כשש שנים לאחר שנחתם, המחוזי מבטל הסכם למכר מקרקעין לאחר שנקבע כי התקשרותו של המוכר בהסכם נעשתה תוך הטעיה מודעת מטעם החברה הרוכשת באשר לשוויו של הנכס. החברה ידעה היטב טרם חתימת ההסכם, כי נכנסה לתוקף תוכנית חדשה לפינוי בינוי הכוללת את הבניין והמקרקעין, ואשר השביחה את המקרקעין
עסקינן בתביעה לביטול עסקת מכר מקרקעין שנחתמה בשנת 2019, בין הנתבעת- חברה כקונה לבין התובע כמוכר, נוכח טענותיו להטעיה, עושק וחוסר תום לב. הנתבעת היא חברה העוסקת ביזום נדל"ן, ובעליה הוא אהרוני. אביו המנוח של התובע, היה אחד מהבעלים במושע של מקרקעין בבת ים. האב המנוח ובני משפחתו היו יורשי עזבונו אחיו של האב המנוח שבעת פטירתו היה בעלים של בניין בבת ים הגובל במקרקעין. בית המשפט לענייני משפחה מינה מנהל עזבון בעניינו של הדוד, אך בחלוף 6 שנים מהמינוי, עת חובות העזבון לא שולמו ונכסי העזבון לא חולקו – בשנת 2018, שוחרר מנהל העזבון מתפקידו ובית המשפט מינה כונסי נכסים למכירת הבניין, וכן לתשלום חובות העזבון וחלוקת יתרת הכספים ליורשים. בסמוך לכך, ניהלו התובע ובני משפחתו משא ומתן עם החברה וחברה נוספת, ונחתם הסכם קומבינציה לפיו מכרו להן חלק מזכויותיהם בבניין ובמקרקעין. במסגרת הסכם זה הוסכם שהחברה תלווה לתובע ובני משפחתו סך של 2 מיליון ₪, בחלקים לא שווים. בסוף שנת 2018 החברה הוכרזה כמנצחת בהתמחרות לרכישת הבנין. הכונסים פנו לבית המשפט בבקשה לקבוע שהסכם הקומבינציה אינו בתוקף. בחודש מרץ 2019, נחתם הסכם המכר בינה לבין התובע לפיו רכשה 1/30 מהמקרקעין תמורת הסך של 300,000 ₪.
לטענת התובע, החברה חתמה על עסקת הקומבינציה, עשתה שימוש במידע זה במסגרת ההתמחרות, ולאחר שזכתה בהתמחרות פעלה בחוסר תום לב לביטול עסקת הקומבינציה, משיקולים כלכליים. הוא ובני משפחתו נאלצו להצטרף, כיתר בעלי הזכויות, לעסקת מכר רגילה, במסגרתה נמכר הבניין כולו לחברה.
החברה טענה מנגד כי התובע היה חופשי להחליט אם להתקשר בעסקה אם לאו, וכל המידע הרלוונטי באשר למקרקעין היה מצוי ברשותו, כבעל המקרקעין, והוא יכול היה לבצע בדיקה ביחס לנכס, אך לא עשה כן.
כב' השופטת ע' רביד פסקה כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי התובע הוטעה על ידי החברה קודם לחתימתו על הסכם המכר. יחד עם זאת, יש לדחות את טענת העושק. עת המדובר בתביעה שהוגשה פחות משנה לאחר חתימת הסכם המכר, ותצהיר אהרוני ניתן כשנה לאחר מכן, קשה לקבל את טענתו כי אינו זוכר את מרבית הדברים המהותיים בתיק. אין המדובר בתביעה אשר הוגשה בחלוף שנים רבות, אלא בתביעה שהוגשה זמן קצר ביותר לאחר האירועים בגינם היא הוגשה. על כן מענה כזה בנסיבות אלו פועל לחובתה של החברה. כאמור, יש לדחות את טענת העושק, זאת משהתובע לא עמד בחובה להוכיח כי היה שרוי במצוקה שנוצלה ע"י החברה, והניצול הוא שהביא אותו לחתימת ההסכם עמה. מצבו הכלכלי, אינו מצב אליו הגיע בשל שינוי פתאומי, אלא מצב כלכלי אשר נמשך מספר שנים. יתרה מכך, בפסיקה נקבע כי ככל שלמתקשר בעסקה הייתה אלטרנטיבה ממשית, שבאמצעותה ניתן היה למנוע את העסקה הנוכחית – הדבר יקשה לקבוע כי התקיים רכיב המצוקה העולה כדי עושק. התובע לא הביא כל ראיה לפיה לא יכול היה למכור את המקרקעין לצדדים שלישיים אלא לחברה בלבד. בנוסף ברשות התובע מספר דירות בבעלות חלקית אשר ניתן לתרגמה לשווי כלכלי.
באשר לטענת ההטעיה, נקבע כי התובע היה לחוץ באותה העת מבחינה כלכלית, והוטעה על ידי אהרוני בעניין מחיר הנכס, ועל כן נקשר בהסכם. לתובע הוצג תדפיס רשות המסים, שאינו הדיווח המלא בגין העסקה אלא רק שליש מהעסקה. הטעייה זו היא שהביאה אותו להתקשר בהסכם. החברה טענה כי לכל היותר המדובר בטעות בכדאיות העסקה אשר אינה מצדיקה קבלת התביעה. לטענתה, התובע יכול היה לבצע בדיקות ולגלות מידע רלוונטי ולא עשה כן. במקרה הנדון, הטעות במחיר אינה נובעת מהערכה שגויה של התובע ביחס לשווי הנכס, אלא התקשרותו של התובע בהסכם נעשתה תוך הטעיה מודעת מטעם החברה באשר לשוויו של הנכס, ולא בגין סיכון שהתובע נטל על עצמו ביחס לשוויו. בהתאם לפסיקה, במקרים בהם הנתונים שהיוו בסיס לקביעת המחיר נמסרו באופן מטעה על ידי הצד שכנגד, המדובר בהטעיה חוזית ולא בטעות בכדאיות העסקה. הצדדים הגיעו לחתום על ההסכם כאשר התובע יודע כי הוא עומד לקבל סך של 800,000 ₪ כתמורה עבור הנכס, והסיבה היחידה בגינה הסכים לסכום המופחת ששילמה החברה היה תדפיס רשות המיסים שהוצג לו, ואשר הציג לו תמונה שאינה נכונה, אודות שוויו של הנכס באותו המועד. משכך, הסכמתו לסכום שהוצע, אינה נופלת בגדר טעות בכדאיות העסקה, אלא בגדר הטעיה, המצדיקה ביטולו של ההסכם. יתרה מזו, נקבע כי החברה ידעה היטב טרם חתימת ההסכם עם התובע, כי נכנסה לתוקף תוכנית חדשה לפינוי בינוי הכוללת את הבניין והמקרקעין, ואשר השביחה את המקרקעין. משכך, ידעה שאינה משלמת לתובע את התמורה הסבירה. נפסק כי התביעה מתקבלת והסכם המכר מבוטל. התובע ישיב לחברה את הסכום ששולם על ידה בגין הנכס בסך של 300,000 ₪. כן, יימחק רישום בנוגע להסכם המכר, ככל שקיים רישום, בלשכת רישום המקרקעין. החברה תשלם לתובע החזר אגרה וכן הוצאות בסך של 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 50,000 ₪.
לסיכום, התביעה מתקבלת.
התובע יוצג ע"י: עו"ד חגי הראל; הנתבעת יוצגה ע"י: עו"ד הילה גולדפלד
