פיטוריו של מנכ"ל חברה לאחר ששירת כ- 200 ימים במילואים נעשו כדין, ואין קשר בין שירות המילואים לפיטוריו, כך קובע ביה"ד לעבודה. הפיטורים הינם תוצאה של סכסוך עסקי שפרץ עוד לפני המלחמה, שבעטיו נוצר משבר אמון בין המערער לדירקטוריון. המערער לא פוטר במועד בו ביצע את המסה הקריטית של ימי המילואים ברציפות
עסקינן בערעור על החלטת ועדת התעסוקה לפי חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), בה הוועדה קבעה כי היא מתירה את פיטוריו של המערער לאחר תום שירות מילואים וזאת לאחר ששוכנעה שהפיטורים אינם קשורים לשירות המילואים שלו וכי הוכחו טעמים מיוחדים המצדיקים את הפיטורים. המערער הוא אחד ממייסדיה של המשיבה 2, חברה לייצור ושיווק ומוצרי מזון. המערער שימש כמנכ"ל החברה וכחבר דירקטוריון. בשנת 2019 נרכשו 51% ממניות החברה בידי חברת "תנובה", אשר הפכה בעקבות האמור לבעלת השליטה בחברה. על רקע זה נחתם עם המערער ושותפו הסכם, מכוחו הוענקה להם אופציה למכור את יתרת מניותיהם לתנובה. ביוני 2023 ביקשו המערער ושותפו לממש את אופציית המכירה, אז התגלעו מחלוקות בינם לבין תנובה בכל הנוגע לשווי המניות שבידם לצורך הרכישה. על רקע זה, יזמו המערער ושותפו מספר הליכים משפטיים נגד תנובה והדירקטורים מטעמה, אשר תלויים ועומדים בבית המשפט המחוזי. עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נקרא המערער לשירות מילואים, ונכון לחודש ספטמבר 2024 שירת המערער למעלה מ-200 ימי מילואים. במאי 2024, זומן המערער לשימוע לפני סיום העסקה. במכתב הזימון נכתב, בין היתר, כי על רקע המחלוקות בין המערער לתנובה ביחס לשווי המניות שבידו, רתם המערער את החברה לצורך מאבקו נגד תנובה תוך שימוש לרעה בתפקידו כמנכ"ל, הפר באופן שיטתי החלטות של הדירקטוריון, סיכל מינויים שתנובה ניסתה לקדם, נהג בבריונות והטיל מורא על עובדים, והסית את עובדי החברה נגד תנובה. עוד צוין במכתב כי מאחר שהדין מגביל את יכולתה לפטרו, על המערער להתייחס בתגובתו גם לאפשרות כי ככל שתתקבל החלטה לסיים את יחסי העבודה עמו, ינויד לתפקיד מנהל פיתוח עסקי ללא פגיעה בשכרו, לתקופה בה חלה המגבלה על פי דין. המערער דחה את השימוע, וביוני 2024, נמסרה למערער החלטת הדירקטוריון על סיום העסקתו.
כב' השופטת מ' קליימן פסקה כי יש לדחות את הערעור. סעיף 41א(א1) לחוק, קובע את האיסור המוטל על מעסיק לפטר עובד המצוי בשירות מילואים. ההליך הקונקרטי של מתן היתר פיטורין של עובד המשרת במילואים הינו הליך "מנהלי באופיו" ומבחינה זו דומה סמכותה של הוועדה לסמכות הממונה על עבודת נשים. אף בהנחה שמדובר בערעור על החלטה מעין שיפוטית, כפי שטענה ב"כ המדינה, וכנגזרת מכך היקף ההתערבות האפשרי בהחלטת הוועדה הוא רחב יותר בהשוואה לערעור על החלטה מנהלית, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה. לא נמצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה לגבי אופן ניהול הדיון בפניה, לרבות החלטתה לגבי אי שמיעת עדים, כאשר הועדה הייתה מודעת לכך כי היא מהווה טריבונל "מעין שיפוטי". מדובר בהחלטה דיונית מבוססת ומנומקת, המצויה בתחום סמכותה. המערער אף לא הגיש ערעור על החלטה זו לוועדה וכך גם לא ערער על החלטת בית הדין שלא להתיר לו לזמן עד מטעמו. ההחלטה כיצד לנהל את הדיון בפני הוועדה הינה החלטה דיונית, שבית הדין לא ימהר להתערב בה.
לגופו של עניין, נקבע כי לא נמצא מקום להתערב בהחלטת הוועדה, לפיה החברה הוכיחה את קיומם של שני הטעמים למתן היתר פיטורים, וכי אין קשר בין שירות המילואים לפיטורי המערער. הסכסוך העסקי בין הצדדים פרץ עוד לפני המלחמה וללא קשר אליה, והחברה לא פיטרה את המערער במועד בו ביצע את המסה הקריטית של ימי המילואים ברציפות. הוא הדין לגבי ראשה השני של החלטת הוועדה, שעניינו קיומם של 'טעמים מיוחדים' למתן ההיתר. בעניין זה מפרטת הוועדה באריכות ובאופן מדוקדק את אותם טעמים מיוחדים המצדיקים לשיטתה את מתן ההיתר, בראשם מהות תפקידו של המערער כמנכ"ל החברה והמשקל הקריטי שיש לייחס לאמון השורר בינו לבין הדירקטוריון, כעולה באופן מפורש מחוק החברות. עניין זה עולה אף מהפסיקה, אשר לא אחת קבעה כי נדרש אמון מיוחד בין מנכ"ל חברה לבין הדירקטוריון. הוועדה התייחסה לנסיבות העומדות לשיטתה בבסיס אותו משבר אמון בין המערער לדירקטוריון ובכלל זאת אירוע החתימה על ההסכם הקיבוצי ע"י המערער. המערער הוביל הליך זה בשם החברה, והוא נוהל ללא תיאום עם יו"ר הדירקטוריון וללא עדכון סדור של הדירקטוריון אף שמדובר בהליך שחשיבותו לחברה אינה מבוטלת. הוועדה ציינה כי המערער לא הסביר מדוע התנהל כאמור, מדוע לא נענה לדרישה להעביר עותק מההסכם ליו"ר הדירקטוריון וכי טענותיו התמצו בכך שיש לכבד את זכות ההתארגנות של העובדים כזכות יסוד.
נוכח האמור, נקבע כי אין מקום להתערב בקביעת הוועדה לעניין קיומם של שני התנאים המצטברים למתן היתר פיטורים. לא נפל פגם בקביעתה כי לא מתקיים קשר בין הפיטורים למילואים, וגם ביחס לדרישת ל"טעמים מיוחדים" למתן ההיתר. הנימוקים אותם פירטה הוועדה באריכות היו מבוססים היטב ומסקנתה המשפטית לפיה הצטברותם מהווה טעם מיוחד למתן ההיתר אינה מקימה עילה להתערבות. הוועדה אף הקשתה על עצמה לקראת סיום ועוררה את השאלה האם ישנו הכרח לפטרו במהלך תקופת המילואים, אך בעניין זה הגיעה למסקנה כי המערער עצמו לא הכחיש כי לא התייצב לעבודה ולא יצר קשר עם החברה אף שבמועדים אלו כבר לא שירת במילואים באופן רציף.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד מיכאל איילון; המשיבה 1 יוצגה ע"י: עו"ד גיל קרסנטי; המשיבה 2 יוצגה ע"י: עו"ד אסף ברנזון
