הקטין שהועבר לאחר גמילה למשפחת אומנה, הוכרז בר אימוץ כלפי האם וכלפי אב לא ידוע. אחותו מאב אחר גם היא הוצאה מהבית בצו חירום למסגרת חוץ ביתית. ביהמ"ש העליון התרשם מהשינויים מרחיקי הלכת מאז בהתנהלותה ובגישתה של האם, חרף היעדר מסגרת תומכת מצד הרשויות, והורה להחזיר את התיק למחוזי, על מנת לבחון בשנית את ההחלטה על אימוץ
בית המשפט העליון הורה לבחון בשנית את מסוגלותה ההורית של אם שבנה הקטין הוכרז בר אימוץ כלפיה וכלפי אב לא ידוע. השופט ניל הנדל קבע כי מאז ההכרזה האם ערכה שינויים מרחיקי לכת בהתנהלותה ובגישתה ולכן יש להורות על מינויו של מומחה שיחווה את דעתו בדבר מסוגלותה ההורית, לרבות האפשרויות של שלילת האימוץ, אימוץ מלא וצמצום תוצאות האימוץ. על יסוד ממצאיה של חוות הדעת שתתקבל, ובהתאם להם, יורה בית המשפט המחוזי על המשך הדיון בפניו כפי שיראה לנכון.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במרכזו של ההליך קטין כבן שלוש, שנולד לאם מחוץ למסגרת נישואין כאשר זהות אביו אינה ידועה. בלידתו נתגלתה בקטין תסמונת חסר בסם ולאחר טיפול וגמילה בבית החולים הוא הועבר למשפחת קלט חירום. בהיותו כבן חודשיים הוכרז הקטין "קטין נזקק", והוחלט כי הוא יועבר למשמורת רשויות הסעד על מנת שיקבעו את מקום חסותו תוך קביעת הסדרי ראיה בינו לבין אמו. כחודש לאחר מכן הועבר הקטין למשפחת אומנה חסויה בה הוא שוהה עד היום. בתה הנוספת של האם, מאב אחר, הוצאה מהבית בצו חירום והיא שוהה כיום במסגרת חוץ ביתית.
בינואר 2015 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה להכרזת הקטין בר אימוץ כלפי האם וכלפי אב לא ידוע. לאחר שמיעת ראיות וחקירות קבע בית המשפט לענייני משפחה כי האם נעדרת מסוגלות הורית כלפי הקטין וכי אין סיכוי לשינוי מצבה בעתיד הנראה לעין.
האם ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב וטענה כי מעולם לא ניתנה לה הזדמנות אמתית לבחינת כשירותה לשמש כאם לקטין, לנוכח התנהלות הרשויות שהייתה מוכוונת מטרה – להוציא את הקטין מחזקתה ובמהירות. כשבוע לאחר שהוגש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים ראשון הורה בית המשפט על עיכוב הכרזת הקטין כבר אימוץ והשארתו במשפחת האומנה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את ערעורה של האם וקבע כי במהלך השנה שחלפה מאז הוגש הערעור חלו שינויים בהתנהגותה ובמצבה כך שהטעם העיקרי שהביא לתוצאת פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו קיים יותר. נוכח האמור, בוטלה הכרזת הקטין כבר אימוץ כלפי האם אך נקבע כי יש להותיר את עניינו תחת עינם הפקוחה של רשויות הרווחה במסלול של הליכי נוער ונזקקות כדי ליצור אופק להשבתו לאם. מבחינה אופרטיבית נקבע כי הקטין יוכרז כקטין נזקק וכי מקום משמורתו יוותר בידי משפחת האומנה עד להחלטה אחרת.
על ההחלטה הוגש ערעור שהתקבל על ידי בית המשפט העליון. השופט ניל הנדל ציין כי לא זו בלבד שבית המשפט שלערעור רשאי לתת דעתו על כל שינוי והתפתחות נטענים שחלו לאחר ההכרזה על קטין בר אימוץ בעילה של היעדר מסוגלות הורית, ואף חובתו לעשות כן. במסגרת זו רשאי בית המשפט ולעתים הדבר אף מתבקש, לקבל ראיות נוספות, בפרט אודות שינויים במצבו של ההורה הביולוגי ובמסוגלותו ההורית.
במקרה זה, התרשם השופט כי אכן חל שינוי משמעותי במצבה ובהתנהגותה של האם. כך, היא לוקחת אחריות על מעשיה ומפנימה את עלויותיהם; מתפקדת כאישה עצמאית ואחראית השומרת על אורח חיים נורמטיבי וזוכה לסביבה תומכת ונתונים אלה השפיעו על תפקודה כאם. עוד צוין כי אמנם חוות דעת מכון שלם קבעה בזמנה כי היא בעלת חוסר יציבות תפקודית וכי אין פוטנציאל לשיפור מהותי בתפקודה בעתיד הנראה לעין, אולם קביעות אלה נסתרו בין היתר על ידי התסקירים שהוגשו לאחר מכן לבית המשפט המחוזי וכן מהתרשמותו האישית בדבר התקדמות המתווה ששרטט ועמידת האם בתנאיו. לכך יש להוסיף כי מלכתחילה, לא היו בפני בית המשפט לענייני משפחה מלוא הנתונים הרלוונטיים. כמו כן, האם ערכה שינויים מרחיקי לכת בהתנהלותה ובגישתה והשוני בהתנהגותה של האם טומן בחובו מרכיבים חדשים שלא התגלו בעבר, על אף העדרה של מסגרת תומכת די הצורך מצד הרשויות.
השופט הוסיף כי דרושה קבלתה של חוות דעת עדכנית ביחס להכרזת הקטין בר אימוץ, על כל המשתמע מכך. בפרט, נדרשת חוות הדעת להתייחס למצבו של הקטין, לצרכיו המיוחדים – ככל שישנם – טיבם ומשמעותם, ולמסוגלותה של האם להתמודד עימם. גם לאחר שתינתן חוות דעת מומחה נוספת, עדיין יהיה צורך לבחון את מסוגלותה המינימאלית של האם ולהביא בחשבון גם את הסיוע שניתן לה מבני משפחתה ואת הסיוע שנדרשות רשויות הרווחה והסעד לספק לה.
