מתכנן החניון שקרס ברמת החייל וגרם למותם של ששה אנשים הורשע בגרימת מוות ברשלנות. התקרה תוכננה עם כשל חדירה מובנה, והיוותה "מבנה מסוכן" משלב סיום התכנון. הכשל שארע אינו תוצאה של עמיסה חריגה ולא צפויה, אלא תוצאה של תכנון תקרה בניגוד להוראות התקן, כך שעומסים צפויים גרמו לכשל חדירה והתמוטטות התקרה
בחודש ספטמבר 2016, התמוטט חלק נרחב ממבנה חניון הברזל ברמת החייל, וכתוצאה מההתמוטטות נהרגו שישה פועלים שעבדו באתר ונחבלו 23 פועלים נוספים. הדבר אירע כשלושה שבועות לפני תאריך היעד לפתיחת החניון לציבור. החניון שהתמוטט היה מבנה תת קרקעי, ארבע מפלסי, שאמור היה לספק כ- 500 מקומות חניה. בזמן התמוטטות, היה החניון בשלבי בנייה סופיים, ולמעשה אמור היה להיפתח לשימוש הציבור זמן קצר לאחר התמוטטותו. כתב אישום ייחס ל- 4 נאשמים עבירה של גרימת מוות ברשלנות. הנאשם הוא מתכנן התקרה והנאשמת היא שותפות רשומה שהנאשם הוא אחד מבעליה. שני הנאשמים האחרים עניינם הסתיים. בכתב האישום נטען כי הנאשם סטה בצורה גסה מהסטנדרט המקצועי המתחייב, וכי ביסוד תכנון לקוי זה, עמד, בין היתר, רצונו של הנאשם לחסוך בחפירה באזור מי התהום, וזאת על רקע התמריץ הכלכלי. התמוטטות התקרה התרחשה בעומס של כשליש מהעומס שבו התקרה הייתה צריכה לעמוד על פי התקן. לטענת הסנגוריה – התכנון שביצע הנאשם תקין וראוי, וההתמוטטות אירעה, בשל התנהלות "ביצועית" באתר – ועומסים חריגים על התקרה.
כב' השופט א' ממון פסק כי הוכח, מעבר לספק סביר, שהכשל המרכזי והמשמעותי שארע באתר ושהוביל להתמוטטות החניון הוא כשל חדירה- העמודים באתר חדרו את התקרות. תקרת החניון תוכננה על ידי הנאשם כתקרה מקשית, ללא קורות וללא כותרות. "תקרה מקשית" היא תקרה שנוצקת כולה באתר. ההחלטה לתכנן תקרות מקשיות, על יתרונותיהן, חייבה מנגד, גם לוודא שהתכנון עומד בפני כשל חדירה. עדי התביעה הצביעו על תמונת כשל ייחודית ולא שגרתית שכללה עמודים שלמים רבים, כמעט ללא נזק בהם, ותקרות שחדרו את העמודים ונערמו על תחתית רצפת החניון. כלומר, הממצאים בשטח מלמדים, כשלעצמם, ואף מבלי להיעזר בחישוב כלשהו שמדובר בתמונת כשל של חדירה. למעשה, גם הנאשם, במסגרת חקירתו במשטרה ענה שנראה שהקריסה קרתה בשל כשל חדירה. יתרה מכך, כאשר מדובר בתקרה מקשית, ללא קורות, אזי כשל חדירה הוא כשל משמעותי שיש להתייחס אליו. הנאשם הודה במשטרה שלא ביצע חישובי חדירה בזמן אמת. נקבע כי הוכח, מעבר לספק סביר, שהנאשם לא ביצע את חישוב החדירה בזמן אמת. ייתכן והחישוב "נשכח" לאור שיטת העבודה הרשלנית שהונהגה במשרדו, ויתכן שהנאשם לא היה ער לחשיבות עריכת החישוב בזמן אמת – כך או כך, העדר ביצוע החישוב הוא בעל משמעות רבה בהוכחת אחריותו, שכן, אם היה מבוצע החישוב בעיית החדירה הייתה מתגלית והאסון היה נמנע. עוד הוכח מעל לספק סביר, שניתן היה לבצע בדיקה, בזמן אמת, בקלות, ולהבין שבתכנית כשל חדירה. אי ביצוע הבדיקה, בתוכנת ה STRAP, שהייתה זמינה לנאשם, היא התנהלות רשלנית נוספת שמתווספת להעדר בדיקת חדירה בדרך אחרת ולביצוע התכנון הלקוי מראש.
זאת ועוד, נקבע כי הנאשם, לא התנהג כמהנדס סביר, מאחר והעמודים שהוא תכנן תסבולתם נמוכה ממחצית – 192.5 טון במקום למעלה מ- 500 טון. בשל רשלנות זו, עמיסה שהייתה ביום האסון, יצרה ריאקציות של כ- 300 עד 450 טון והובילה לכשל חדירה. התקרה תוכננה על ידי הנאשם עם כשל חדירה מובנה, ולמעשה ניתן להגדירה כ"מבנה מסוכן" משלב סיום התכנון. העומסים שנוצרו במקום בעת עבודות הפיתוח הובילו לכשל חדירה בשל תכנון לקוי זה, ועומסים אלה, לרבות הכלים הכבדים שנסעו על התקרה, וערמת העפר שהוערמה עליה, לא היו גורמים לכשל חדירה לו התקרה תוכננה כראוי. הנאשם לא נקט באמצעים הכרחיים, שמטרתם צמצום סכנת התמוטטות בשרשרת. לו היו מיושמים אמצעים אלה כראוי, התקרה לא הייתה מתמוטטות אלא נותרת "תלויה" באוויר באיזור הכשל הראשוני, ולא נופלת וגורמת להרס נוסף בשרשרת של חלקים נוספים של המבנה. כן הוכח שאם אין יכולת פיזית, ליישם אמצעים אלה, אין לבנות את המבנה ויש לתכנן מבנה אחר שיעמוד בכל דרישות התקן. ערימת עפר בגודל שהיה באתר בעת התאונה, וכן, כלי עבודה כבדים שעבדו על תקרת המבנה, הם צפויים, הן משפטית, והן הנדסית. אי צפייתם היא למעשה רשלנות. כאמור, הוכח מעבר לספק סביר, שלו היה הנאשם מתכנן את התקרה בהתאם לדרישות התקן, כל אותם עומסים שהיו על תקרת המבנה, לא היו גורמים לכשל. הכשל שארע אינו תוצאה של עמיסה חריגה ולא צפויה, אלא תוצאה של תכנון תקרה בניגוד להוראות התקן, כך שעומסים צפויים גרמו לכשל חדירה והתמוטטות התקרה.
יתרה מזו, בית המשפט הוסיף וקבע כי מקצועיותו של הנאשם נופלת משמעותית מזו של מומחה התביעה – לנאשם אין כל ידע בדיסציפלינה הרלוונטית של חקר כשלי מבנים. מומחה התביעה הוא בעל ניסיון מעשי מוכח של חקירות של מבנים שכשלו – אסון ורסאי, גשר המכביה, התקרה בבאר שבע. לא בכדי, וכנראה בשל היעדר הניסיון הרלוונטי, הנאשם בנה תזה לכשל, שמתעלמת מהנתונים שנמצאו בזירת האירוע. תהליכי העבודה הלקויים של הנאשם – הקמת מבנה ללא תיק חישובים מסודר שכולל חישובי חדירה וחישובים הכרחיים נוספים – מלמדים על מקצועיות שאינה גבוהה. תזת הנאשם, מנותקת ואינה קשורה לממצאים באתר. אין מחלוקת שמתכנן מבנה חב חובות זהירות מושגיות וקונקרטיות כלפי אנשים שיהיו בתוך או בסמוך למבנה. הנאשם תכנן את המבנה תוך הפרה ברורה של חובות תקן מרובות. מדובר על כן, בהפרה של חובות זהירות שמקורן בחובות חקוקות, ושמעמדן גבוה יותר מהפרות אחרות, שניתן להרשיע בגינן בעבירות רשלנות. הכשל שהוביל לקריסת חניון הברזל ולמותם של 6 אנשים ופציעתם של כ- 20 אחרים הוא כשל חדירה. האחראי לכשל זה הוא הנאשם שלא רק שלא תכנן התקרה בהתאם לכוחות התכן לחדירה לפי התקן המחייב, הוא אף לא ביצע חישובי חדירה לתקרה במהלך התכנון, בדיקות שניתן היה לבצע בקלות יחסית, ואם היו מבוצעות הכשל היה מתגלה וסביר שנמנע. בפועל, התסבולת לחדירה בתקרה שתכנן הנאשם, הייתה נמוכה ביותר מפי 2 מהנדרש. ועל כן, כבר מעת סיום התכנון, המבנה שתוכנן ובהמשך הוקם לפי תכניות הנאשם ענה להגדרה של "מבנה מסוכן". ביום האירוע, ריאקציות שנבעו מעומסים שהיו על תקרת החניון הובילו לכשל חדירה ולהתמוטטות התקרה. מדובר בריאקציות צפויות, שהן נמוכות באופן משמעותי מכוחות התכן שלו היה הנאשם מתכנן את המבנה לפיהם, אזי הקריסה לא הייתה מתרחשת. מעבר לכשל הבסיסי והחמור שהוביל להתמוטטות המבנה, היו בתכניות הנאשם כשלים הנדסיים נוספים, כמו למשל אי עמידה בתקן בהיבט של מניעת התמוטטות בשרשרת – כשל שהוביל להתמוטטות נרחבת של המבנה. נפסק כי הוכחה רשלנותו של הנאשם ויש להרשיעו בעבירות שיוחסו לו, ואת הנאשמת בעבירות שיוחסו לה כתוצאה מכך.
לסיכום, הנאשם הורשע בגרימת מוות ברשלנות.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד אור גוטמן; עו"ד אריאל גטניו; עו"ד אסף שביט; הנאשמים יוצגו ע"י: עו"ד ינון סרטל
