שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > חילוקי דעות בין שופטי העליון בנוגע להריסת בית מחבל שרצח שני חיילים ותינוק

חדשות

חילוקי דעות בין שופטי העליון בנוגע להריסת בית מחבל שרצח שני חיילים ותינוק, צילום: istock
חילוקי דעות בין שופטי העליון בנוגע להריסת בית מחבל שרצח שני חיילים ותינוק
04/03/2019, עו"ד לילך דניאל

בג"ץ דחה ברוב דעות את עתירת בני משפחתו של המחבל שביצע שני פיגועי הירי סמוך לעופרה בדצמבר האחרון, בהם נרצחו שני חיילי צה"ל והתינוק עמיעד איש-רן ז"ל, שיולד בחודש השביעי בעקבות פציעתה הקשה של אמו בפיגוע. השופט מזוז בדעת מיעוט: "סמכות ההריסה מעלה שורה של שאלות משפטיות קשות שלא זכו עד כה לבירור מספק ועדכני"

העותרים הם בני משפחתו של מחבל שביצע בדצמבר 2018 פיגוע ירי סמוך לעופרה יחד עם אחיו, בו נפצעו שבעה בני אדם שעמדו סמוך לתחנת אוטובוס, בהם אישה שהייתה בחודש השביעי להריונה. כתוצאה מפגיעתה נאלצו הרופאים ליילדה, אך התינוק שנולד לא שרד ונפטר מספר ימים מאוחר יותר.

מספר ימים לאחר מכן הרגו כוחות צה"ל את אחי המחבל לאחר שניסה להמלט ממעצר, ולמחרת היום שב המחבל לנתיב הרצח ובהגיעו לצומת בו עמדו חיילי צה"ל התקרב אליהם עם רכבו והרג ביריות שניים מהם. בחקירתו, מסר המחבל – שריצה בעבר תקופות מאסר ארוכות בגין עבירות ביטחוניות שונות – כי החליט לבצע פיגועים כדי "להפוך לשהיד" ולהיזכר כמי ש"מתנגד לכיבוש".

בעקבות האמור, הודיע מפקד כוחות צה"ל באזור לעותרים על כוונתו להחרים ולהרוס את המבנה בו הם מתגוררים. השגה שהגישו העותרים, ובה טענות עקרוניות וקונקרטיות כלפי הפעלת סמכות ההחרמה וההריסה לפי תקנה 119 לתקנות ההגנה (שעת חירום) נדחתה. לפיכך, הגישו העותרים עתירה לבג"ץ, בה טענו כי הקומה השניה במבנה אכן שימשה למגורי המחבל ובת זוגו, אך הקומה הראשונה, שעודנה בשלבי בנייה, מיועדת למגוריו העתידיים של האח הקטין ולכן בהעדר זיקת מגורים של המחבל לקומה זו, ובהתחשב בכך שהמבנה כולו מצוי בבעלות אביו - הריסתו המלאה אינה מידתית, ומהווה הרחבה פסולה של מדיניות ההריסה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בפסק הדין דחה בג"ץ את העתירה ברוב של שני שופטים נגד אחד. השופט ניל הנדל קבע כי אין בדעתו להידרש במסגרת העתירה לטענות העקרוניות שהעלו העותרים כלפי סמכות ההחרמה וההריסה, שכן היבטים עקרוניים אלה כבר עברו את "כור המצרף" של הביקורת השיפוטית, ואין להידרש אליהם מחדש במסגרת עתירות פרטניות לגבי הריסת בית כזה או אחר.

לפיכך, קבע הנדל, הנחת המוצא היא שהמפקד הצבאי מוסמך להורות על החרמת והריסת בתים ובלבד שיש בכך כדי לשרת את תכליתה ההרתעתית של התקנה. כמו כן, כפי שנקבע בפסיקה, על המפקד הצבאי לתת את הדעת על מכלול נסיבות האירוע הקונקרטי ולהפעיל את סמכותו בהתאם לכללי הסבירות והמידתיות. בנוסף, לצורך הפעלת הסמכות נדרשות ראיות מנהליות "ברורות, חד משמעיות ומשכנעות", אך לא נדרשת הרשעתו של המחבל בדין.

במקרה הנוכחי, סבר הנדל, דומה כי הודעותיו של המחבל במשטרה עומדות בקלות ברף הראייתי הנדרש, שכן בין היתר פרש בהן בהרחבה את השתלשלות האירועים והודה בפה מלא כי הוא זה שירה ורצח את הקורבנות. בהעדר טענה כי הודעות-הודאות אלה נגבו שלא כדין, די בהן כדי לעמוד במבחן הראיה המנהלית גם מבלי להידרש לראיות הנוספות שבהן מחזיקים, לדברי המפקד הצבאי, גורמי הביטחון. בנסיבות אלה, סבר הנדל, לא נפל כל פגם בפעולה המהירה שנקט המפקד הצבאי עם גיבוש הראיות המנהליות הקושרות את המחבל למעשי הטרור האמורים – ואין בסיס לטענה כי היא מבטאת מניע ענישתי.

אשר לשאלה האם התכלית ההרתעתית עודנה רלוונטית כיום, סבר הנדל כי החומר הסודי  שהובא לעיון בית המשפט תומך באופן חד משמעי בקביעה זו ומלמד כי אפקט ההרתעה הכללי עודנו בתוקף. עוד הוסיף כי החומר שהוגש מקיף, מלא ומאוזן, ובמובנים שונים אף מפתיע בעוצמתו. נוכח האמור, קבע השופט כי הצו מושא העתירה ניתן בסמכות.

אשר לעמידתו של הצו במבחני הסבירות והמידתיות, קבע הנדל כי בהתחשב בחומרת מעשי הטרור שביצע המחבל; בכך שמדובר בבית שנבנה, לפחות בעיקרו, בכספי הדמים שקיבל מהרשות הפלסטינית ובכך שהוא הנפגע העיקרי מן הצו - הפגיעה בזכויות העותרים באה בגדרי מתחמי הסבירות והמידתיות. משכך, סבר הנדל כי יש לדחות את העתירה.

השופט שטיין הסכים למסקנתו של הנדל, אולם השופט מזוז סבר בדעת מיעוט כי היה מקום לקבל את העתירה ולבטל את צו ההריסה. מזוז ציין כי בשנים האחרונות הביע את דעתו שוב ושוב בשורת עתירות כי הפעלתה של תקנה 119 מעלה שורה של שאלות משפטיות קשות, הן בהיבט של המשפט הבינלאומי הפומבי והן בהיבטים של המשפט החוקתי והמשפט המנהלי הישראלי, אשר להשקפתו לא זכו עד כה לבירור מספק ועדכני בפסיקת בג"ץ.

לצד טענות אלו, לדבריו, הועלו בעתירה גם טענות פרטניות בנוגע למידתיות הפעלת הסנקציה בנסיבות המקרה, בעיקר לעניין פגיעה בחפים מפשע. בעניין זה ציין השופט מזוז כי הבית נבנה אמנם בסיוע כספים שקיבל המחבל מהרש"פ, אך הוא נבנה על מקרקעין של אביו, כאשר הקומה הראשונה בבית מיועדת למגורי אחיו הצעיר של המחבל ובקומה השניה מתגוררת אשתו של המחבל. לפיכך, למרות שאין חולק כי יש לו זיקה לבית, הרי שגם לאביו, לאשתו ולאחיו הצעיר ישנה זיקה אליו.

עוד הוסיף מזוז כי מצב בו צו ההחרמה וההריסה אינו צפוי לפגוע במחבל עצמו אלא בבני משפחתו, שב ומעלה את הקושי אולי החריף ביותר בנוגע להפעלת תקנה 119, של נקיטת סנקציה כה קשה כלפי בני משפחה, אשר אין טענה למעורבותם במעשיו הנפשעים. בעניין זה שב וציטט מזוז מדבריו במקרה אחר, לפיהם פגיעה מודעת ומכוונת בחפים מפשע, וכל שכן פגיעה קשה בזכויותיהם החוקתיות, וזאת אך ל'מען יראו וייראו' מבצעי עבירה אחרים פוטנציאלים - היא מעשה שאינו עולה על הדעת בשום הקשר אחר ועומד בין היתר ביסוד שאלת חוקיות וחוקתיות עצם הפעלת תקנה 119.

בג"ץ 974/19

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:7
קומיט וכל טופס במתנה