גם אם תוכיח הרשות הפלסטינאית כי לעתיד תיפסק התמיכה הכלכלית במשפחות האסירים, עליה לפצות בפיצוי לדוגמה בגין פיגוע שארע לפני כ-28 שנים. הרשות שילמה עד היום לאסירים, וגם אם בעתיד התשלומים יופסקו, אין בכך לשנות את מעמדה כמאשררת פעולת הטרור בה נרצחה אימה של התובעת והיא לקתה בנכות נפשית
בחודש מרץ 1997, ארע פיגוע רצחני בבית קפה אפרופו בתל-אביב, עת מחבל מתאבד פוצץ מטען חבלה שעה שבית הקפה היה הומה אדם. במהלך הפיגוע נרצחה אימה של התובעת. התובעת, שהיתה תינוקת בת כשבעה חודשים, נותרה בעגלת התינוק לבדה כשהיא מחופשת בתחפושת ליצן. בחודש פברואר 2021, הגישה התובעת תביעה לפיצויים כנגד ארגון החמאס וחוליית הטרור אשר ביצעה ותכננה את הפיגוע הרצחני ונגד הרשות הפלסטינאית כתומכת ומאשררת טרור. ארגון החמאס ואנשי חוליית הטרור לא התגוננו כנגד התביעה וניתן נגדם פסק דין בהעדר. הרשות, הגישה כתב הגנה במסגרתו הכחישה את מעורבותה בפיגוע. הצדדים כי הגיעו להסכמות דיוניות, והוגשה בקשה לקבלת פסק דין חלקי בהסתמך על חוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה). הרשות טענה כי בפברואר 2025, נכנסה לתוקפה החלטה לפי חוק מס' (4) לשנת 2025 המתקנת את חוק מס' (1) לשנת 2019 בדבר המוסד הלאומי פלסטיני להעצמה כלכלית. נטען כי ההחלטה קובעת כי מעתה תינתן תמיכה רק למי שאין להם מקור הכנסה חודשי מאוכלוסיות חלשות, העברות יינתנו על פי מאפיינים הומניטריים וייעודו לטפל באוכלוסיות מוחלשות. עוד נטען כי מטרת החוק לפיצוי טרור היה להביא לשינוי מדיניות התשלומים אצל הרשות, לאחר שכך נעשה, יש לאפשר לה להביא ראיות בנושא זה.
כב' השופטת א' קלמן ברום פסקה כי בחודש יוני 2024, נכנס לתוקפו חוק לפיצוי קורבנות טרור. סעיף 2 לחוק קובע כי על מבצע מעשה הטרור ומתגמל טרור, החבות לשלם "פיצויים לדוגמה" בגין מעשה טרור שגרם למותו של אדם. עתירה שהוגשה לביטול החוק נדחתה. בקשת הרשות לחזור בה מההסכמה הדיונית מתבססת על שני נימוקים עיקריים, האחד כי ההסכמה הושגה בטרם הוגשה בקשת התובעת לפסק דין חלקי ובעקבותיה תיקון כתב התביעה. לאחר הגשת הבקשה, אין לכבד עוד את ההסכמה הדיונית בכל הנוגע להוכחת הנזק. הנימוק השני הוא העיקרי, כי החזקה הקבועה בחוק לפיצוי נפגעי טרור לפיה היא מתגמלת טרור ניתנת לסתירה. בדעתה להביא ראיות לכך שהחוק על פיו שולמו תגמולים למשפחות הטרוריסטים שונה. הרשות מבקשת להגיש את נוסח החוק ששונה וכן בקשה להמציא תצהיר להוכחת הטענה על הפסקת התשלומים. בעל דין אינו רשאי, ככלל, לסטות מהסכמה דיונית באופן חד צדדי, אלא אם בית המשפט התיר לו, וזאת רק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות. יחד עם זאת, במקרה דנן אכן היה שינוי נסיבות, הבקשה לפסק דין חלקי הוגשה לאחר הגשת ההסכם הדיוני, והתוצאה של פסק הדין הינה חיוב כספי בסכום משמעותי ביותר. כתב התביעה תוקן בהתאם להחלטת בית המשפט לאחר מכן, ובעקבותיו כתב ההגנה כאמור לעיל. אלא שעל מנת לאשר חזרה מהסכם דיוני, יש לבחון האם בכוחן של הראיות החדשות שברצון הרשות להביא, לשנות את פני הדברים.
בהמשך לאמור, נקבע כי בכל הקשור לאחוזי הנכות, החוק קובע פיצוי לנפגע טרור שנגרמה לו נכות. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע 20 אחוזי נכות פסיכיאטרית. ההסכמה הדיונית בין הצדדים כללה ויתור הצדדים על חקירת המומחה מטעם בית המשפט. כלומר, הצדדים הסכימו למעשה כי בית המשפט יקבע את אחוזי הנכות על פי חוות הדעת המונחות בפניו לאחר שהצדדים יטענו את טענותיהם להעדפת חוות דעת כזו או אחרת בסיכומים. תיקון כתב התביעה, הוספת עילת התביעה לפיצוי לדוגמה על פי החוק לפיצוי קורבנות טרור אינו אמור לשנות את עמדת הרשות כפי שבאה לידי ביטוי בהסכמה הדיונית. הבקשה לחקור את המצהירים והמומחים בשלב הנוכחי אינה עניינית ועל כן נדחית. הרשות עצמה הכירה ב-5 אחוזי נכות לצמיתות, ודי בכך, על פי החוק, כדי לזכות את התובעת בפיצוי. אין משמעות על פי החוק לעדויות שהוגשו מטעם התובעת לגבי הנזק שנגרם לה, הקשיים התפקודיים והסבל שכן הפיצוי הינו פיצוי לדוגמה סטטוטורי. לשון החוק לא אבחנה בין גובה אחוזי הנכות, ודי בכך שנותרה נכות לצמיתות בכדי שהנפגע יפוצה. בנוסף, אין חולק כי אימה של התובעת נרצחה בפיגוע. לפיכך, על פי החוק, היא זכאית לפיצוי לדוגמה.
יתרה מזו, נקבע כי גם אם יעלה בידי הרשות להוכיח ולשכנע כי הביאה לשינוי המצב החוקי לפיו תיפסק התמיכה הכלכלית במשפחות האסירים – לא יהיה בכך כדי לשנות את המסקנה שעליה לפצות במקרה זה בפיצוי לדוגמה על פי החוק. מקור החבות של הרשות לפצות בפיצוי לדוגמה נובע מסעיף 2(א) לחוק הפיצויים לקורבנות הטרור: "...של מי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין,...". ב-ע"א 2362/19 בעניין פלונים, הוטלה אחריות על הרשות לפצות בפיצוי נזיקי מכח סעיף 12 לפקודת הנזיקין, בהיותה מאשררת את פעולת הטרור. המצב החוקי לפיו מועברים כספים למשפחות האסירים מהווה אישרור של פעולת הטרור כמשמעות המונח בסעיף 12 לפקודת הנזיקין. "מאשררת" אובחן מ"מתגמלת", בעוד שלגבי תגמול יש להוכיח את הקשר הסיבתי בין העברת כספים למשפחות האסירים לבין פעולת הטרור, הרשות נחשבת "מאשררת" מעצם קיומו של חוק להעברת כספים למשפחות האסירים. הבאת הראיות לגבי השינוי החקיקתי לא תסייע לשינוי מקור החבות של הרשות כמאשררת את פעולת הטרור אשר בוצעה לפני 28 שנים, שבה נרצחה אימה של התובעת והיא לקתה בנכות לצמיתות. במשך כל השנים הללו שולמו כספים למשפחות האסירים, בכך קנתה הרשות את מעמדה כמאשררת. בעוד שלכל שותף לביצוע עוולה יש קשר סיבתי בין העוולה שבוצעה לפועלו, במקרה של מאשרר הקשר הוא הפוך, ביצוע העוולה הוא שהוביל למעשה האישרור. בכך שהרשות שילמה עד היום לאסירים תשלומים נכבדים היא הוגדרה כמאשררת, העובדה שבעתיד יתכן שעל פי החקיקה החדשה התשלומים יופסקו, כך למצער על פי טענת הרשות, אין בכך כדי לשנות את מעמדה כמאשררת את פעולת הטרור שבה נרצחה אימה של התובעת והיא לקתה בנכות נפשית.
לא זו אף זו, נקבע כי החוק לפיצוי קרבנות טרור הרחיב את פסיקת פלונים בכך שהטיל על המאשרר את פעולות הטרור, חיוב בפיצויים לדוגמה, וקבע חזקה בסעיף 2(ה) להגדרת "מתגמל", כך שבמצב החוקי לפיו משלמים למשפחות האסירים, חזקה על הרשות שהיא מתגמלת טרור ולא רק מאשררת. שינוי המצב החוקי ברשות ככל שיוכח הינו מבורך, השינוי עשוי לשנות את פני העתיד, אולם מטבע הדברים לא יחול על פיגועי טרור שבוצעו לפני עשרות שנים ותוגמלו במשך כל השנים הללו. אין בשינוי שנעשה כיום די לסייע לרשות להיחלץ מחובתה כמאשרר בתביעה דנן. הפיגוע הרצחני בוצע לפני כ-28 שנים, במשך כל השנים הללו שילמה הרשות, שינוי המצב המשפטי ומדיניות התשלומים ככל שתוכח, לא תשנה את מעמדה בכל הקשור לפיגוע מושא תביעה זו, כמאשררת את פעולת הטרור. המסקנה היא שאין לאפשר לרשות לחזור בה מההסכמה הדיונית ולהביא ראיות נוספות, על אף תיקון כתב התביעה כאמור. יש לכבד את ההסכמה הדיונית שבין הצדדים. הרשות תודיע אם מולאו כל התנאים בהסכם הדיוני כך שניתן להגיש סיכומים. ככל שמולאו כל התנאים, יגישו הצדדים סיכומים ויתייחסו בסיכומיהם גם לעילת התביעה שהוספה בכתב התביעה המתוקן, פיצויים לדוגמה בהתאם לחוק לפיצוי קורבנות טרור.
הבקשה למתן פסק דין חלקי בשלב זה נדחית.
התובעת יוצגה ע"י: עו"ד יהושע אליוביץ; הנתבעים יוצגו ע"י: עו"ד אריה כרמלי
ת"א 104-01-21
