בעלי זכויות בדירה בבניין, שבשנת 2016 חתמו על הסכם פינוי בינוי, אינם זכאים לסעד זמני של תשלום דמי שכירות מהיזם, משלא הסירו את העיקולים הרובצים על הנכס. לחברה נגרמו נזקים כספיים, ונוכח דרישת הבנק כי תעמיד בטחונות הכרוכים בתשלום ריבית, לא עמדה בפניה כל ברירה נוספת מלבד קיזוז חובם כנגד דמי השכירות
עסקינן בבקשה לסעד זמני. המבקשים הינם בעלי זכויות בדירה בבניין מגורים בנתניה. בשנת 2016, חתמו ביחד עם דיירים נוספים בבניין על הסכם "פינוי בינוי" עם אזורים בנין (1965) בע"מ. במועד החתימה היו רשומים על זכויותיהם של המבקשים הערות בדבר קיומם של עיקולים לטובת צדדים שלישיים. בהסכם נקבע, כי הצדדים מצהירים כי זכויותיהם במקרקעין נקיות וחופשיות מכל עיקול. בעלי הזכויות, ובהם המבקשים, התחייבו כי ככל שקיימת הערה כאמור יפעלו להסרתה. ההערות לא הוסרו עד עצם היום הזה ובטרם פונה הבניין לצורך הקמת הבניין החדש, נקלעו המבקשים בשנת 2020 להליכי חדלות פירעון אשר עדיין תלויים ועומדים. עוד בשנת 2021, ובטרם פינו המבקשים את הדירה, ניהלו המבקשים והחברה משא ומתן בניסיון להגיע לפתרון אשר יאפשר את הסרת ההערות שרבצו על זכויותיהם, משא ומתן זה לא צלח. בחודש אוגוסט 2022 פינו המבקשים את דירתם הישנה. החל ממועד זה העבירה להם החברה דמי שכירות חודשיים, בסך 4,200 ש"ח, על-פי התחייבותה בהתאם להסכם. התשלומים הועברו במשך כשנתיים. בשלב מסוים חדלה החברה מלהעביר את דמי השכירות, לאחר שהתריעה בפניי המשיבים, כי אי הסרת ההערות הרובצות על זכויותיהם בדירה, גורם לה נזקים כספיים ממשיים. זאת, משהבנק המלווה את הפרויקט דרש כי כל עוד לא יוסרו ההערות, נדרשת החברה ליטול אשראי בגובה של 2,050,000 ש"ח - שווי דירת התמורה של המבקשים, ולשלם בגינו ריביות אשר נכון לחודש ינואר 2024 עמדו על כ-169,000 ש"ח. המבקשים הגישו תביעה בה עתרו לחייב את החברה בתשלום מלוא דמי השכירות עד למסירת הדירה, ובקשה לסעד זמני.
המבקשים טוענים כי החברה מנצלת את מצבם באופן ציני ובוטה, במטרה ללחוץ עליהם להסכים לקבל דירת תמורה קטנה יותר ובקומה נמוכה יותר. הם מצויים בהליך חדלות פירעון ואין ביכולתם לממן את דמי השכירות מכספם.
לעמדת החברה סיכויי ההליך קלושים, שכן המבקשים הפרו את ההסכם הפרה יסודית, ולא ניצלו את ההזדמנויות שניתנו להם לתקן את ההפרה. היא פעלה כדין עת קיזזה את נזקיה מדמי השכירות, ואין למבקשים כל עילה לקבלת הסעד המבוקש. עקב הפרת ההסכם בידי המבקשים, נאלצה היא ליטול אשראי ולשלם ריביות.
כב' השופט ר' גולדשטיין פסק כי יש לדחות את הבקשה. בחינת השיקולים של סיכויי ההליך ומאזן הנוחות אינם מצדיקים את מתן הסעד הזמני שהתבקש, שהינו זהה לסעד בהליך העיקרי ואשר במהותו הינו צו עשה לתשלום כספי. בהסכם שנכרת עוד בחודש אוקטובר 2016, נטלו על עצמם המבקשים התחייבות לפעול להסרת העיקולים בתוך חצי שנה, ועד היום לא פעלו לכאורה באופן אקטיבי מצידם לעשות כן. אומנם, בשנת 2020 נקלעו להליכי חדלות פירעון, אך אין לקבל את טענתם כי החברה היא זו שנדרשה לפעול באופן אקטיבי אל מול הנאמן ולהגיע עמו להבנות לצורך הסרת ההערה. מדובר בחובה המוטלת בראש ובראשונה על המבקשים. מתעוררת השאלה מדוע המתינה החברה פרק זמן ממושך, גם לאחר הפינוי, וגם לאחר שהיה ידוע לה, מזה שנים, כי המבקשים מפרים את ההסכם, עד אשר נקטה פעולה עצמית של קיזוז ובכך חדלה מלהעביר את דמי השכירות. אלא שבעניין זה יש להידרש לכך שהצדדים ניהלו משא ומתן ממושך, ואין לשלול את טענת החברה כי עשתה כל שאל ידה על מנת לגבש פתרון מוסכם עם המבקשים, וכאשר החלו להצטבר נזקים כספיים, עקב אי הסרת העיקולים, ונוכח דרישת הבנק כי תעמיד בטחונות הכרוכים בתשלום ריבית, לא עמדה בפניה כל ברירה נוספת מלבד קיזוז חובם כנגד דמי השכירות. אין באמור כדי לגבש מסקנות סופיות לגבי הסכסוך בין הצדדים, אך יש בכך כדי ללמד כי סיכוייו הלכאוריים של ההליך אינם נוטים בשלב זה באופן מובהק לטובת המבקשים, כפי שנדרש לצורך מתן סעד זמני, לא כל שכן מקום בו מבוקש סעד זמני הזהה לסעד שהתבקש בהליך העיקרי, ומקום שבו מהותו של הסעד הזמני שהתבקש הינו צו עשה כספי.
באשר למאזן הנוחות, נקבע כי בעוד שהחברה העבירה למבקשים, מדי חודש, דמי שכירות בסך 4,200 ש"ח, הרי שהמבקשים שכרו בפועל דירה שעלות דמי השכירות בה הינם 7,500 ש"ח לחודש. עצם העובדה כי הם מצליחים להשלים את אותו הפרש מלמדת כי יש להם מקורות כספיים נוספים, מלבד דמי השכירות שהעבירה החברה. יתרה מכך, המבקשים צפויים לקבל בקרוב סכומי כסף ממשיים עקב מימוש זכויות המבקש 1 בדירה שירש, באופן שיאפשר להם לפרוע את כל חובותיהם לקופת הנשייה ולהותיר בידיהם כספים. בנוסף, בבקשה לסעד זמני הדגישו המבקשים כי בעקבות פעולתה החד-צדדית של החברה אשר חדלה מלהעביר את דמי השכירות, הגישו משכירי הדירה תביעה לפינוי מושכר נגדם כך שחרב הפינוי תלויה על צווארם. אלא שבמהלך הדיון התברר כי המבקשים גיבשו עם המשכירים הסכם פשרה שלפיו יפרעו את חובות העבר ויוכלו להישאר בדירה. עצם גיבוש הסכם הפשרה בתביעה לפינוי מושכר מלמדת כי לכאורה בידי המבקשים מקורות כספיים נוספים. חרף האופן שבו הוצגו הדברים בבקשה לסעד זמני, לא ניתן לומר כי מדובר מקרה כה מובהק המלמד כי ככל שהבקשה תידחה יוותרו המבקשים ללא קורת גג. הודגש כי הנזקים הכספיים הנטענים של החברה ממשיכים להצטבר, עקב תשלום ריביות בגין האשראי שנטלה לנוכח דרישת הבנק, ואין להתעלם מטענתה כי ככל שתידרש להמשיך ולשלם למבקשים את דמי השכירות, חרף הפרת ההסכם על-ידם, כי אז תעמוד היא בפני שוקת שבורה ולא תוכל לגבות מהמבקשים את חובם הכספי.
לסיכום, הבקשה נדחית
המבקשים יוצגו ע"י: עו"ד אפרת לנט-ינאי; עו"ד רויטל בן אור; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד שירי שירן
