המחוזי פסק כי מקום שנעשה הסכם שכר טרחה בין הצדדים, גם אם בעל-פה, לא ניתן לפנות ל"מסלול" של סעיף 46 לחוק החוזים - של שכר ראוי ודיני עשיית עושר ולא במשפט, אלא נדרש להכריע בהתאם להסכם שנעשה בין הצדדים. על בית המשפט להכריע על פי דיני הראיות, והכלל המטיל את נטל הוכחת התביעה על התובע
השאלה הניצבת במרכזו של ההליך דנא הינה האם ניתן לחייב לקוח של עורך-דין בתשלום שכר טרחה לפי שכר ראוי, כאשר לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב, אין מחלוקת שסכום שכר הטרחה הוסכם בעל-פה בין הצדדים, אך קיימת מחלוקת בשאלה מהו הסכום שהוסכם. הלקוחה, עורכת דין בעצמה, פנתה אל המשיבה, באמצעות עו"ד בויאר, לצורך התייעצות בקשר לסכסוך שפרץ בינה לבין שכניה, שהחלו בעבודות בנייה של ביתם בצמוד לביתה. בגין חלק זה של הטיפול – שלא הייתה עליו מחלוקת – שילמה הלקוחה למשיבה סכום של 5,323 ₪. המחלוקת התגלעה ביחס לייצוגה בעתירה מנהלית ובקשה לסעד זמני שהוגשה במסגרתה נגד השכנים והועדה המקומית. הבקשה לסעד זמני נדחתה, תוך חיוב הלקוחה בהוצאות, מהנימוק שמקומה הראוי להתברר הוא בהליך אזרחי ולא בהליך מנהלי. בעקבות זאת, הודיעה הלקוחה למשיבה כי היא איננה מעוניינת עוד להמשיך בניהול העתירה המנהלית וייצוגה על-ידי המשיבה הופסק. אין חולק שלא נערך הסכם שכר טרחה בכתב, אך שני הצדדים טוענים שהוסכם בעל-פה על גובה הסכום. אלא, שהצדדים חלוקים בשאלה, מה הסכום שהוסכם בעל-פה. בעוד שהמשיבה טענה שהסכום שהוסכם היה 45,000 ₪-50,000 ₪ בצירוף מע"מ והוצאות, הלקוחה טענה כי הסכום שהוסכם היה 10,000 ₪ כולל מע"מ. הלקוחה שילמה למשיבה את הסכום, אשר הוסכם לטענתה, וסירבה לשלם את יתרת הסכום, והמשיבה הגישה תביעה כספית נגדה על סך 40,840 ₪. ביהמ"ש קמא קבע כי שכר הטרחה הראוי במקרה זה עומד על 30,000 ₪ בצירוף מע"מ ובניכוי הסכום של 10,000 ₪ כולל מע"מ שכבר שולם, ולפיכך, הוא חייב את הלקוחה לשלם למשיבה סך של 25,100 ₪ כולל מע"מ, סכום של 5,000 ₪ שכר טרחת עו"ד ותשלום מחצית האגרות.
הלקוחה טענה כי בית המשפט לא היה מוסמך לקבוע את שיעור השכר הראוי לפי אומדנה, על סמך דעתו הסובייקטיבית, וללא ראיות על כך.
המשיבה טענה כי בית המשפט פסק על פי אומדנה שנעשתה לנוכח הראיות ולא מכוח עילת "שכר ראוי".
כב' השופט י' אטדגי פסק כי יש לקבל את הערעור. הלקוחה צודקת בטענתה העיקרית, לפיה, לא היה מקום לפסוק שכר ראוי, כאשר אין חולק שנעשה הסכם שכר טרחה, גם אם הוא נעשה בעל-פה ולא בכתב. מקום שנעשה הסכם שכר טרחה בין הצדדים, גם אם בעל-פה, הרי שלא ניתן לפנות ל"מסלול" של סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), כלומר למסלול של שכר ראוי ודיני עשיית עושר ולא במשפט, אלא נדרש להכריע בתביעה החוזית בהתאם להסכם שנעשה בין הצדדים. כך נפסק באופן מפורש בע"א 6290/18 בעניין פינצ'וק: "בין כך ובין כך, משהוסדרה הזכות לשכר בגין עבודה על בסיס חוזי, וכל עוד עומד החוזה בתוקפו, התביעה לשכר העבודה אמורה להיות מכוחו, ואין היא יכולה להיות מכוחם של דיני עשיית עושר ולא במשפט. זאת כחלק מהעיקרון לפיו כאשר מתן טובת ההנאה מוסדר בחוזה אין תחולה לדיני עשיית עושר ולא במשפט".
נוכח האמור, נקבע כי המסקנה, לפיה משקיים הסכם שכר טרחה, בכתב או בעל פה, אזי לא ניתן לפסוק שכר ראוי, כוחה יפה גם כשבית המשפט מתקשה להכריע בין הגרסאות של הצדדים. חוסר הכרעה בין הגרסאות אינו נמנה בין המקרים המצדיקים הכרעה על-פי שכר ראוי. במקרה כזה, נדרש בית המשפט להכריע על פי דיני הראיות, ובראשם הכלל המטיל את נטל הוכחת התביעה על התובע. מכך נובע שלאחר שבית משפט קמא קבע כי הוא אינו יכול להכריע בין הגרסאות של הצדדים ביחס לסכום שכר הטרחה שהוסכם, ומשאין חולק כי הסכום שהוסכם על פי גרסת הלקוחה כבר שולם על ידה, היה עליו לדחות את התביעה על-פי הכלל, לפיו נטל הוכחת התביעה מוטל על התובע, כלומר המשיבה, ולא לפנות למסלול של השכר הראוי. יתרה מכך, אין מקום לטענה, לפיה בית המשפט פסק על דרך האומדנה, ולא לפי שכר ראוי, שכן בית המשפט הפנה באופן ברור לסעיף 46 לחוק החוזים שעניינו שכר ראוי ששורשו בדיני עשיית עושר ולא במשפט, וביסס על כך את פסיקתו. צודקת הלקוחה כי בית המשפט לא היה מוסמך לפסוק שכר ראוי על דרך של אומדנה. כפי שנקבע בפסק דין בעניין חקל (ע"א 9282/02): "ודוק, דרך קביעתו של השכר הראוי ושיעורו אינם בגדר ידיעה שיפוטית ועל בית המשפט לקובעם על בסיס הראיות המובאות בפניו".
לקראת סיום, בית המשפט הוסיף כי כפי שנאמר בעניין פלונית (רע"א 8775/15 ) בנוגע לסכסוכים הנוגעים לשכר טרחת עורך דין, ""החטא הקדמון" בעיניי הוא היעדרו של הסכם כתוב בעניין שכר הטרחה. מוטב וראוי כי צדדים לחוזה לשירותי ייצוג משפטי יעלו את הסכמתם בפירוט על הכתב". הערעור מתקבל, נקבע כי כל החיובים שהלקוחה חויבה בהם בפסק דינו של בית המשפט קמא מבוטלים. מאחר, שהלקוחה כבר שילמה למשיבה את כל הסכום שנפסק, על המשיבה להשיב לה את כל הסכום שהיא שילמה לה. המשיבה תשלם ללקוחה את הוצאות הערעור בסך 15,000 ש"ח.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד יאיר בן-דוד; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד שמואל אור; עו"ד יעקב בויאר
