כך נקבע היום בפסק דין תקדימי במסגרת עתירה מנהלית שהגישה הועדה המקומית לתכנון ובניה נגד החלטת ועדת הערר לפיה מועדון חשפנות הוא שימוש מותר על פי התכניות החלות. השופטת מיכל אגמון גונן: "על ביהמ"ש לעמוד על המשמר כדי למנוע מציאות בה מתקיים בידור מיני"
בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירת הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן, אליה הצטרף ארגון ויצ"ו, לקבוע כי לפי התב"ע החלה על מתחם הבורסה לא ניתן לנהל במקום עסקי מין, כגון מועדוני חשפנות למיניהם, הקיימים במקום עשרות שנים. השופטת מיכל אגמון גונן קבעה כי יש לפרש את התוכניות, המהוות חיקוק, על פי עקרונות היסוד כפי שהם עולים מהחקיקה ובכלל זאת ערכי היסוד של כבוד האדם ומניעת סחר בנשים וראיית האישה כחפץ לשם בידור מיני.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במתחם הבורסה ברמת גן פועלים עסקי מין מזה שנים רבות ובהם מועדוני חשפנות. על מנת לשנות את פני האזור, יזמה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ברמת גן תכנית בנין-עיר שהוסיפה במקום שימושים של מעונות סטודנטים, דיור מוגן ומלונאות, לצד עסקים ותעשיית הייטק.
המשיב בעתירה מנהל למעלה מעשרים שנה עסק חשפנות במתחם. לפני מספר שנים, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו על ניהול עסק ללא רישיון, החל המשיב לפעול בניסיון לקבל היתר כנדרש. לצורך כך, הגיש לוועדה המקומית לתכנון ובניה ברמת גן בקשה לשימוש חורג בנכס מתעשייה לבידור מיני. הוועדה המקומית דחתה את הבקשה והבהירה כי עסק כזה אינו מתאים לאופי שהיא מבקשת להקנות למתחם הבורסה. ערר שהגיש המשיב בעקבות ההחלטה התקבל ונקבע כי מועדון חשפנות הוא שימוש מותר על פי התכניות החלות, הן כ"מועדון" והן כ"בידור".
נוכח האמור, הגישה הוועדה המקומית עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת הערר, אליה הצטרף ארגון ויצ"ו כידיד בית המשפט. לטענת ויצ"ו, יש לפרש את השימושים המותרים בתוכנית לאור עקרונות היסוד של השיטה ובליבם כבוד האדם, ואין לראות בחשפנות שימוש כ"בידור", לאור הפגיעה בנשים העוסקות בכך.
השופטת מיכל אגמון גונן קיבלה את העתירה וקבעה כי הפרשנות הראויה לתכניות החלות על מתחם הבורסה היא כי הן אינן כוללות אפשרות לנהל במקום עסקי מין כלשהם, לרבות עסק של חשפנות לצורך גירוי מיני. בפתח פסק הדין בחנה השופטת מה קורה בעסקי החשפנות מבחינה עובדתית, וקבעה כי מדובר בתצוגה של נשים כחפצים, המתפשטות לצורך גירוי מיני של באי המקום.
השופטת המשיכה ובחנה את השאלה התכנונית, קרי האם רשאית הוועדה המקומית לשקול שיקולים של תחרות בין רשויות ומשיכת עסקים עתירי ארנונה. בעניין זה קבעה כי מדובר בשיקולים לגיטימיים וכי לצורך כך רשאית הוועדה המקומית ליזום שינוי בתב"ע שיאפשר את שינוי פני המתחם, בין היתר על ידי הוצאת עסקי מין מהמקום. השופטת בחנה גם הסדרים במדינות אחרות בהן עשו שימוש בדיני התכנון והבנייה כדי להרחיק ולעתים אף למנוע בכלל עסקי מין כגון מופעי חשפנות, וקבעה כי בהחלט זהו עניין לדיני התכנון והבנייה לעסוק בו, גם על פי חוק התכנון והבנייה בישראל.
בהמשך הדברים התייחסה השופטת לפרשנות התוכנית ולשאלה האם עסק של חשפנות נכלל בשימושים המותרים על פי התב"ע: "מועדון" ו"בידור". לדעת השופטת, יש לפרש את התוכניות, המהוות חיקוק, על פי עקרונות היסוד כפי שהם עולים מהחקיקה. בהקשר זה סקרה השופטת גונן את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, האיסור על סחר בנשים, החוק למניעת הטרדה מינית, חוק התקשורת האוסר על שידור פרסומות בהם יש התייחסות לאדם כחפץ, ואף את הצעת החוק לעניין הפללת צרכני זנות, וקבעה כי מהחקיקה עולה מגמה השוללת ביזוי, השפלה והחפצת נשים. "החקיקה הישראלית פועלת לאסור ולמנוע החפצת נשים ופגיעה בכבודן כנשים, כבנות אנוש, ביזוין והשפלתן... על בית המשפט לעמוד על המשמר כדי למנוע מערוב מציאות בה מתקיים בידור מיני, בערכים לפיהם חשפנות לשם גירוי מיני בו מוצגת האישה כחפץ, מהווה החפצת נשים ואינה "בידור" כלל ועיקר", סיכמה.
נוכח האמור, הגיעה השופטת למסקנה כי מופעי מין מחפיצים נשים ופוגעים בכבודן כנשים, ועל כן אין לפרש את התוכניות כמאפשרות ניהול עסקים מסוג זה במתחם הבורסה.
