ביה"ד הארצי הורה למנות מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין התאבדותו של עובד 3 שנים לאחר פיטוריו לבין אירוע בו נחשד בפלילים בעבודה. המנוח סיים את עבודתו תחת עננה של האשמה במעשי הונאה או חריגה מנהלים, בגין פעולות שנעשו במסגרת עבודתו. חלוף הזמן כשלעצמו אינו שולל הכרה במותו של המנוח כפגיעה בעבודה
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בו נדחתה תביעת המערערת לקבלת קצבת תלויים (נפגעי עבודה) בשל מותו של בעלה המנוח. המנוח עבד כיועץ השקעות בבנק במשך 38 שנים, עד לפיטוריו בשנת 2015. המנוח נחקר במסגרת פרשיית הונאה שאירעה בבנק, שלה הייתה שותפה גם עובדת שכפופה לו. הוא זומן לחקירה במשטרה בקשר לתלונה של בעלת חשבון בנק בסניף אשר טענה כי ניטל ממנה כסף שלא כדין. בדיון בהליך נקבע כי לא הוכח שהמנוח נטל כסף לכיסו. העובדת הנוספת הודתה כי היא נטלה את כל הכסף. המנוח הושעה ונאסר עליו להיכנס לחצרי הבנק, ובהמשך חתם על מסמך סיום עבודה בבנק. כעבור כחודשיים, ניסה המנוח להתאבד בתלייה ואושפז במחלקה פסיכיאטרית. בשנת 2018 נשלח למנוח מכתב מפרקליטות מחוז ירושלים, שלפיו נשקלת אפשרות להעמיד אותו לדין פלילי וניתן צו לתפיסת כל חשבונות הבנק שלו. כשלושה שבועות לאחר מכן, התאבד המנוח. בית הדין האזורי קבע כי משמדובר בהשעיה לגיטימית עקב פעולות שביצע המנוח בניגוד לנהלי הבנק, והמנוח פרש מרצון מעבודה, לא הוכחו אירועים חריגים, ולכל היותר מדובר במתח מתמשך שאינו מקים תאונת עבודה. כמוכן, אירוע שהתרחש לאחר תום יחסי עובד ומעסיק אינו יכול להקים פגיעה בעבודה.
לטענת המערערת, פיטורים ככלל הם אירוע טראומתי, ופיטורים בנסיבות שבהן מצוי היה המנוח משמען אף מעבר לסיום עבודה מתן חותמת לכל האשמות נגדו. על בית הדין להכיר בליקוי הנפשי ממנו סבל המנוח עובר להתאבדותו ושגרם להתאבדות כפגיעה בעבודה.
לעמדת המוסד, משיקולי מדיניות אין להכיר באירוע שהתרחש שלוש שנים לאחר סיום קשר העבודה כפגיעה בעבודה.
כב' השופטים פסקו כי יש לקבל את הערעור. אירוע ההשעיה ואירוע סיום העבודה הם בגדר אירועים מיוחדים, יש למנות מומחה רפואי שיבחן אם האירועים המיוחדים גרמו למנוח לליקוי נפשי, וככל שהמענה לשאלה זו יהיה חיובי – יבחן אם יש קשר סיבתי בין הליקוי הנפשי שנגרם עקב האירועים בעבודה לבין מותו של המנוח כתוצאה מהתאבדות. אכן, לנוכח העובדה כי המנוח התאבד למעלה משלוש שנים לאחר סיום עבודתו, במועד התאבדותו הוא לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה. עם זאת, נפסק שבנסיבות מסוימות גם אירוע שהתרחש לאחר סיום קשר העבודה יכול להיחשב כתאונת עבודה, אולם מדובר "בנסיבות חריגות בהן קיימת סמיכות זמנים קרובה בין מועד ניתוק יחסי העבודה לבין התאונה וכאשר הזיקה לעבודה הינה ברורה... שעה שעסקינן בחריג, יש לפרשו בצמצום" (בר"ע (ארצי)20 16022-06 בעניין פלוני). בעניין דנן, משאירוע ההתאבדות התרחש למעלה משלוש שנים לאחר סיום קשר העבודה, ומשעל פני הדברים הטריגר להתאבדות היה פעולות הפרקליטות בקשר להליך הפלילי, לא מתקיימות הנסיבות החריגות שנקבעו בפסיקה להכרה באירוע שהתרחש לאחר סיום קשר העבודה כפגיעה בעבודה.
עם זאת, נקבע כי מקובלת טענת המערערת בהתייחס לאופן בחינת שאלת זכאותה לקצבת תלויים, ויש לדחות את טענת המוסד כי משיקולי מדיניות אין להכיר באירוע שהתרחש שלוש שנים לאחר סיום קשר העבודה כפגיעה בעבודה. אכן, העובדה שהמנוח נפטר תקופה ארוכה לאחר התרחשות האירועים שהם הפגיעה בעבודה הנטענת וסיום קשר העבודה מחייבת בחינה זהירה של הקשר הסיבתי בינם לבין מותו של המנוח, אולם אין לשלול אפריורית קיומו של קשר סיבתי רק בשל חלוף הזמן, ללא בחינת הדברים לגופם. כמו כן, אין לאבחן בין נסיבות שבהן הפגיעה בעבודה היא ליקוי נפשי לבין נסיבות שבהן הפגיעה בעבודה היא מחלה אחרת, ויש לבחון בכל מקרה לגופו את תרומתה של הפגיעה בעבודה למותו של המבוטח.
בהמשך לאמור, נקבע כי אין ספק שהשעיה היא אירוע היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה. מה גם, שלאירוע ההשעיה נלוו איסור להיכנס לחצרי הבנק, לשוחח עם עובדי הבנק, ובהמשך גם איסור לשוחח עם לקוחות הבנק. לכך יש להוסיף כי המנוח היה עובד מאד ותיק בבנק ועובד מוערך, והעבודה הייתה מרכיב משמעותי בזהותו ובחייו. מדובר באירוע שאינהרנטית יוצר דחק נפשי. יתרה מכך, סיום עבודתו של המנוח היה בפיטורים. אכן, הבנק והמנוח הגיעו להסכמה על ניתוק יחסי עבודה, אך בכך אין כדי לשלול את היות סיום העבודה בגדר "אירוע מיוחד".. היוזמה לסיום קשר העבודה הייתה של הבנק, זאת על רקע החשדות ובהמשך להשעיה. על כן, לכל היותר מדובר בפיטורים בהסכמה. המנוח סיים את עבודתו תחת עננה של האשמה במעשי הונאה או לכל הפחות חריגה מנהלים, במהלך תקופת השעיה שמועד סיומה לא היה ידוע וניתן היה להניח שתימשך תקופה ארוכה עד לסיום בירור התיק הפלילי. בנסיבות אלה, ברור שמדובר בפרישה מאולצת, וגם אם המנוח בחר באפשרות של סיום יחסי עבודה בהסכמה מתוך רצון שלא לנהל עימות עם הבנק ולהבטיח את תשלום פיצויי פיטורים וקבלת הכספים שהצטברו לזכותו בקופות, הרי שבין אם מדובר בהתפטרות או בפיטורים בהסכמה - מדובר באירוע מיוחד. כחודשיים לאחר סיום קשר העבודה ניסה המנוח להתאבד.
זאת ועוד, נקבע כי אשר לטענה כי מדובר במתח מתמשך ולא באירועים מיוחדים, סביר להניח כי לאחר המעצר וההשעיה היה המנוח במתח מתמשך אולם, אירוע סיום עבודה שסותם את הגולל על המשך עבודתו בבנק הוא בגדר "אירוע שיא" בתוך התקופה. גם אם התנהלות המעסיק בהשעיה ובסיום ההעסקה הייתה לגיטימית אין בכך כדי לשלול את היות האירועים בגדר אירועים מיוחדים. הפעולות שבביצוען לפי הנטען הפר המנוח את נהלי הבנק, הן פעולות שנעשו במסגרת עבודתו השוטפת בבנק, ואינן פעולות או מעשים חיצוניים שאינם קשורים לעבודה, אינן יוצאות מגדר פגיעה בעבודה, שכן, לא הוכח כי הן בוצעו אגב פשע או ניסיון לבצע פשע. כאמור, חלוף הזמן כשלעצמו בין מועד הפגיעה בעבודה לבין מועד ההתאבדות ופטירתו של המנוח אינו שולל הכרה במותו של המנוח כפגיעה בעבודה. ככל שייקבע כי האירועים המיוחדים גרמו נזק נפשי למנוח, השאלה האם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה כתוצאה מהאירועים המיוחדים לבין מותו של המנוח, במידה הנדרשת בהתאם לפסיקה, היא שאלה רפואית שעל המומחה הרפואי להשיב לה.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד איתמר כהן; עו"ד אוריה עמר הופנברג; המשיב יוצג ע"י: עו"ד ענבל לש; עו"ד ויויאן קליין
