חדשות

השופט נעם סולברג הבהיר כי באזור התעשיה בפתח תקווה, שבו נמצאים המגרשים שהופקעו, אין מחסור בשטחים ציבוריים, וכי הפקעת מקרקעין כדי שישמשו עתודה לאזורים אחרים בעיר אינה יכולה להיחשב "צורך ציבורי" ברמה הנדרשת

בית המשפט העליון דחה ערעור שהגישו עיריית פתח תקווה והועדה המקומית לתכנון ובניה על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לבטל את הפקעתם של שטחים באזור התעשייה בפתח תקווה. השופט נעם סולברג קבע כי לא ניתן להפקיע מקרקעין ללא תשתית עובדתית מוצקה בדבר הצורך בהם, גם אם בשלב ההפקעה הם יהיו מיועדים לעתודת קרקע בלבד.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשנת 1993 פורסמה למתן תוקף תכנית מתאר שייעדה את מקרקעיהם של בעלי קרקע באזור התעשייה בפתח תקווה לייעוד ציבורי, ובעקבות כך התנהלו בינם לבין עירית פתח תקווה מגעים אשר במהלכם ניסו בעלי הקרקע לרכוש בחזרה את המגרשים המיועדים להפקעה, ואף להורות על ביטול שינוי הייעוד של המגרשים שבעלותם.

העירייה לא נעתרה לבקשותיהם של המערערים שכנגד ומשכך הם הגישו עתירה מנהלית אשר במסגרתה ביקשו להורות על ביטול הפקעת המגרשים שבחלקתם וכן להורות על ביטול שינוי ייעודם. בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה בחלקה ופסק כי דין ההפקעה להתבטל משום שהעירייה לא הציגה כאמור שימוש ספציפי למגרשים. עם זאת, נקבע כי בית המשפט אינו המוסד המתאים לקבל החלטה הנוגעת לשינוי ייעוד.

הן המערערים שכנגד והן העיריה הגישו ערעורים על החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים. העירייה טענה מצדה כי למרות הזמן הרב שעבר מאז שניתנה הודעת ההפקעה הראשונה והשינויים הרבים שקרו במסגרת המגעים בין הצדדים, העיר פתח תקווה חוותה תמורות אדירות בתכנון, המלמדות על נחיצות ההפקעה. 

השופט נעם סולברג פסק כי בהיות ההפקעה פגיעה קשה בזכות הקניין של הפרט, הצדקתה תלויה בכך שהיא אכן משרתת צורך ציבורי נדרש. בהקשר זה נוסחו שלושה תנאים, שבכוחם המצטבר לוודא קיומו של צורך ציבורי כנדרש: קיומו של צורך ציבורי מסוים ומוגדר, זיקתו של הצורך הציבורי למקרקעין המסוימים המיועדים להפקעה וקיום צורך בהפקעת המקרקעין המסוימים כדי לממש את הצורך הציבורי. עוד נקבע כי לא ניתן להפקיע מקרקעין ללא תשתית עובדתית מוצקה בדבר הצורך בהם, גם אם בשלב ההפקעה הם יהיו מיועדים לעתודת קרקע בלבד.

במקרה זה, ציין השופט, באזור התעשייה עצמו אין מחסור בשטחים ציבוריים, ומטרת ההפקעה היא אפוא לשמש עתודה עבור אזורים אחרים בעיר המצויים במחסור. עם זאת, אין די בתיאור זה על מנת להיחשב כ"צורך ציבורי" ברמה הנדרשת לביצוע הפקעה.

נוכח האמור קבע השופט סולברג כי אין מנוס מלהורות על ביטול ההפקעה, שמטרתה הקודמת נזנחה, ואילו מטרתה החדשה איננה מבוססת עדיין כראוי. העירייה תוכל לשוב ולנקוט בהליכי הפקעה לאחר שיתקדמו הליכי התכנון ארוך הטווח, וניתן יהיה לומר במידה רבה יותר של בהירות, לשם מה נשמרים המקרקעין ומתי צפוי מימושם.

עע"מ 2784/15