אב שהפר את זמני השהות עם ילדיו הקטינים, לאחר שטען כי מצבו הכלכלי בכי רע ודירתו קטנה מדי, ישלם לגרושתו כ- 90 אש"ח, על פי הסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין. הוכח שהאב זכה ברבע מעיזבונה של אמו המנוחה, שכלל זכויות בבניין בירושלים. בנוסף הוציא עשרות אלפי שקלים על מלונות, נופש, וטיפולי יופי
עסקינן בתביעת האם לחיוב האב בפיצוי בסך של 148,750 ש"ח בגין הפרת זמני שהות עם הקטינים, ילדי הצדדים. הצדדים נשאו כדמו"י בשנת 1996 וכתוצאה מנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים, תאומות בגירות, ותאומים קטינים. ב- 09/17 אושר וקיבל תוקף פסק דין, הסכם גירושין שנחתם בין הצדדים, וב- 02/19 ניתן גט בבית הדין הרבני. בעקבות תביעה שהגישה האם ליתן סנקציה כספית כנגד האב, בגין הפרת הסדרי הראיה, ניתן ב- 07/20 תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לפיהן: " 1. כל עוד האב אינו עובד ואין בעלותו רכב, יתקיימו זמני שהות בין האב לקטינים בימי ה בשבוע בין השעות 14:00 עד 18:00 ובלבד שהקטינים יסיימו לימודים עד השעה 14:00 שאם לא כן יאסוף את הקטינים בתום יום הלימודים. 2. מוסכם שכל עוד האב לא יעמוד בזמני השהות תיקבע סנקציה כספית על סך של 250 ₪ לכל הפרה. 3. מוסכם שכל עוד האב אינו עובד, לא יתקיימו זמני שהות בסופי שבוע וככל שהאב ישוב לעבודה סדירה ויקבל שכר, יתקיימו זמני שהות בסופי שבוע, כפי שנקבעו בהסכם מיום 06/09/2017, שאם לא כן יחויב בסנקציה כספית בסך של 500 ₪ בגין כל הפרה". ב- 07/21 הוגשה התביעה דנן, במסגרתה עתרה האם לחייב האב בפיצוי כמפורט לעיל, בטענה שלא עמד בזמני השהות שנקבעו. ניסיונות להביא הצדדים להסכמות לא צלחו.
לטענת האם, האב הפר ברגל גסה את פסק הדין ונמנע מלקיים את זמני השהות שנקבעו ואף לא עמד בתשלום הסנקציות. האב מנסה להצטייר כחסר כל, אולם ניתן ללמוד אחרת מתדפיסי חשבון העו"ש שלו.
האב טען מנגד כי רק לאחר שיחל לעבוד ולהשתכר ויוכל לרכוש לעצמו רכב, יידרש להיפגש עם ילדיו פעמיים בשבוע. מצבו הכלכלי בכי רע, שרוי בחובות כבדים, לא יכול לשכור דירה גדולה וברי כי אין באפשרותו לקחת ילדיו כל סוף שבוע שני.
כב' השופטת ע' גיא פסקה כי יש לקבל את התביעה בחלקה. אין מחלוקת בין הצדדים כי הגיעו להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה תוטל סנקציה כספית על האב ככל שלא יקיים את זמני השהות. העיקרון המנחה את בית המשפט בכל הנוגע לסוגיות בעניין קטינים, הינה טובת הילד, שהיא שיקול העל, והיא שתכריע. טובת הקטינים הינה להיות בקשר חם ויציב עם שני הוריהם יחד. אין לקבל את פרשנותה של האם ביחס לדרישת הרכב ולפיה גם אם האב בחר שלא לרכוש רכב, הוא נדרש לקיים זמני שהות פעמיים בשבוע. המדובר בהסכמה שהתקבלה על ידי הצדדים יחד ולא ניתן להוסיף להסכמה את שלא נרשם בה. משכך, אין הצדקה לחייב את האב בתשלום הסנקציה עבור שני מפגשים בשבוע. מנגד, יש לדחות את טענת האב כי בנוגע לקיום המפגשים בסופי שבוע הוסכם, כי אלו יתקיימו רק אם יחל לעבוד ומצבו הכלכלי ישתפר. לטענתו, האם מנסה להיבנות מטעויות סופר או טעויות הקלדה בפרוטוקול, אולם האב לא פעל לתקנו ולא הגיש כל בקשה בעניין. משכך, חזקה שהפרוטוקול משקף את שהוסכם בדיון. אשר על כן, היה על האב לקיים את זמני השהות עם הקטינים במהלך סופי השבוע לאחר שהחל לעבוד ב- 11/20.
יתרה מזו, נקבע כי יש לדחות את טענות האב לפיהן מצבו הכלכלי בכי רע. הוכח שהאב זכה ברבע מעיזבונה של אמו המנוחה שעיזבונה כלל בין היתר 60,000 ₪ בחשבונה וכספים המופקדים בגין השכרת חנות בבעלותה. עוד כלל עיזבונה זכויות בבניין בירושלים המחולק למספר דירות. בנוסף, מעיון בכרטיסי האשראי שלו בתקופה הרלוונטית נמצא כי הוציא אלפי שקלים על מלונות, נופש ותיירות, ועשרות אלפי שקלים על טיפולי יופי. מדובר בהוצאות לא נחוצות המעידות על מצבו הכלכלי השפיר. משכך, אף מטעם זה, נדחית טענתו כי מצבו הכלכלי הרע אינו מאפשר לו להלין הקטינים בביתו שאינו מרווח. האם אף צרפה לתצהירה טבלה מפורטת הכוללת את כל המועדים בהם לעמדתה האב לא קיים זמני השהות בהתאם לפסק הדין והסנקציה הכספית לה היא זכאית לעמדתה בגין כל הפרה. האב לא הכחיש את המועדים, וטען כי הקטינים מסרבים להיפגש עמו. המדובר בטענה חדשה, ללא כל אסמכתא. נפסק כי האב ישלם לאם סך של 88,250 ₪ בגין הפרת זמני השהות, ויישא בהוצאות האם בגין ניהול ההליך בסך של 5,000 ₪.
לסיכום, התביעה מתקבלת בחלקה.
התובעת: בעצמה; הנתבע יוצג ע"י: עו"ד שמעון אלון
