיני נפשות ממש, פתוח להשפעת קצין התגמולים בהכרעותיו המקצועיות ומנסה לרצותו.
יתרה מזו, נקבע כי אין זו הפעם הראשונה שבית המשפט נתקל בסיטואציות דומות ומטרידות. לא פעם נחשף בית המשפט לכך שהייעוץ הרפואי שנוטל קצין התגמולים מושג באופן שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי החשוב והרגיש כל כך, שאותו נדרש קצין התגמולים לקדם. עבודת הייעוץ הרפואי שנעשית אצל קצין התגמולים משפיעה על גורלם של הפונים, אנשים צעירים, שנתנו את מיטב שנותיהם לטובת בטחון המדינה. הרופא המומחה, המקבל מקצין התגמולים את התיק למתן חוות דעת, אינו אמור להיות רופא "מטעם", הוא אף איננו בגדר "זרועו הארוכה" של משרד הביטחון, הוא אמור להיות בודק אובייקטיבי, תם לב, מחויב לאתיקה המקצועית של הרופאים, הפועל על פי הסטנדרטים הרפואיים המקובלים. הוא חייב להיות מקצועי ולערוך את כל הבדיקות הנדרשות לו לגיבוש דעתו העצמאית והאובייקטיבית. קצין התגמולים אינו אמור להתערב בשיקוליו הרפואיים של המומחה שבו בחר לחוות את דעתו, לא אמור להדגיש בפניו כל עניין רפואי, אלא אך ורק לשמש כ"צינור" המעביר את המידע הממוסמך הקיים בידיו למומחה. המומחה, הוא שישקול את כל השיקולים ויבצע את כל הבדיקות הנדרשות לשם חשיפת האמת הרפואית. חובתו של הרופא המומחה כלפי הנבדק אינה פחותה מחובתו כלפי קצין התגמולים והוא בעל כפל נאמנות. הואיל וכך הרופא המומחה אמור לדחות כל ניסיון להטות את חוות דעתו, מכל צד. אותם דברים עולים שוב ושוב באופנים שונים במקרים שונים, ופגיעתם רעה. חובת הנאמנות של הרופא הממונה נשתכחה, רגישות העניינים המובאת בפניו אינה זוכה לתשומת הלב הראויה, ומן הראוי שקצין התגמולים ייבחן את הדברם ויסיק את המסקנות.
לסיכום, הערר מתקבל במלואו והמערערת זכאית להכרה כנפגעת על פי חוק.
מייצגי הצדדים: לא צוין
