ביהמ"ש לענייני משפחה דן במזונות קטינה וקבע כי אין לראות בתגמולים שקיבל האב על רקע השירות במילואים כחלק מהכנסתו החודשית השוטפת. מענקים אלה הינם אישיים ומיועדים למשרת המילואים, בין היתר, על רקע הסיכונים הכרוכים ביציאה למלחמה וכאות הערכה והוקרה המוענק למשרתי המילואים
עסקינן בתביעה לקביעת מזונותיה של בתם הקטינה של הצדדים. הצדדים אינם מתגוררים תחת אותה קורת גג לאחר שהאב הורחק מהבית במסגרת דיון שהתקיים בבקשה לצו הגנה. במסגרת החלטה שניתנה בבקשה למזונות זמניים, נקבע כי אלו יעמדו על סך של 1,500 ₪ בצירוף מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי. עוד נקבע בהחלטה זו, כי על הצדדים לשלם הוצאות המדור בחלוקה שווה ביניהם ישירות לבנק הממשכן.
לטענת התובעת, הכנסות האב מגיעות לסך של 17,640 ₪ לחודש, והוא מנהל אורח חיים בזבזני. האב שהה ימים רבים במילואים ושילשל לכיסו הכנסות גבוהות, חלקן הכנסות שקיבל בגין ימי המילואים שביצע. פערי ההכנסות בין השניים תהומיים בעוד היא עובדת במשרה מלאה, והיא המטפלת העיקרית בקטינה.
האב טען מנגד כי התובעת אינה ממצה פוטנציאל הכנסתה.
כב' השופטת ע' גיא פסקה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. יש לדחות הטענה לפיה התובעת אינה ממצה פוטנציאל הכנסתה, ושכרה עומד על סך של כ- 6,562.5 ₪. יחד עם זאת, לאישה הכנסות נוספות, והיא הצהירה שהיא שמבצעת רכישות במזומן מכספים שמקבלת מהוריה. בנסיבות אלו כלל הכנסות האישה הועמדו על סך של 7,500 ₪ לחודש. האישה מתגוררת בדירה שכורה בעלות של 3,300 ₪, כך שהכנסתה הפנויה עומדת על סך של כ-4,200 ₪. באשר להכנסות האב, נקבע כי שכרו הממוצע במהלך השנה עמד על כ- 13,000 ₪ נטו. פרט לקבלת תגמולים מ'מופת' בגין ימי מילואים, לאב הכנסות נוספות בסך של כ- 12,500 ₪ לשנה, חלקן בגין החזרי מס, חלקן מהמועצה להסדר הימורים והעברות כספים מחשבונות אחרים ועוד. משכך, נקבע כי לאב הכנסה חודשית נוספת בסך של כ- 1,000 ₪ מכלל הגורמים לעיל.
בהמשך לאמור נקבע כי האב גויס בצו חירום לשירות מילואים פעיל ומילא חובתו זו משך חודשים רבים מאז פרוץ מלחמת 'חרבות ברזל'. בעקבות כך, קיבל מענקים ותגמולים בסכומים לא מבוטלים, בהם מבקשת התובעת להתחשב לצורך חישוב יכולתו הכלכלית/פוטנציאל השתכרותו. אכן, עיון בדפי חשבון הבנק שצרף האב, מלמד על מענקים שקיבל במהלך השנה החולפת בגין החזר ימי מילואים, בסכום ממוצע של כ-3,500 ₪ בחודש. חלוקת המענקים המשתלמים למשרתי המילואים נולדה, בין היתר, על רקע חשש מירידה בהתייצבות לשירות מילואים לאחר למעלה משנה של לחימה סיזיפית ברצועת עזה ובלבנון ומתוך רצון לתגמל ולתמרץ את משרתי המילואים לשוב ולהתייצב לשירות מילואים גם בעתיד. לא מן הנמנע, כי בצד המטרה שלעיל, נועדו התגמולים לסייע באופן כלכלי לחלק ממשרתי המילואים שהכנסתם נפגעה על רקע הגיוס לשירות במילואים ואף לאפשר לחלק ממשרתי המילואים לממן את המעטפת הטיפולית לה הם נזקקים או יזדקקו בעתיד, על רקע הלחימה וההשלכות הפיזיות והנפשיות המורכבות הנובעות ממנה. מענקים אלה הינם אישיים ומיועדים למשרת המילואים, בין היתר, על רקע הסיכונים הכרוכים ביציאה למלחמה וכאות הערכה והוקרה המוענק למשרתי המילואים, העוזבים את חיי הנוחות ויוצאים לחרף נפשם על הגנת המולדת. משכך יש לדחות טענת התובעת כי יש לראות בתגמולים שקיבל האב על רקע השירות במילואים כחלק מהכנסתו החודשית השוטפת. הכנסות האב מכלל המקורות שנמנו לעיל, יועמדו על סך כולל של 14,000 ₪ נטו בממוצע לחודש. האב משלם דמי שכירות בסך של 2,500 ₪ לחודש. משכך, הכנסתו הפנויה של האיש תועמד על סך של כ- 11,500 ₪.
בנוסף לאמור, נקבע כי צרכי הקטינה בשני בתים במלואם, יועמדו, על סך של 2,500 ₪, כאשר סכום זה כולל את כלל צרכי הקטינה, לרבות חלקה בהוצאות 'אחזקת מדור' ואינו כולל את הוצאת ה'מדור'. הקטינה לנה אצל האב שישה לילות מתוך 14 לילות בשבועיים. דהיינו, שוהה בבית האב 43% מזמני השהות. משכך, האב נושא ב- 43% ממזונותיה ובסך הכל, נושא בסך של 1,075 ₪. יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים עומד על סך של 27% לאם ו- 73% לאב. בשל יחס השכר בין האב לאם, על האב לשאת במזונות הקטינה בסך של 1,825. יוצא אם כן, שעל האב להעביר לאם בגין מזונות הקטינה, סך של 750 ₪ בחודש, ועליו להשלים הפרש המדור בסך של 330 ₪. החיוב עד הגיע הקטינה לגיל שש שנים יעמוד על סך של 2,580 ₪ וממועד זה, יועמד על סך של 1,100 ₪. עד למועד צאתה של האם למדור שכור החיוב יעמוד על סך כולל של 1,500 ₪ לחודש. ממועד צאת האם למגורים במדור שכור ועד הגיע הקטינה לגיל שש שנים, על האב לשלם לאם עבור מזונות ומדור הקטינה סך כולל של 2,580 ₪.
לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד שרית כהן; הנתבע יוצג ע"י: עו"ד עידן רוקח
