פתרון בעיות וסכסוכים בדרכים אלימות, ובפרט באמצעות סכינים, להבים וחפצים חדים אחרים, היא תופעה שיש להילחם בה ולעשות ככל הניתן כדי למגרה, כך קובע העליון. לבית המשפט תפקיד חשוב במאמץ זה, ועליו להקפיד להשית עונשים הולמים לחומרת העבירות, משיקולים של הרתעת היחיד והרבים
עסקינן בערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, בו הטיל על המשיב 4.5 שנות מאסר לצד מאסר מותנה, חייב אותו בתשלום פיצוי למתלונן בסך 40,000 ₪, והורה על חילוט מכוניתו. זאת, לאחר שהמשיב הורשע לפי הודאתו במסגרת הסדר דיוני בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. המשיב הגיע למקום עבודתו של אחיו, מכיוון שחשב שלא קיבל את המשכורת המגיעה לו, שיסף באמצעות להב של סכין כירורגית את פניו וצווארו של המנהל שלוש פעמים, ונמלט. בנוסף לחתכים, לקה המתלונן בשבץ מוחי, שנגרם כתוצאה מאיבוד הדם. המוסד לביטוח לאומי קבע למתלונן דרגת נכות יציבה בשיעור של 96%. לגישת המדינה העונש שנגזר הוא מקל, אינו הולם את הנסיבות ואת הענישה הנוהגת, זאת לנוכח התפשטות תופעת האלימות הקשה בנשק קר לפתרון סכסוכים, והפיצוי שנפסק למתלונן אינו סביר ביחס לנזק העצום שנגרם למתלונן.
כב' השופטת ר' רונן פסקה כי יש לקבל את הערעור. ערכאת הערעור תימנע ככלל מהתערבות בחומרת העונש שגזרה הערכאה הדיונית, למעט במקרים חריגים – כאשר גזר הדין חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת או הראויה, או כאשר נפלה טעות מהותית בגזר הדין של הערכאה הדיונית. גזר דינו של המחוזי חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה הנוהגת. מדובר בנסיבות יוצאות דופן בחומרתן. העבירה בוצעה על רקע סכסוך כספי, לאחר תכנון מוקדם, תוך הצטיידות בכלי חד ומסוכן שנועד לגרום נזק למתלונן. המשיב חיפש את המתלונן ולא חזר בו מתוכניתו בשום שלב עד למפגש עמו. במהלך המפגש ובלא שום התגרות מצדו של המתלונן, המשיב תקף אותו וגרם לו לנזקים ששינו את מהלך חייו וגרמו לו לנכות חמורה ביותר. למעשה רק כפסע היה בין הנכות הזו לבין אפשרות שהמתלונן היה מאבד את חייו.
בהמשך לאמור, נקבע כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא הוא מקל מדי. פתרון בעיות וסכסוכים בדרכים אלימות, ובפרט באמצעות סכינים, להבים וחפצים חדים אחרים, היא תופעה שיש להילחם בה ולעשות ככל הניתן כדי למגרה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר האלימות, על תוצאותיה המזעזעות, מתוכננת מבעוד מועד, וכאשר הנאשם מכין רכב ונתיב מילוט, ומפקיר את קורבנו לבדו כשהוא פצוע ושותת דם. לבית המשפט תפקיד חשוב במאמץ זה, ועליו להקפיד להשית עונשים הולמים לחומרת העבירות. זאת כאשר נגזר דינם של נאשמים בעבירות אלימות בכלל, ובעבירות אלימות שנעשות בכוונה מחמירה, לאחר תכנון ובאמצעות חפצים חדים, בפרט. מעבר לשיקולי הלימה, חשוב להחמיר בענישה במקרים אלה משיקולים של הרתעת היחיד והרבים. יש לדחות את הטענה כי המשיב לא התכוון ולגרום למתלונן לנכות הקשה שנגרמה בסופו של דבר. יהיו כוונותיו של המשיב אשר יהיו – היה עליו להבין כי דקירה, שיסוף פניו וצווארו של הקורבן, עלולה להוביל לא רק לתוצאות המזעזעות שנגרמו, אלא אף לתוצאות טרגיות יותר.
יתרה מזו, נקבע כי בקביעת המתחם יש לתת משקל לעונש המרבי הקבוע לצד העבירה בה הורשע המשיב – 20 שנות מאסר. בקביעת תחתית מתחם שהיא פחות מרבע מהעונש המרבי – לא התייחס בית המשפט לעונש המרבי, וזאת חרף קביעתו לפיה נסיבות העבירה הן חמורות. בית המשפט קמא קבע את עונשו של המשיב בתחתית המתחם, וזאת בעיקר בשל גילו הצעיר, הפגיעה של העונש בו ובמשפחתו, עברו הפלילי הנקי, סיפור חייו הקשה, הודאתו והחרטה שהביע והשתתפותו בקבוצה טיפולית. מאחר שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם הנאשם – יש להעמיד את עונשו על 6.5 שנות מאסר בפועל. באשר לסכום בפיצוי, נקבע כי המסמכים הרפואיים מעידים על נזק משמעותי וחמור מאוד, שהסכום שנפסק רחוק מלהלום. יש מקום להוסיף על סכום זה, ולו במידה מסוימת. המשיב יחויב בתשלום פיצוי למתלונן בסך 80,000 ₪. יתר רכיבי גזר הדין ישארו על כנם.
לסיכום, הערעור מתקבל.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד יעל שרף; המשיב 1 יוצג ע"י : עו"ד אמיר נבון; עו"ד שי יעקב
