בג"ץ דוחה עתירה של בעלי דירות להשכרה באזורים שפונו בשל המלחמה, וקובע שפיצוי מס רכוש בגין אובדן דמי שכירות יינתן רק למי שדיווחו על הכנסתם כעסקית. קביעת המחוקק היא ביטוי מובהק של מדיניות כלכלית ומגבלות תקציביות, עם זאת, יש מקום שיגובש הסדר שייתן מענה למשכירי הדירות הפרטיים שאיבדו הכנסתם
עסקינן בעתירה שעניינה בהחלטת מנהל מס רכוש שלא יינתן פיצוי בגין אובדן דמי שכירות לגבי דירות מגורים באזורי עימות שהממשלה החליטה על פינויים בשל מלחמת "חרבות ברזל", במקרה שבו בעלי הדירות לא דיווחו על הכנסתם משכירות כהכנסה עסקית, והדירות לא נפגעו במלחמה מפגיעה ישירה. העותרים גם מלינים על כך שהמנהל לא מאפשר למשכירי הדירות להגיש בקשה לקבלת מקדמה עוד קודם להגשת תביעותיהם. לטענת בעלי הדירות, המנהל חרג מסמכותו.
העותרים טוענים כי הם זכאים לפיצוי מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים ותקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף). סעיף 35 לחוק, כולל פיצוי בגין "נזק עקיף" מחמת "אי אפשרות לנצל נכסים המצויים בתחום ישוב ספר עקב פעולות מלחמה", כאשר תקנה 2 לתוספת לתקנות קובעת מפורשות כי גובה הפיצוי לגבי "נזק עקיף" יהיה "100% משווי הנזק". משכך, חרג המנהל מסמכותו כאשר מצא להעניק פיצוי רק למשכירי דירות שהשכרתן הוכרה כעסק, ולא למשכירי דירות באופן פרטי. הזכאות לפיצוי בהתאם להבחנה בין הכנסה מעסק והכנסה פרטית אינה מעוגנת בחוק, שם הסיווג נעשה בהתאם למיקום גאוגרפי בלבד.
לעמדת המנהל, לעניין "נזק עקיף" נקבע בתקנות כי על אף לשונו הרחבה של החוק, פיצוי ישולם לענפים המפורטים בהן בלבד. בשים לב לכך שהשכרת דירה פרטית אינה מנויה ברשימה, הנזק אינו בר פיצוי – בשונה מהשכרה עסקית של דירות אשר מצויה ברשימה תחת "הפסקת פעילות במסחר ובשירותים".
כב' השופט ד' מינץ פסק כי יש לדחות את העתירה. דין העתירה היה להימחק על הסף בשל קיומו של סעד חלופי שהיה בידיהם של העותרים והם בחרו במודע להתעלם מכך. קיים מסלול מכוח החוק להגשת תביעה לפיצוי וכן מנגנון להגשת ערר נגד ההחלטה ואף ערעור על ההחלטה בערר. משכך קשה לראות כיצד ניתן לעקוף מסלול זה באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ. בנוסף, טרם הוגשה העתירה הגישו העותרים עתירה זהה אשר נדחתה מחמת אי-מיצוי הליכים. לגופו של עניין, נקבע כי החוק מכיל הגדרות רחבות תוך מתן סמכות לשר לקבוע בתקנות את תְּנָאֵי הזכאות, את שיעור הפיצויים ואת שווי הנזק. החוק אינו קובע הגדרות, אלא מפנה בעניין זה לתקנות. לעמדת העותרים, בשים לב לתקנה 2(א) לתקנות ולהוראות התוספת, ניזוק זכאי לפיצוי מלא וזאת גם בעניין "נזק עקיף", ככל שהוא ב"תחום ישוב ספר". בהתאם לכך, מטרת תקנה 1 לתקנות לשיטתם היא אך ורק לקבוע את הכללים לקביעת שווי הנזק בהתאם לענפי המסחר השונים ולא את עצם הזכאות לפיצוי. מנגד, לעמדת המנהל, בשים לב לסמכות השר לקבוע בתקנות את הזכאות לפיצוי, את שיעור הפיצוי ואת הכללים לקביעת שווי הנזק, נקבע בתקנה 1 לתקנות כי בנוגע לנזק עקיף בדמות "אי אפשרות לנצל נכסים", זה ישולם רק לעסקים מהענפים המפורטים בהן. מכלל ההן נשמע הלאו, שהזכאות ל"נזק עקיף" מסוג זה אינה נתונה לעסקים שאינם נמנים על הענפים המפורטים בתקנות. כלומר, ההחלטה על היות הנזק האמור לאו בר-פיצוי נעשתה מכוח התקנות.
בהמשך לאמור, נקבע כי לשון התקנות ברורה, חד-משמעית ואינה מותירה מקום לספק. "שווי הנזק" לעניין "נזק עקיף" נקבע בתקנה 1, שם נאמר כי "כשהנזק הוא מחמת אי אפשרות לנצל נכסים בענפים שלהלן...". מכך שבעניין נזק מחמת אי אפשרות לנצל נכס, השר מצא להגביל את הזכאות לפיצוי לאותם ענפים המנויים בתקנה בלבד. זאת, בשונה מסוגי נזק אחרים. "נזק עקיף" כתוצאה מנזק מלחמה למשל, אינו מוגבל באופן זה, וכך גם נזק אשר נגרם "מחמת הפסקת פעילות במסחר ובשירותים". מכך יוצא כי "נזק עקיף" אשר אינו בענפים המנויים ואינו מחמת "פעילות במסחר ובשירותים", איננו נזק בר פיצוי. לעניין "נזק עקיף" הכיר המחוקק, בשים לב למגבלות התקציב, בכך שיש צורך לתעדף אוכלוסייה שהפגיעה בה הוכרה כמשמעותית יותר. לכן נזק מסוג זה הוגבל ל-"תחום ישוב ספר". בדומה לכך, השר מצא להחיל מגבלות שונות נוספות, בין היתר בדמות תקנה 1 לתקנות. איזונים מסוג זה הם כורח המציאות ולא פעם נדרש המחוקק לאזן ולמצוא נקודות פשרה בין אינטרסים נוגדים ואין בכך כדי לסתור את תכלית החוק. יש בכך כדי לקדם את התכלית במציאת איזון נכון בין עניינו של הניזוק לבין האינטרס הציבורי בכללותו במתן תמיכה וכתף למי שנפגע מפעולת איבה שהייתה מופנית נגד כל הציבור. קביעת המחוקק ומחוקק המשנה בעניין הזכאות לפיצוי היא אפוא ביטוי מובהק של מדיניות כלכלית ומגבלות תקציביות. בנושאים כגון אלו, ודאי כאשר הדבר נעשה בהתאם לאמות מידה מוגדרות אשר פורטו בחוק ובתקנות, ימעט בית המשפט להתערב. עם זאת, נקבע כי יש מקום שיגובש הסדר מקיף שייתן מענה הולם למשכירי הדירות הפרטיים שאיבדו את הכנסתם בשל פינויים של השוכרים מאזורי העימות. אלא שעניין זה מסור לשיקול דעתה של הממשלה ואינו מסור לסמכותו של בג"ץ.
לסיכום, העתירה נדחית.
העותרים יוצגו ע"י: עו"ד וייסטוך אלעד; עו"ד חיים אייזנר; המשיב יוצג ע"י: עו"ד יעל מורג יקו-אל; עו"ד חן אבידוב
