בית המשפט העליון עמד על חשיבות קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, וקבע כי התסקיר הוא כלי חיוני ורב חשיבות, המסייע במלאכת גזירת הדין. אי-לקיחת אחריות ע"י הנאשם וניהול המשפט, אינם יכולים להוות, כשלעצמם, טעם לאי קבלת תסקיר בטרם גזירת הדין. אין בעומס המוטל על שירות המבחן, כדי למנוע בקשת תסקיר
עסקינן בבקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה כשהעבריין נושא נשק חם או קר, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, במהלך ויכוח שהתגלע בין המבקש ואחיו - המתלונן, פצע המבקש שלא כדין את המתלונן בכך שהכה אותו מספר פעמים בראשו באמצעות פטיש. בא-כוחו של המבקש טען כי יש לבטל את כתב האישום בשל שורה של פגמים בהתנהלות התביעה, ובהם כי לא קוימה חובת השימוע בעבירת פשע בהתאם לסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי. המדינה הגישה כתב אישום מתוקן, ובית משפט השלום הורה על קבלת כתב האישום המתוקן, תוך שנקבע כי ניתן לרפא את הפגם באמצעות ביצוע שימוע מאוחר. המבקש כפר בכתב האישום, וטען לסייג ההגנה עצמית, בשל אלימות קודמת לאירוע. יום לפני דיון ההוכחות שנקבע, הוגשה בקשה נוספת מטעם המדינה לתיקון כתב האישום, על דרך של הוספת עד תביעה, ובית המשפט נעתר לבקשה, אך בהמשך השית על המדינה הוצאות משהעד לא התייצב לדיון. המשך שמיעת ההוכחות נדחתה, בין היתר עקב דחייה שהתבקשה על-ידי המדינה. המבקש הורשע במיוחס לו בכתב האישום, ונקבע כי יש לבכר את גרסת המתלונן שנתמכה בראיות נוספות על פני גרסת המבקש, אשר עדותו הותירה רושם בלתי מהימן. עוד במעמד מתן הכרעת הדין, דחה בית משפט השלום את בקשת המבקש להפנותו לשירות המבחן, תוך שקבע, כי הוא לא נטל אחריות למעשיו, וגזר עליו 14 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בערעור, שנדחה, טען המערער בדבר אי-הפנייתו לקבלת תסקיר שירות המבחן, אולם הובהר כי נוכח גילו אין חובה לקבל תסקיר של שירות המבחן בעניינו.
המבקש טוען כי התיק מעלה סוגיה משפטית עקרונית בדבר עינוי הדין שנגרם לו לאור הימשכות ההליכים בתיק הרובצת לפתחה של המדינה. החלטת בית משפט השלום שלא להפנות אותו לשירות המבחן, "מענישה" אותו על כך שבחר לנהל את הגנתו, כך שנסגרה בפניו הדלת לאפיק שיקומי או לכל הקלה אפשרית בעונש, באופן שמפלה בין נאשמים ומנוגד לדין.
כב' השופט ח' כבוב פסק כי בשים לב לעונש שנגזר על המבקש, הבקשה לא באה בקהל אותם מקרים חריגים המצדיקים רשות לערער ב'גלגול שלישי'. זאת, על אף הצורך להעמיד דברים על דיוקם, בדבר מרחב שיקול הדעת שנתון לבית המשפט במסגרת החלטתו באם להפנות נאשם לצורך קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, בטרם גזירת דינו. אין חולק, כי תסקיר שירות המבחן הוא כלי חיוני ורב חשיבות, המסייע לבתי המשפט במלאכת גזירת הדין. סעיף 37(א) לחוק העונשין קובע, כי בטרם גזירת דינו של נאשם, בית המשפט רשאי לדרוש תסקיר בכתב של קצין מבחן. בנוסף, סעיף 38(א) לחוק קובע חובה לקבל תסקיר שירות מבחן לפני השתת עונש מאסר בפועל. אומנם לפי סעיף 38(ב) לחוק, שר המשפטים רשאי, באכרזה שתפורסם ברשומות, לסייג את תחולת סעיף קטן (א). בהתאם, בשנת 1964הותקנה אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), במסגרתה נקבע כי חובת קבלת התסקיר לא תחול על מספר מצבים – ובהם, הרלוונטי לעניין דנן – על נאשם שבעת ביצוע העבירה מלאו לו 21 שנים. בפסיקה התהוותה אפוא ההלכה, לפיה ההחלטה בדבר הפניית נאשם מעל גיל 21 לקבלת תסקיר שירות המבחן, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. ככלל, כאשר אין חובה בדין לעשות כן, בתי המשפט נוהגים להסתייע בתסקיר שירות המבחן בטרם גזירת הדין לשני צרכים עיקריים: לצורך בחינת סיכויי השיקום, ולצורך קבלת תמונה רחבה יותר על הנאשם – שכן תסקיר שירות המבחן יכול לסייע לבחינת נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה.
זאת ועוד, נקבע כי בתי המשפט בחנו בין היתר, את אפשרות הצגת הנסיבות הרלוונטיות לבית המשפט גם בהיעדר תסקיר שירות מבחן, למשל באמצעות בא-כוחו של הנאשם. בין הנסיבות: גילו של הנאשם, תלות המשפחה בו לפרנסה, מצבו הנפשי, האם מדובר בהשתת עונש מאסר בפועל לראשונה בחייו, והאם מדובר בעונש מאסר משמעותי. בנוסף, במסגרת שיקול הדעת רחב המסור לערכאות הדיונית לעניין זה, נבחנות גם נסיבות ההליך, המועד בו הוגשה בקשה לקבלת תסקיר, ולפתח מי מהצדדים ההימשכות רובצת. כאמור, לתסקיר שירות המבחן חשיבות רבה בסיועו לבתי המשפט בגזירת הדין, כך, לצד סיוע בבחינת סיכויי השיקום, ביכולתו של התסקיר להניח לפני בית המשפט תמונה מלאה יותר ביחס לנאשם, תוך הבאת הרקע והנתונים הרלוונטיים על אודותיו בטרם מתן גזר דין בעניינו. על כן, בבואו של בית המשפט להכריע באם להפנות נאשם לקבלת תסקיר שירות המבחן עליו לשקול, במסגרת כלל שיקוליו, גם את הצורך בסיועו של שירות המבחן לשם בחינת נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובתוך כך, במקרים המתאימים, גם את ההשלכות הצפויות של הענישה על הנאשם ועל משפחתו, בהינתן נסיבותיו האישיות. כאמור, בהינתן התוצאה העונשית הסופית, לא נמצא כי אי-הפניית המבקש לקבלת תסקיר מצדיקה מתן רשות ערעור ב'גלגול שלישי', או כי התקיים עיוות דין בשל כך. יחד עם זאת, נמצא כי יש להבהיר, שבנסיבות העניין נכון היה לקבל תסקיר בטרם מתן גזר הדין והערכאות דלמטה שגו עת נתנו משקל רב לכך שהמבקש כפר באשמתו בהקשר זה. זאת שכן, קו ההגנה העיקרי של המבקש היה נטוע בסייג ההגנה העצמית.
יתרה מזו, נקבע כי אי-לקיחת אחריות וניהול המשפט, אינם יכולים להוות, כשלעצמם, טעם לאי קבלת תסקיר בטרם גזירת הדין. אמנם, אי-לקיחת אחריות יכולה, במקרים מסוימים, להוביל למסקנה כי מתעורר ספק בדבר הפוטנציאל השיקומי של הנאשם, אך יחד עם זאת, ישנם שיקולים אחרים שבית המשפט צריך לבחון בבואו להעריך את סיכויי השיקום, כמו למשל הצורך בהליך של גמילה מהתמכרות. לב העניין בהקשר זה הוא, אפוא, האם תסקיר שירות המבחן יכול לסייע לבית המשפט בבחינת סיכויי השיקום, ככל ששיקום אכן נדרש ומתאים בנסיבות העניין, כאשר אי-לקיחת אחריות הוא אך אחד מהשיקולים הנדרשים לעניין ואיננו תנאי בלעדיו אין. אף אם לא מתעורר פוטנציאל שיקומי, ייתכן כי תסקיר מטעם שירות המבחן יידרש על מנת לקבל תמונה מלאה על אודות הנאשם ומשפחתו. גם במצבים אלו, אין באי-לקיחת אחריות כדי להוות טעם מבורר שלא להורות על קבלת תסקיר, ובית המשפט נדרש לשקול את מכלול השיקולים והנסיבות המונחות לפניו, על פי מיטב חוכמתו ושיקול דעתו. בית המשפט הוסיף כי במובן רחב עוד יותר, הודאה, חרטה כנה ולקיחת אחריות הן בבחינת שיקולים לטובת הנאשם, אך בחירה שלא לעשות כן איננה, בשום אופן, משום שיקול לחובתו. זאת ועוד, המשקל שניתן לעומס המוטל על שירות המבחן, מעורר אי נחת, ומוטב היה כי אם נמצא שנדרש לקבל תסקיר, בית המשפט ימתין, ככל הניתן, עד לקבלתו נוכח העומס. הדברים נכונים מקל וחומר עת הליך מתעכב זמן כה רב, בעטיה של התביעה או יומן בית המשפט, כבמקרה דנן.
בנוסף על האמור, נקבע כי אשר להימשכות ההליך, יש להצר על התנהלות המדינה, בכל הנוגע לאי קיום חובת השימוע לכתחילה, ועל 'התמהמהותה', והיה מקום ליתן משקל בגזר הדין לשיקול זה. לא בכדי, סעיף 40יא לחוק מורה כי בעת גזירת עונשו של נאשם בתוך מתחם הענישה, בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ובהן התנהגות רשויות אכיפת החוק -סעיף 40יא(9) לחוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה -סעיף 40יא(10) לחוק. יחד עם זאת, התוצאה העונשית הסופית אינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור, ולבטח שלא ב'גלגול שלישי'. ערכאת הערעור בוחנת בראש ובראשונה את התוצאה העונשית, ואף אם שגתה הערכאה הדיונית באופן שהפעילה את מנגנון הבניית שיקול הדעת בענישה, אין בכך כדי להצדיק את קבלת הערעור, כל עוד התוצאה העונשית אינה מצדיקה התערבות.
לסיכום, הבקשה נדחית.
המבקש יוצג ע"י: עו"ד ציקי פלדמן; המשיבה יוצגה ע"י: לא צוין
