גרושתו של החייב ביקשה לקצוב את מזונות שני ילדיהם הקטינים בסך כולל של 4,500 שקל וטענה כי היא משתכרת כ-5,000 שקל בלבד, בעוד שהוצאותיה הן פי שלוש. ביהמ"ש העמיד את סכום המזונות על 57% מהסכום המבוקש ומתח ביקורת על המבקשת, שאינה ממצה את כושר השתכרותה
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת גרושתו של חייב בהליך פשיטת רגל לקצוב את מזונות שני ילדיהם הקטינים בסך כולל של 4,500 שקל מקופת הכינוס וקבע סכום מזונות מינימלי של 1,300 שקל לכל ילד, ההולם את מצבו של החייב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
נגד החייב הוגשו תביעות חוב על סך כולל של כ-2.7 מיליון שקל. צו כינוס ניתן לבקשת החייב ביולי 2015, והוא נדרש לשלם לקופת הכינוס 400 שקל בחודש.
לטענת הגרושה, היא עובדת כצלמת ומשתכרת סך של כ-5,000 שקל לחודש בממוצע ונאלצת להשלים הכנסה בעבודות ניקיון, בעוד שסך הוצאותיה החודשיות עומד על 12-15 אלף שקל, הכוללים כלכלה, מזון, נסיעות, חוגים וטיפולים פרטיים. נוכח האמור, עתרה הגרושה לקצוב לה מזונות לשני ילדיה הקטינים, בני 7 ו-12, בסך של 2.250 שקל לכל אחד, בהתאם להסכם הגירושין בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין באפריל 2013.
המנהל המיוחד לנכסי החייב הביע את עמדתו כי התובעת אינה ממצה את יכולת השתכרותה באופן מלא, וכי היא אינה מפרטת את כל הנתונים אודות הכנסותיה. עוד ציין המנהל כי פירוט הוצאותיה החודשיות הנטענות מעיד על כך שהיא אינה נוהגת בצמצום, וכי יתרת החובה הקבועה בחשבון הבנק שלה – העומדת לדבריה על 15-19 אלף שקל – מצביעה על התנהלות כלכלית לא נכונה. לשיטתו, יש להורות על הפחתת סכום המזונות שנפסקו על ידי בית המשפט לענייני משפחה לסך של 2,600 שקל לשני הקטינים. לעמדה זו הצטרף גם הכנ"ר.
השופטת עינת רביד ציינה את עמדת הפסיקה, לפיה בית המשפט נדרש בהליך פשיטת רגל למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו. האיזון הנדרש עשוי להביא לכך שהסכום שנקצב למזונות על ידי בית משפט של פשיטת רגל יהיה נמוך משמעותית מהסכום שנפסק בבית המשפט לענייני משפחה.
במקרה זה, ציינה השופטת, יש מקום לקבל את עמדת המנהל המיוחד ולקבוע כי קצבת המזונות תעמוד על 2,600 שקל, בהתחשב באינטרס הקטינים וצרכיהם למול אינטרס הנושים בצירוף הכנסות החייב. השופטת הוסיפה כי החייב פוטר לאחרונה מעבודתו והקים עם בת זוגו עסק, דבר אשר יכול ליצור קושי מסוים לעניין תשלום המזונות, בייחוד שעה שלא ניתן לדעת מהן הכנסותיו כעת.
השופטת העירה כי הכנסותיה של הגרושה נראות על הצד הנמוך מאוד, ואין בהן גם בנסיבות גידול הקטינים כדי להוות מיצוי יכולת השתכרות. זאת, במיוחד כאשר המבקשת לא טרחה לפרט את הכנסותיה הנוספות מעבודות הניקיון.
נוכח האמור, התקבלה עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר, והוקצבו 1,300 שקל למזונות כל קטין לחודש, סכום מינימלי ההולם לדעת השופטת את מצבו של החייב כפושט רגל.
