רשם המקרקעין התרשל ומחק עיקול שהוטל על נכס על בסיס מסמך מזויף. אנשי רשם המקרקעין הם שומרי סף העומדים בשערי אוצרם וקניינם של כל בעלי המקרקעין במדינת ישראל. עצימת עיניים, התרשלות או אי הקפדה על שמירת קניינם של בעלי הזכויות – עלולה להביא לנזק בלתי הפיך
עניינו של פסק הדין הוא תביעה כספית על סך 137,421 ₪ שהגיש בנק לאומי לישראל בע"מ, לאחר שעיקול שהוטל ונרשם בלשכת רשם המקרקעין כדין – נמחק שלא כדין ותוך התרשלות לשכת רישום המקרקעין. התרשלות שהתבססה על החלטת בית משפט מזויפת שהוצגה לפקידי לשכת הרישום, התרשלות שניתן וצריך היה למנוע אותה. הנתבעת מחקה עיקול שהטיל רשם ההוצאה לפועל, מבלי שהתקבל צו ביטול מקוון. חודש חלף בין מועד צו הביטול המזויף לבין מחיקת העיקול. כלומר, במשך כחודש לא התקבל אצל הנתבעת צו מקוון למחיקת העיקול. צו שברגיל משודר ומתקבל לכל היותר בתוך ימים אחדים, ולמרות זאת, ולמרות נהלי הרישום שהיא עצמה פרסמה – כאשר דאגה בעלת הזכויות בנכס להביא לפתע את הצו המזויף למשרדי הנתבעת –מיהרה הנתבעת למחוק את העיקול על אתר. הנתבעת ביטלה את רישום העיקול, וזאת על בסיס מסמך מזויף, שאינו מסמך מקור שהמציאה לה החייבת באמצעות עורכת דין שהיא בת משפחתה. עם ביטול העיקול, השלימה החייבת העברת זכויות במקרקעין והבנק נותר אל מול שוקת שבורה.
הבנק טוען שהנתבעת עוולה כלפיו, הן בעוולת הרשלנות, והן בעוולה של הפרת חובה חקוקה, כשהחובה שהופרה היא בהתאם להוראות תקנה 73(2) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום).
לטענת הנתבעת, לבקשה למחיקת העיקול צורפה החלטת רשמת ההוצאה לפועל בדבר הסרת העיקול. לאחר שכל המסמכים שהוגשו ללשכת רישום המקרקעין נחזו להיות תקינים, הוסר העיקול בו ביום. במקום להתמודד אל מול החייבת בחר הבנק להיפרע מ"כיס עמוק". אין כל התרשלות בהסתמכות הנתבעת על בקשת ביטול והחלטה הנחזית להיות תקינה.
כב' השופט א' ברקאי פסק כי יש לקבל את התביעה. הנתבעת הגיש הודעת צד ג' כנגד החייבת וכנגד עורכת הדין, קרובת משפחתה. לא הוגש כתב הגנה בהודעת צד ג', ונקבע שהצדדים השלישיים יחויבו בכל תשלום בו תחויב הנתבעת. הנתבעת התרשלה ועליה לשלם פיצוי לתובעת. לצד זאת, ולאחר שנשמעה עדותו של מר שלמה וייס, סגן רשם המקרקעין, בית המשפט ציין את הערכתו לעבודתם האינטנסיבית והלחוצה של נשות ואנשי רשם המקרקעין, והבהיר כי פסק הדין נועד להיטיב את נזקו של הבנק, אך חלילה לא לרפות את ידי עובדי הנתבעת או להפחית מחשיבות עבודתם. חוק המקרקעין העניק ללשכות רישום המקרקעין את הסמכות לניהול ורישום מקרקעין במדינה, כאשר הרישום בפנקסי הנתבעת הוא קונסטיטוטיבי. אותה סמכות מקימה גם חובת בדיקה קפדנית של אנשי הנתבעת אשר הם עוסקים ברישומי זכויות או בביטולן, כמו גם ברישומי עיקולים או מחיקתם. אנשי רשם המקרקעין הם שומרי סף העומדים בשערי אוצרם וקניינם של כל בעלי המקרקעין במדינת ישראל. עצימת עיניים, התרשלות או אי הקפדה על שמירת קניינם של בעלי הזכויות – עלולה להביא לנזק בלתי הפיך. היעדר הקפדה מצידם של שומרי הסף עלולה להביא אבדן זכויות במקרקעין ולכל הפחות אבדן, הפסד ונזק כספי של מי שהתבסס על הרישום עליו מופקדת רשם המקרקעין. משכך, על אנשי רשם המקרקעין להקפיד ומחובתם אף לבדוק בדיקה כפולה של כל עסקה או פעולה המבוצעת במרשם.
בהמשך לאמור, נקבע כי הנתבעת לא פעלה בהתאם לנהליה והתרשלה. הפעולות במרשם המקרקעין מבוצעות בהתאם לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), כאשר לנתבעת גם קובץ נהלי רישום והסדר מקרקעין המחייב אותה. קובץ הנהלים מחייב בפועל גם את הציבור, אשר פועל בהתאם לו בכל מקרה של בקשה לרישום כלשהו במרשם או למחיקת רישום. קובץ הנהלים האחיד, הוא זה שמבטיח גם את תקפותו של המרשם ואמיתות הפרטים הנמצאים בו. הנתבעת אמונה על פי דין לנהל את רישום המקרקעין, ומכאן יש לראות בהנחיות שמפורסמות על ידה את האופן בו היא מפרשת את הדין ומיישמת אותו. על אף שנהלי הרישום אינם מחייבים כדבר חקיקה – הרי שאת הנתבעת בהחלט מחייבים נהלי הרישום שניסחה. אין מקום לאפשר לנתבעת לחרוג ממסגרת הכללים שקבעה עבור עצמה. ההנחיות המנהליות נועדו גם על מנת להקל על הפעלת ביקורת שיפוטית על פעולת הרשות. הנתבעת התעלמה מנוהלי הרישום של עצמה, ואלמלא התעלמות הנתבעת - לא היה נמחק העיקול. דרך המלך למחיקת צו העיקול, היא בדרך של קבלת צו ביטול "באמצעות ממשק מקוון עם רשות האכיפה", למרות זאת, רשאי רשם המקרקעין להורות על ביטול עיקול, ככל שיוגש מסמך המקור של הצו. הנתבעת לא קיבלה צו מקוון וגם לא מסמך מקור, ובכל זאת ביטלה את העיקול. הנתבעת לא ידעה על אודות הנוהל הספציפי העוסק בביטול עיקול.
יתרה מזו, נקבע כי הנתבעת התעלמה לפחות משלושה תמרורי אזהרה, שלוש נורות אדומות בוהקות, אשר בזכות ההתעלמות מהן הצליחה החייבת במזימתה, ואילו הנתבעת כשלה כשמחקה שלא כדין את העיקול בספריה. בהתנהלותה חרגה מהאופן בו רשות סבירה היתה צריכה לפעול בנסיבות העניין והתרשלה. הצו שהוצג כ"המקור" הינו בן שלושה דפים בלבד, הנושא בכל דף חותמת – למעט בדף ובו ההוראה האופרטיבית למחיקת צו העיקול. המסמך הוא בעליל אינו מסמך מקור. כאשר מחליטה הנתבעת להתעלם מכך שלא קיבלה כל הודעה מקוונת מרשות האכיפה והגביה – הרי יש לצפות ממנה שתבחן היטב, לכל הפחות, את דף ההחלטה היחיד שבו ההוראה על הסרת העיקול. ברור שהנתבעת אינה נדרשת להחזיק במשרדיה מעבדת זיהוי פלילי אשר תבדוק כל מסמך מחשש לזיוף, אך מנגד, קמה לכל הפחות החובה לבדוק האם הדף האופרטיבי היחיד בהחלטה הוא אכן דף אשר נושא חותמת. הנתבעת התעלמה בנוסף מחלוף הזמן בין מועד מתן ההחלטה המזויפת לבין מועד הגשת הבקשה לביטול העיקול. הבקשה להסרת העיקול בהתבסס על ההחלטה המזויפת הוגשה במשרדי רשם המקרקעין כחודש לאחר המועד הנקוב בה. די והותר ימים בהם ניתן היה לעדכן את ההחלטה במערכת המקוונת. אם בכך לא די, הרי שמועד ההחלטה המזויפת המורה על הסרת העיקול מוקדם למועד רישום העיקול.
באשר לנזק, נקבע כי אלמלא התרשלה הנתבעת, הרי כל פעולה של רישום משכנתא הייתה נתקלת בחסם הקבוע בנהליה האוסר על רישום משכנתא על מקרקעין מעוקלים. חובת הזהירות של הנתבעת, והקפדה על רישום ראוי של נכסי המקרקעין נועדו מלכתחילה כדי להתמודד עם מצבים בהם נפל פגם ואף אשם של צדדים שלישיים. ההקפדה על רישום ראוי ונכון נועדה על מנת למנוע מצבים של תרמית ואף מצבים של טעות או הטעיה. אין לקבוע אשם תורם מצידו של הבנק או התרשלות מצידו, שכן הבנק פעל על פי דין, והעיקול נרשם כדין. מחיקת העיקול נעשתה אך ורק בשל התרשלות הנתבעת. נזקו של הבנק עומד על הסך של 137,421 ₪, כערכו במועד הגשת התביעה. בנוסף, הנתבעת חוייבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 25,000 ₪. כאשר הצדדים השלישיים לא הגישו כתבי הגנה, יש לחייבם בכל סכום בו חוייבה הנתבעת - הסך של 137,421 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 25,000 ₪.
לסיכום, התביעה מתקבלת.
התובע יוצג ע"י: עו"ד ליאור סיגון; עו"ד משה הלוי; עו"ד ענבר גליכמן קונסטנטינובסקי; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד ליז המאירי
