העליון הופך את החלטת המחוזי, דוחה תביעת רשלנות רפואית, וקובע כי הצוות הרפואי לא חרג מסטנדרט התנהגות מקובל בטיפול באם במהלך הלידה שבסופה נולד תינוק נכה. לא הוכח כי הצוות התרשל כאשר לא הפנה את היולדת לניתוח קיסרי, חלף לידה רגילה, או כי הנזק נגרם לקטין אך כתוצאה מכך שהוא נולד בלידה טבעית
עסקינן בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בו התקבלה תביעת נזיקין כנגד המבקשים בגין רשלנות רפואית במהלך לידתו של המשיב 1. הקטין נולד בלידה רגילה, כשהוא סובל משיתוק על שם Erb. ההורים הגישו תביעה נגד בית החולים וקופת החולים כללית המפעילה את בית החולים, בגין נזקי הקטין, שנגרמו לטענתם מחמת רשלנות בטיפול באם במהלך הלידה. בית משפט השלום קיבל את התביעה וקבע כי המבקשים התרשלו בטיפול באם, כאשר הורו על סיום ההיריון בדרך של לידה נרתיקית רגילה חלף ניתוח קיסרי. ערעור המבקשים למחוזי נדחה, תוך שנקבע כי החלטת המבקשים שלא לקיים דיון בעניינה של היולדת – ובכלל זה, בחינת האפשרות לבצע הערכת משקל נוספת – בטרם הוחלט על לידה רגילה, עולה כדי התרשלות. עוד נקבע שלא הוכח כי הנזק היה מתרחש אף אם הלידה הייתה מתבצעת בניתוח קיסרי, ולא הוכיח קיומם של מאפיינים מסוימים בצורת רחם האם, שעשויים היו לגרום לנזקי הקטין עוד בחייו התוך-רחמיים.
המבקשים טוענים כי בית המשפט המחוזי פירש את נייר העמדה של ארגון המיילדות באופן שגוי, וכי בניגוד לאמור בפסק הדין, אין בנייר העמדה הנחיה לקיים דיון או לבחון הערכת משקל נוספת של העובר רק מחמת קיומו של פער בולט בין תוצאות הבדיקות, בהעדר הערכת משקל שתוצאותיה עולות על 4,000 גרם.
כב' השופטת י' וילנר פסקה כי יש לקבל את הבקשה ולקבל את הערעור. לא הוכח שהצוות הרפואי חרג מהפרקטיקה הטיפולית המקובלת בנסיבות העניין, וממילא – לא הוכחה התרשלות הצוות הרפואי בטיפול באם במהלך לידתה. בית המשפט המחוזי ביסס את מסקנתו כי הצוות הרפואי התרשל, בעיקר על הקביעה שלפיה הפער בתוצאות שתי הבדיקות שנערכו בבית החולים צריך היה להדליק "נורת אזהרה" אצל הצוות הרפואי, וכי היה על הצוות הרפואי לשקול ביצוע הערכת משקל נוספת. נקבע כי אין עיגון לעמדת ההורים והמומחה מטעמם – המתבססים על נייר העמדה לשם הוכחת הפרקטיקה הנוהגת – כי היה על הצוות הרפואי לתת דעתו לפער בין שתי הבדיקות. כפי שציין פרופ' יוגב בחוות דעתו: "במקרה דנן, העובר הוערך קלינית וסונוגרפית כקטן מ-4,000 גרם ולכן לא הייתה כל הוריית נגד לניסיון לידה נרתיקית, הן לפי האיגוד הישראלי והן לפי האיגוד האמריקאי". משכך, לא הוכח כי הצוות הרפואי התרשל כאשר נמנע מלבחון את האפשרות לבצע הערכת משקל נוספת, שלישית במספר, ובהמשך לכך, כאשר לא הפנה את היולדת לניתוח קיסרי, חלף לידה רגילה. האמצעים שננקטו להבטחת שלומו של היילוד – תואמים את אלו שרופא סביר היה נוקט בהם בנסיבות העניין.
בהמשך לאמור, נקבע כי גם אם היה נמצא שהמערערים התרשלו בטיפול באם, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק. הדיון שערך בית המשפט המחוזי ברכיב הקשר הסיבתי, לא היה ממצה דיו. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת המערערים שלא לבצע הערכת משקל נוספת גרמה נזק ראייתי. התוצאה הבלתי-ידועה של הערכת המשקל הנוספת שלא בוצעה, אין בכוחה לשפוך אור על הליך גרימת הנזק, ועל השאלה האם נזקי הקטין נגרמו כתוצאה מפרע כתפיים שארע במהלך הלידה כטענת ההורים, או כבר במהלך החיים התוך-רחמיים, כטענת המערערים, וממילא – על השאלה האם ניתוח קיסרי היה מונע את נזקי הקטין. עדיין, על כתפי ההורים נותר הנטל להוכחת רכיב הקשר הסיבתי. היינו, כי הנזק נגרם לקטין אך כתוצאה מכך שהוא נולד בלידה טבעית חלף ניתוח קיסרי. נפסק כי הערעור מתקבל מהטעם שלא הוכחה אחריות המערערים לנזקי הקטין. לא עלה בידי ההורים להוכיח כי הצוות הרפואי חרג מסטנדרט התנהגות מקובל בטיפול באם במהלך הלידה, ולא הוכח כי מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזק ממנו סובל הקטין.
לסיכום, הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל, והתביעה נגד המערערים נדחית.
המבקשים יוצגו ע"י: עו"ד מריאנה נובק מנדל; המשיבים יוצגו ע"י: עו"ד אסף נוי
