שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > דיכאון, לחץ והתקפי חרדה: מה קורה כשעריכת דין פוגעת בבריאות?

חדשות

דיכאון, לחץ והתקפי חרדה: מה קורה כשעריכת דין פוגעת בבריאות?, צילום: istock
דיכאון, לחץ והתקפי חרדה: מה קורה כשעריכת דין פוגעת בבריאות?
10/07/2019, עו"ד לילך דניאל

דיכאון בקרב עורכי דין הוא תופעה נפוצה, אך חרף הפוטנציאל ההרסני שלה לא רבים יודעים לזהות או לטפל בכך ונאבקים באופן יומיומי עם קשיים נפשיים על רקע העיסוק במקצוע. עו"ד יוסי ויצמן, המשנה ליו"ר הלשכה: "גם אני הרגשתי לפני כמה שנים שהעבודה מכבידה עליי, ואז הלכתי להתנדב במד"א וזה שחרר אותי"

מקצוע עריכת הדין נחזה להיות מקצוע עם תדמית זוהרת – אנשים ייצוגיים בחליפות שמסתובבים בבתי משפט, מלווים עסקאות של מיליונים, נפגשים עם לקוחות במשרדים מפוארים ועושים הרבה כסף. עם זאת, המציאות, כפי שכולנו יודעים, הרבה פחות נוצצת. השעות הארוכות במשרד, העומס הרב בהגשות ובמועדים, הדיונים המרתוניים, והתחרות הרבה בשוק הישראלי גורמים לרבים מהעוסקים במקצוע לשחיקה שעלולה להתדרדר בסופו של דבר לתופעות של דיכאון, חרדה והתמכרויות.

לאורך השנים נערכו מחקרים רבים (בעיקר בחו"ל) שהצביעו באופן סדרתי על כך שאחוז הסובלים מדיכאון בקרב עורכי הדין הוא גבוה מאד ביחס ליתר האוכלוסייה, כמו גם השימוש בסמים ובאלכוהול. לרבים, אגב, אין כלל כלים המאפשרים להם לזהות מלכתחילה שהם סובלים מהתופעות הללו והם נותרים להתמודד לבד עם הקושי הנפשי הלא פשוט.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

אז מה מבדיל את עורכי הדין מיתר בעלי המקצוע בעניין הזה? במאמר שכתב לגיליון ספטמבר 2011 של המגזין "משפט הארץ", כתב הפסיכיאטר ד"ר אמנון טליתמן כי אחד הגורמים לדיכאון בקרב אוכלוסיית עורכי הדין, מלבד קשיים של עומס ותחרותיות המאפיינים גם עוסקים במקצועות אחרים, הוא הקשר התלותי בין עורך הדין ללקוח, הנושא מאפיינים המוכרים מקשר של מטפל־מטופל. "עורך הדין מהלך על קרקע לא בטוחה כאשר עליו לתפקד גם כמטפל ללא ההכשרה המקצועית הנדרשת", כתב ד"ר טליתמן. "הוא צד בתהליכים פסיכולוגיים, סמויים בחלקם, אותם הוא אינו יודע לזהות ולעבד. כתוצאה מכך, הוא חווה אובדן בצורה של חוסר יכולת מתסכל. הביטחון בעצם יכולותיו האישיות והמקצועיות עלול להתערער, עד כדי חוויה של איום באובדן מעמדו המקצועי והחברתי".

* התקפי חרדה קשים *

ר' הוא עורך דין בן כחמישים מת"א, העוסק במקצוע מעל 20 שנה. הוא התמחה במשרד שהיה בשעתו מאד מוכר ומוביל ולאחר ההתמחות נותר לעבוד במשרד עוד שש שנים. לאחר מכן עבד כעצמאי שלוש שנים ובהמשך הצטרף כשותף למשרד מסחרי בינוני וניהל שם את מחלקת הליטיגציה. לאחר שבע וחצי שנים במשרד, פרש והמשיך לעבוד באופן עצמאי. בשיחה עם "תקדין", סיפר ר' על התקפי החרדה שמהם סבל לאורך השנים על רקע העיסוק במקצוע.

"ההתקפים באו באופן אבסורדי בעת הצלחה גדולה של המשרד", הוא אומר. "לפני כשנתיים הייתה לי חצי שנה רצופה בה הכנסתי כל חודש כ 100,000 שקלים לבדי. המון כדורים באוויר, עסקאות וליטיגציה, ותוך כדי זה ניהול משרד באופן שוטף, וגם חיי משפחה ומטלות בית ומה לא. ואז התחילו התקפי חרדה קשים, בבקרים. הטריגר היה סידור בראש של המשימות לאותו יום והידיעה שאני לא אספיק הכל. קוצר נשימה, דופק גבוה, יובש בגרון. קלאסיקה. זה גם גרם לפגיעה בעבודה ויצר כדור שלג של תפקוד הולך ופוחת. לא היו מחשבות אובדניות אבל כן רציתי לברוח. בסופו של דבר, אחרי כמה שבועות קשים מאד, התחלתי טיפול תרופתי וגם תרפיה בדיבור וזה מאד עזר. אבל זה נמצא תחת פני השטח ומתפרץ מדי פעם, רק לא באותה עוצמה".

"בעיני, השילוב של עבודה מסחרית וליטיגציה היה גורם משמעותי להתפרצות - הקצבים בשני התחומים הם שונים, במסחרי חייבת להיות זמינות מיידית לכל דבר, ובליטיגציה יש קצב אחר. ואז דוחים את הליטיגציה למחר, ושוב למחר, עד שהעבודה נפגעת. בנוסף, אין לי ספק שקבוצת סיכון משמעותית היא עורכי דין כמוני שעובדים לבד. כשאתה במשרד האחריות מתחלקת וגם אין תחושת בדידות. אני שוקל שינוי מקצועי מסוים לטיפול בבעיה – לעבור לגישור. זה מזמן פחות חיכוכים לדעתי. לעורכי דין שסובלים מתחושות דומות אני מציע לפנות בלי היסוס לטיפול תרופתי ותרפיה. לי לקח חודשים להגיע לזה וזה היה מיותר לחכות".

עורכת דין נוספת שהסכימה לשתף בתחושותיה היא ב', העוסקת בתחום דיני הנפשות. "אני סובלת מסימפטומים פיזיים קשים שנלווים למתח", היא אומרת. "רק בשבועיים האחרונים, כל פעם שאני אוכלת אני חשה שהמזון עולה לגרון, מרוב מתח נפשי. לפעמים קשה לי לנשום או שאני חשה כאבי ראש קשים מאד. ישנם זמנים שבהם יש לחץ עבודה ושבהם אני לא ישנה במשך 48 שעות ברצף, ישנם ימים שאני נשארת במשרד עד 4 לפנות בוקר, חוזרת הביתה לשעת שינה קלה ומקלחת, קמה ויוצאת לדיונים. הקושי הוא גם בעומס הזמנים וגם קושי רגשי. כשעושים עוול ללקוחות שלי לחץ הדם שלי עולה והעצבים שלי מבעבעים והלב שלי הולם בחוזקה. אני לוקחת את זה אישית וזה מטריף אותי".

* "מקצוע עם בדידות תהומית" *

עוד היא מספרת "אנשים פונים אליי בכל שעה, במקרי חירום. אני לא מחזיקה שירותי מזכירות, אז אנשים שולחים לי הודעות טקסט בוואטסאפ. לעיתים אנשים במצוקה אדירה ומשאירים כמויות בלתי נדלות של הודעות. העבודה מטבעה נעשית בלחץ גדול, המון בלת"מים. יש גם המון סיפוק מן הקשר הבלתי אמצעי עם לקוחות, אבל לצד זה יש המון לחץ, שנובע מהפרפקציוניזם שלי ומהאמפתיה שלי ללקוחות. למשל, יש ימים שאני לא מסוגלת לאכול עד שהתיק לא מגיע לנקודת סיום. אני חשה המון מתח עד שהסיפור של הלקוח מסתיים, ואז אני חשה הקלה".

"זה מקצוע עם בדידות תהומית. אני נתקלת בסיפורי חיים שכל אחד מהם מעורר בי תגובה רגשית חזקה. בשל חובת החיסיון והסודיות אין לי עם מי לחלוק את מה שאני חווה. אני באמת רוצה בעתיד למצוא שותף למשרד או עובד/ת שכיר/ה, בדיוק בכדי לא להישאר לבד עם סיפורים קשים כל כך לשמיעה, גם במחיר של חלוקה בהכנסות".

ואיך היא מתמודדת עם הקשיים? "טרם למדתי לנטר את המתחים", היא אומרת. "אני בטוחה שאצליח ללמוד את זה. חשוב לשמור על עיסוק או תחביב שאינו עבודה. משהו שמאפשר לשכוח את הכל. הבריחה שלי היא קריאת ספרי היסטוריה. מדיטציה, לעומת זאת, מעצבנת אותי כי אמורים לא לחשוב על כלום. לכן קריאת ספרים היא הבריחה שלי, וגם מוסיקה".

גם עו"ד ברק הלוי, העוסק בפשיטות רגל ובמשפט אזרחי-מסחרי, מספר על הלחץ הנפשי שחש על רקע העבודה. "נוכח העובדה שעבודתנו היא עבודה מול לקוחות שמשלמים במיטב כספם - אני מרגיש חובה מוסרית לייצגם באופן הכי מקצועי ואנושי". הוא אומר. "הלחץ מתבטא בעיקר במועדים להגשות, בזמן בין הסיכומים לפסק הדין, ובציפיות הלקוחות. פעם אחת, בהליך עיקול עסק בהוצאה לפועל, חזרתי ממש חולה הביתה. אין ספק שקשה מאוד לנתק את זה ולהגיע לאשתי ולילדיי ולשחרר את זה לפני. המקצוע הולך אתך גם לחיים הפרטיים. האם שקלתי לפרוש? ממש לא, לחץ תמיד יש גם במקצועות אחרים. אני מתמודד באמצעות שיחות עם חברים ובהתמודדות עצמית. ברגע שמשרדי עשה כל אשר לאל ידו נוכח המצב המשפטי המורכב שבתיק - אני בוודאי מתנחם בכך. איננו שולטים בכל".

"העומס נמצא בלוגיסטיקה: לזכור שיש כאן להגיש הגנה וכאן תשובה וכאן תגובה וכאן שאלות וכאן תשובות", אומר עו"ד רון אביב, נוטריון ומגשר. "רבות נכתב על ההשוואות המופרכות בין עורכי דין לרופאים - אנחנו הרי לא למדנו שבע שנים ועשינו עוד עשר שנים התמחויות, אנחנו לא באמת מצילים חיי אדם באופן ישיר. אבל גם רופא, אחרי משמרת מתישה במחלקה או במיון, הולך הביתה, וכל האחריות על הפציינטים עוברת לרופא אחר. עורך דין הולך עם כל לקוחותיו לכל מקום, הביתה, לסוף השבוע, למקלחת, לשירותים, למשחק עם ילדיו. אין "סוף משמרת" שאז הוא משוחרר, והאחריות עוברת לאחר".

* "עורך דין הוא יותר ממטפל נפשי" *

מי שעוד התמודד עם קשיים דומים הוא לא אחר מאשר עו"ד יוסי ויצמן, עורך דין ותיק המשמש גם כמשנה ליו"ר לשכת עורכי הדין. "לפני כמה שנים הרגשתי שהעבודה מכבידה עליי מאד. הרגשתי חנוק וחיפשתי משהו שאני אוכל ליהנות ממנו וגם לתרום", הוא מספר. "ואז הלכתי לקורס חובשים של מד"א. הלכתי לבד, בלי חברים ובלי אף אחד. זה היה לפני 4 שנים. הכרתי שם חברים חדשים, כאלה שרוצים לתרום וגם לשנות את סדר היום שלהם במובן החיובי של המילה. החוויה היא מטורפת: לעלות על אמבולנס, לשים מדים, לשכוח מתלאות היומיום ולהיות מרותק לקריאה הבאה שאתה אמור להגיע אליה. אתה בחיים לא יודע לאן תוזעק – זו יכולה להיות קריאת שווא וזה יכול להיות דום לב, התאבדות או תאונה קשה. המחשבה שאני תורם הרבה לחברה, והדינמיות – עזרה לי המון. זה שחרר אותי, זה עורר אותי. יותר ממה שאני תרמתי לחברה בפעילות הזאת – זה תרם לי ועשה לי מאד מאד טוב. זה מכניס את החיים לפרופורציה. אתה יכול בבוקר לכעוס שלקוח ניסה להוריד לך 10% משכר הטרחה, ואז אתה רואה אנשים שנאבקים על חייהם או תאונה שבשנייה משנה את החיים של משפחה שלמה, ואז אתה מחבק את מה שיש לך ואומר תודה לאלוהים עשר פעמים".

בגלל הרקע שלו ברפואה, הוא מספר, יצא לו לעסוק גם בנושא הדיכאון בקרב עורכי דין. "למדתי את הנושא הזה הרבה", הוא אומר. "פנו אליי עורכי דין, ומה שהחריד אותי זה שכל הקשת, בכל חתך, מדרג או קבוצה של עורכי דין – סובלים מכך, רק מסיבות אחרות ובמינונים אחרים. לדוגמה, פנה אליי פעם עו"ד מצליח מאד, שיש לו משרד משלו, הוא עוסק בתחום ספציפי ומתפרנס נהדר. הוא אמר לי שבשלב מסוים הוא נוכח שהזמן שלו במשך היום מתורגם בסופו של דבר לכסף, והוא לא השאיר לעצמו טיפת מרווח ביום לצרכים הפרטיים שלו. הוא עבד והרוויח, אבל לא נהנה מהחיים. נשארו לו סופי שבוע קצרים וזהו".

- למה עורכי דין שונים בעניין הזה מבעלי מקצועות אחרים? האם בתחומי משפט מסוימים התופעה הזו נפוצה יותר?

"היו מחקרים שגם בהייטק יש בעיה דומה, אבל אני לא יודע להגיד באופן מדויק על מקצועות אחרים. אצל עורכי דין, העבודה היא מאד תובענית, דורשת הרבה חשיבה ומיומנות, וזה אכן תופעות הלוואי. לגבי תחומי המשפט, אני לא מאמין שהם אלו שיכולים להשפיע על דיכאון כזה או אחר. בדיני משפחה, למשל, זה בהחלט יכול להיות סוג של דיכאון בגלל דברים שרואים, אבל זה כבר ניתוח דו שלבי מעמיק שהוא הרבה יותר מורכב. כעו"ד ותיק, אני יכול לומר שהדברים באיזשהו שלב חולפים מעל ראשך. תיקים שפעם היו מחזיקים אותי בראש במשך סוף שבוע שלם, היום לא עוברים את מפתן הדלת שלי אפילו לא לשנייה".

- אז זה משהו אינהרנטי במקצוע

"זו המעורבות הספציפית עם הלקוח, הצורך להיות מרוכז איתו בפול-טיים, שזה חלק בלתי נפרד מהעבודה של עורך דין. אתה לא יכול להיות "באוויר". אם משלמים לי על פגישה מאות שקלים, הלקוחות מצפים שאקדיש להם 100% ולא אחוז אחד פחות. עו"ד כל כולו חייב להיות באותו הזמן עם הלקוח - ראשו, ליבו וכולו בתוך הלקוח, להבין אותו ולהיות הכי מקצוען שאפשר, וזו בעיה. עורך דין הוא יותר ממטפל רגשי. אנחנו לעתים ממש פסיכולוגים. אני יכול לומר ממרום שנותיי שיש תיקים שבהם הדבר היחיד שמשלמים לי עליו זה על ההרגעה של הלקוח. כשאני אומר ללקוח שהוא יכול להסתדר לבד כי אין הרבה בתיק - הוא מתעקש לשלם לי שכר טרחה ושאשאר ואלווה אותו. הם צריכים את הנוכחות שלי, את הפגישה המקדימה בבית משפט חצי שעה קודם, זה סובב אותנו.

בסופו של דבר הכל נמצא על כף המאזניים. אנחנו נמצאים במקום בחיים שלנו שיש בו חבל מוגבל באורך שלו. ככל שנמשוך את החבל בקצה אחד, הוא ימשך מהקצה האחר ונהיה בחוסר מסוים. אם אני נותן עדיפות לעבודה - החבל יימשך מכיוון המשפחה, הבילויים והדברים שאמורים לאזן אותנו. בגלל שיש לנו יכולות ומיומנויות אנחנו סבורים שנוכל להתגבר על הפערים הללו. התשובה היא לא. אנחנו בני אדם בסופו של דבר ולא בקלות ניתן להשלים ולגשר על הפערים האלה.

לכן אני פונה אישית לחברותיי וחבריי למקצוע – אל תפספסו ואל תוותרו על השהות עם בני המשפחה והבילויים, הקטנים והגדולים. זה לא בילוי אצל עורכי דין. זה מחדד את הראש, זה פותח את הראש. זה הבסיס שלנו. זה יעזור לכם גם בעבודה".

- יהיה מי שיאמר שהתחרות הגדולה בשוק עריכת הדין לא מאפשרות לעורכי הדין לקחת זמן לעצמם

"כולם אכן אומרים זאת וזו גם המציאות, אבל זה כמו שאדם שיש לו הרבה עבודה יפסיק לקחת הפסקות אוכל ולא יאכל כל היום. מה שיקרה בסופו של דבר זה שהוא יקרוס פיזיולוגית. תדמו את הנפש למוצר פיזיולוגי כזה או אחר. נפש היא גוף וזה חיבור שהוא בלתי ניתן להפרדה".

- האם התופעה הזו תוקפת גם שופטים?

"בהנהלת בתי המשפט יש מחלקה מיוחדת של תרבות שדואגת ששופטים יצאו לבילויים, למקומות מפגש, להשתלמויות בקורסים, שיצאו לשנת שבתון אחת לתקופה. גם בתי המשפט הבינו ששופטים לא יהיו מספיק טובים אם הם לא יהיו עם ראש פתוח ונקיי דעת".

- ומה עם פגרת בתי המשפט?

"בפגרה אנחנו עורכי הדין עובדים יותר קשה. פושטי הרגל הרי לא מפסיקים להיכנס לחובות בפגרה. אנשים לא מפסיקים להיעצר וזוגות לא מפסיקים להתגרש ולריב בגלל שיש פגרה. הפגרה היא לבתי המשפט. האם לדעתי צריך משהו ממוסד שיטפל בנושא הזה אצל עורכי הדין? אי אפשר לפתוח מחלקה לבריאות הנפש בלשכת עורכי הדין. אחת מהמשימות שלי והדברים שאני רוצה לעשות זה לפתוח את הנושאים האלה ואולי לאפשר לעורכי הדין פגישות דיסקרטיות עם פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעוסקים בעניין. איני יודע איך זה יסתייע ציבורית אבל חשבתי על כך הרבה".

לסיכום, מציע עו"ד ויצמן למי שמרגיש שהעבודה מכבידה עליו – לנתק את עצמו מהעבודה ולעשות משהו בשביל הנפש. "הראיה הגדולה לזה היא קורסי החובשים במד"א לעורכי דין שיזמתי", הוא אומר. "כ-500 עורכי דין כבר נרשמו לקורסים, מתוכם יותר מ-100 כבר נמצאים בשטח במשמרות, והם מאושרים. הם עושים משמרות ביום ובלילה, כל משמרת שולחים לי תמונות, זה כבר משפחה, וזה עושה את העבודה. כל אחד שמתווסף למשמרת של מד"א מקצר את זמן ההגעה ובסופו של דבר זה מציל חיים – הדדית".

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:49
קומיט וכל טופס במתנה