בית המשפט העליון דחה את ערעורו של חייב על החלטה לביטול צו הכינוס בעניינו, לאחר שניתנו לו מספר התראות ביחס להתנהלותו אשר אינה הולמת חייב המצוי בהליך פשיטת רגל. השופט מינץ קבע כי משקלם המצטבר של הנתונים בעניינו של המערער מצביע בבירור על חוסר תום לבו וכי גם בעידן שלאחר חוק חדלות פירעון החדש – ימשיך עיקרון תום הלב להיות מנחה בהליכי פשיטת רגל
המערער הגיש בשנת 2014 בקשה למתן צו כינוס בעניינו, במסגרתה הצהיר על חובות בסך של 373,000 שקל ל-11 נושים. ניתן צו כינוס, והושת על המערער צו תשלומים חודשי בסך של 1,000 שקל לחודש, אשר הוגדל בהמשך לסך של 2,000 שקלים. המערער לא עמד בצו התשלומים שהושת עליו, צבר פיגורים ונמנע מלהגיש דוחות חודשיים כנדרש בצו הכינוס. לבקשת המנהל המיוחד, ולאחר שבית המשפט התרה במערער כי יסיר את מחדליו, בוטל צו הכינוס, כאשר הובהר כי המערער יידרש להפקיד סך של 5,000 שקל בקופת בית המשפט כתנאי להגשת בקשה לפשיטת רגל חדשה.
בחלוף כמעט שנה וחצי, הגיש המערער בקשה חדשה לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס, במסגרתה הצהיר על חובות בסך של 547,653 שקל ל-12 נושים. בהמשך ניתן צו כינוס וצו התשלומים החודשי הועמד על סך של 1,700 שקל. המערער הגיש בקשה להפחתת צו התשלומים החודשי לסך של 500 שקלים, אך בית המשפט קבע כי אין מקום לשנות את צו התשלומים, בין היתר לאור העובדה שהמערער טרם הפקיד סך של 5,000 שקל כפי שנדרש לעשות בהליך הראשון כתנאי לפתיחת הליך חדש. עם זאת, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, על פיהן, לפנים משורת הדין, יהיה המערער פטור מהפקדת הסכום של 5,000 ש"ח כאמור, וצו התשלומים החודשי יוותר על כנו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בדצמבר 2017 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול ההליך, במסגרתה נטען כי המערער צבר פיגורים בתשלומים החודשיים בסך כולל של 15,300 ש"ח, כי הוא משלם דמי שכירות גבוהים לצורך מגורים בדירה בשטח של 125 מ"ר (עבור תא משפחתי המונה 3 נפשות) ואף רכש עם רעייתו רכב שנרשם על שמה במהלך חודש אוקטובר 2016, בסך כולל של 80,000 ש"ח. בית המשפט הורה למערער להפקיד סכומים שונים שנועדו לצמצם את חוב הפיגורים שצבר, אך החוב המשיך להצטבר.
כמו כן, דיווח המנהל המיוחד כי במסגרת הליך שהתקיים בבית משפט לענייני משפחה בגדרו אישר בית המשפט הסכם מזונות שנערך בין המערער לבין רעייתו, המערער קיבל על עצמו בהסכמה תשלום מזונות עבור בתו בשיעור גבוה יחסית (סך של 2,400 ש"ח), ללא שדיווח לבית המשפט על קיום הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו. המערער מצדו הגיש בקשות חוזרות ונשנות להפחית את צו התשלומים החודשי שהושת עליו.
באוגוסט 2019 הורה בית המשפט המחוזי בפסק דינו על ביטול צו הכינוס שניתן, לאחר שנמצא כי אין עוד מקום להמשיך בהליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער. בית המשפט ציין כי למערער ניתנו מספר התראות ביחס להתנהלותו אשר אינה הולמת חייב המצוי בהליך פשיטת רגל, בעוד שהמחדלים נותרו בעינם. נקבע כי חוסר שיתוף הפעולה של המערער מהווה התנהגות בחוסר תום לב.
לפיכך, הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון. השופט מינץ קבע כי נקודת המוצא היא שהליך חדלות פירעון ככלל והליך פשיטת רגל בפרט הוא הליך של "חסד המחוקק", אשר אין מקום להעניקו לחייב אשר נהג שלא בתום לב. עיקרון זה משתלב גם עם העיקרון הכללי, על פיו "אל יהא חוטא נשכר", אשר שזור בכל תחומי המשפט. עוד הזכיר השופט כי בחינת תום ליבו של החייב כשיקול משמעותי למתן סעדים שונים נדרשת בצמתים שונים במהלך הליכי פשיטת הרגל, כאשר היעדר תום לב עלול להביא גם לביטולו של סעד שניתן במסגרת ההליך.
במאמר מוסגר, ציין השופט כי גם במסגרת חוק חדלות פירעון החדש, שנכנס לאחרונה לתוקף, ניתן עוגן ממשי לעיקרון כי על החייב לנהוג בתום לב ולא לנצל לרעה את הליכי חדלות הפירעון על מנת ליהנות מחסדיהם. משכך, לדברי השופט, גם במבט צופה פני ההווה והעתיד, עיקרון תום הלב ימשיך לשמש תמרור מנחה בבחינת בקשותיהם של חייבים. כל זאת, נוסף לעקרון הכללי שלפיו ניצול הליך חדלות פירעון שלא בתום לב נוגד את הכלל האוסר על שימוש לרעה בהליך שיפוטי.
מן הכלל אל הפרט, ציין מינץ כי משקלם המצטבר של הנתונים בעניינו של המערער מצביע בבירור על חוסר תום לבו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. ראשית כול, המערער נדרש לעמוד בחובותיו ולשלם את צו התשלומים החודשי שהושת עליו, אולם הוא צבר חוב פיגורים משנמנע לעמוד בתשלום החודשי, והוא נמנע מלשלם גם את התשלומים שהציע בעצמו לשלם במסגרת בקשותיו השונות. לפיכך, לדברי מינץ, המערער עשה דין לעצמו והחליט באופן חד צדדי שהוא אינו נושא בתשלום בו הוא חויב.
עוד סבר השופט כי דברים אלה חמורים ביתר שאת משום שהמערער הגיע להסכמה עם המנהל המיוחד על שיעור התשלומים ואף במוסכם לא עמד. זאת ועוד, למערער ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להפקיד חלק מסכום הפיגורים שצבר כתנאי לאי-ביטול ההליך, כשהוא ממאן לעשות כן. בנסיבות העניין, למעשיו נלווים חומרה נוספת נוכח העובדה שמחדליו חזרו על עצמם בעבר, במסגרת ההליך הראשון, אשר גם במסגרתו נמנע מלשלם את צו התשלומים שנקבע.
עוד נדחו טענות המערער כי יש לשמוט את הקרקע תחת ההסכמה אליה הגיע עם המנהל המיוחד בנוגע לשיעור התשלומים, רק מן הטעם שבמסגרת אותה הסכמה ניתנה הדעת גם לחיובו ב-5,000 ש"ח לצורך הגשת בקשה חדשה במסגרת ההליך הראשון. נקבע, כי פסק הדין אליו הפנה המערער במסגרתו נמחק הערעור שהוגש באותו הליך, תוך ביטול חובת ההפקדה בנסיבות הקונקרטיות של אותו העניין, אינו יכול לסייע לו. ממילא, אף אם לא היה מגיע המערער להסכמה כאמור בעניין שיעור התשלומים, מחדליו עומדים בכל תוקפם.
לכך, נקבע, מצטרפים יתר נסיבות העניין ובהן רכישת רכב בשווי של 80,000 ש"ח במרוצת הליך פשיטת הרגל, כאשר המערער ניסה "להרחיק" ממנו את קניית הרכב האמור, וטען כי מדובר ברכב של רעייתו שנקנה על ידה ללא ידיעתו. המערער גם נמנע מלעדכן את בית המשפט לענייני משפחה בדבר הליכי פשיטת הרגל, כאשר הציע מיוזמתו במסגרת הסכם מזונות שערך עם רעייתו לפסוק לחובתו מזונות בסך של 2,400 ש"ח, סכום נכבד בנסיבות העניין. עוד צוין כי טענת המערער כי בית המשפט נמנע מלהתייחס לשינוי נסיבות חייו לרעה – נוכח העובדה שנפרד מרעייתו – אינה ברורה, שעה שעל פי דיווחי המערער עצמו, נותרה לו כיום לאחר הפירוד הכנסה פנויה שלא הייתה לו קודם בגובה של 1,470 ש"ח לחודש.
לדעת מינץ, הצטברותם של כל מחדלי המערער ונסיבות העניין בכללותן, מגבשים באופן מובהק את חוסר תום לבו ומצדיקים הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. "לא ניתן אפוא לתת יד לחייב אשר נוהג בחוסר תום לב כגון דא, ומבקש להיוושע בדרך זו מנושיו", כתב מינץ לסיום. נוכח כל האמור, נקבע כי יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות המנהל המיוחד והכנ"ר, בסך של 5,000 ש"ח לכל אחד מהם. המערער והמנהל המיוחד ייצגו את עצמם בהליך. מטעם הכונס הרשמי הופיע עו"ד אסף ברקוביץ'.
