מסרים פוליטיים ותעמולת בחירות מוחרגים מפורשות מדל"ת אמותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת, ומסרונים פוליטיים שנשלחו על-ידי מפלגה אינם מהווים "דבר פרסומת" לפי החוק. המחוקק בחר, באופן מפורש, להתיר שיגור מסרונים פוליטיים לבעלי טלפונים סלולריים בלא צורך לעמוד בדרישותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת
עסקינן בבר"ע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום אשר דחה תביעת פיצויים שהגיש נגד מפלגת העבודה מכוחו של חוק התקשורת (בזק ושידורים). המפלגה שלחה 19 מסרונים פוליטיים (SMS) לטלפון הסלולרי של המבקש, במהלך 09/22 ועד 05/23, זאת, על אף שביקש להסיר את שמו מרשימת התפוצה. המבקש, הגיש תביעה כספית בה טען כי המפלגה שיגרה לו דברי פרסומת באופן המנוגד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת, תוך הפרת הוראות חוק הגנת הפרטיות, וכי התרשלה בשיגור מסרונים חרף סירובו לקבלם. עוד טען כי הפרה כלפיו התחייבות חוזית, ועתר לחיוב המפלגה בפיצויים בסך של 25,000 ש"ח. השלום דחה את תביעת המבקש וקבע כי המסרונים אינם מהווים דברי פרסומת כהגדרתם בסעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת, שכן, מסר פוליטי מוחרג מהגדרת המונח "תעמולה". כמו כן, לאור החרגתם המפורשת של מסרים פוליטיים מתחולתו של סעיף 30א לחוק התקשורת, אין לעקוף החרגה זו בהישען על הוראות חוק אחרות.
לעמדת המבקש, החלופה השלישית של הגדרת המונח "דבר פרסומת", המעוגנת בסעיף 30א(א)(3) לחוק התקשורת, חלה על מסרון פוליטי, כמו כן, שיגור חוזר של מסרונים פוליטיים שאינם באים בגדר "דבר פרסומת" לפי סעיף 30א(א) לחוק התקשורת יכול להקים עילת תביעה מכוח הוראות דין אחרות.
כב' השופט א' שטיין פסק כי יש מקום לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור לגופו. חוק התקשורת אוסר על "מפרסם" לשלוח "דבר פרסומת" לנמען שלא נתן את הסכמתו לכך. איסור זה כפוף לחריגים המפורטים בסעיף 30א(ג) לחוק. הפרתו של איסור כאמור מהווה עוולת נזיקין בגינה מוסמך בית המשפט לפסוק, בין היתר, פיצויים סטטוטוריים עד לסך של 1,000 ש"ח בגין כל דבר פרסומת אסור, מבלי לחייב את התובע להוכיח את נזקו. המפלגה המשיכה לשלוח מסרונים למבקש אף לאחר שביקש ממנה לחדול מכך, עם זאת, המסרונים שנשלחו אינם מהווים "דבר פרסומת". המונח "דבר פרסומת" מוגדר בסעיף 30א(א)(2) לחוק התקשורת כ"מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". "תעמולה" מוגדרת בסעיף 30א לחוק כ"הפצת רעיונות לשם השפעה על עמדות או על התנהגויות, למעט אם יש בה מסר פוליטי, ובכלל זה תעמולת בחירות". כלומר, המסרונים הפוליטיים שנשלחו על-ידי המפלגה אינם מהווים "דבר פרסומת" לפי חוק התקשורת.
זאת ועוד, נקבע כי המחוקק בחר, באופן מפורש, להתיר שיגור מסרונים פוליטיים לבעלי טלפונים סלולריים בלא צורך לעמוד בדרישותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת. המחוקק החריג מסרים פוליטיים ותעמולת בחירות מגדרו של האיסור שנקבע בסעיף 30א(ב) לחוק, זאת גם כאשר מסרים אלה מכילים בתוכם מספרי טלפון של משגריהם. לשונו הברורה של החוק, שאינה משתמעת לשתי פנים, מובילה למסקנה כי שיגור חוזר של מסרונים פוליטיים שאינם באים בגדר "דבר פרסומת" אסור לפי סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת, אכן יכול להקים עילת תביעה מכוח הוראות דין אחרות, ואין מדובר בהסדר שלילי ביחס לעילות תביעה אחרות העשויות לעמוד לנמען כלפי "מפרסם". עם זאת, אין בכך כדי לסייע למבקש. הערכאות קמא הכריעו בכל אחת ואחת מהעילות שהעלה בתביעתו, והן אינן מכילות בתוכן שום קביעה משפטית עקרונית חדשה. נפסק כי מסרים פוליטיים, לרבות אלו שמכילים בתוכם מספרי טלפון, מוחרגים מפורשות מדל"ת אמותיו של סעיף 30א לחוק התקשורת. ניסיונו של המבקש לסווגם כדברי פרסומת אסורים לא צלח. בשים לב לכך שהמפלגה כפתה על המבקש קבלת מסרים בניגוד לרצונו, המבקש לא יחוייב בהוצאות.
לסיכום, הערעור נדחה.
המבקש יוצג ע"י: עו"ד נדב אפלבאום; עו"ד חנא עודה; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד עומרי שגב
