חדשות

היום יובא למנוחות נשיא ביהמ"ש העליון המנוח, השופט בדימוס מאיר שמגר ז"ל, שהלך השבוע לעולמו בגיל 94. קודם לכן יוצב ארונו במבואת בית המשפט העליון והציבור יוכל לחלוף על פניו. שורת אישי ציבור ספדו לשמגר, הנחשב מדור הנפילים שעיצבו את המשפט הישראלי. הנשיא ריבלין: "איש חזון משכמו ומעלה, איש אמת, מלומד וחכם, פורץ דרך, אמיץ, ישר וצנוע"

נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, השופט מאיר שמגר ז"ל, יובא היום (ג') למנוחות לאחר שהלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 94. הבוקר יוצב ארונו של שמגר ברחבת המבואה של בית המשפט העליון בירושלים והציבור יוכל לעבור על פניו עד השעה 13:00. בהמשך יתקיים טקס האשכבה שבו יישאו דברים בין היתר שני בניו של שמגר, דן ורם שמגר, נשיא המדינה ראובן ריבלין, ראש הממשלה נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, וכן נשיא ביהמ"ש בדימוס, אהרן ברק. לאחר מכן יצא מסע ההלוויה לבית העלמין בגבעת שאול. לבקשת המשפחה, לא יתאפשר סיקור תקשורתי של הלוויה.

הנשיא שמגר נולד בפולין בשנת 1925 כמאיר שטרנברג. הוא עלה לישראל בשנת 1939 ולמד בגימנסיה בלפור בת"א. בצעירותו התגייס לפלמ"ח ולאחר מכן הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיו, ולימים היה בין אנשי אצ"ל ולח"י שהוגלו למחנות המעצר באריתריאה. במהלך מאסרו באריתריאה המשיך בלימודי משפטים בהתכתבות בביה"ס המנדטורי למשפטים, והשתתף באחד מניסיונות הבריחה מהמחנות.

עם קום המדינה שב לישראל והתגייס לצה"ל, בו שירת בירושלים במלחמת העצמאות. לאחר תום המלחמה השלים את לימודי המשפטים וב-1950 החל לשרת בפרקליטות הצבאית ושינה את שם משפחתו במצוות ראש הממשלה דוד בן גוריון משטרנברג לשמגר. ב-1956 מונה לסגן הפרקליט הצבאי הראשי וניצח על מלאכת חקיקת חוק השיפוט הצבאי משנת 1955, ויצר כלי משוכלל ומודרני שהקדים את חוק סדר הדין הפלילי האזרחי משנת 1965. ב-1961 מונה לתפקיד הפרקליט הצבאי הראשי. בתפקידו זה עיצב את התשתית המשפטית של הממשל הצבאי ביהודה ושומרון וחבל עזה לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר סיום שירותו בצה"ל מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אותו מילא בין השנים 1968 ל-1975.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מיד לאחר מלחמת ששת הימים הנחה שמגר כי המדינה לא תתנגד לפנייה של תושב השטחים המוחזקים לבית המשפט הגבוה לצדק. על הנחייה זו כתב בספרו האוטוביוגרפי "תם ולא נשלם – פרקי חיים" שיצא לאור בשנת 2015 כי זו אחת ההחלטות החשובות שקיבל כיועץ משפטי: "האידיאולוגיה שעמדה בבסיס הרעיון אמרה שיש לקיים פיקוח שיפוטי יעיל על פעולות הצבא, והדבר אפשרי רק על ידי מתן אפשרות לאדם שנמצא בשטח המוחזק לפנות לבית המשפט האזרחי, המפעיל פיקוח משפטי עליון על קיום הנורמות של הדין המנהלי".

בשנת 1975, בגיל 50, מונה שמגר לשופט בבית המשפט העליון ולאחר מכן שימש כנשיאו במשך תקופה של כ-12 שנה. כנשיא, היה שמגר הרוח החיה מאחורי פרויקט בנייתו של היכל בית המשפט העליון החדש בגבעת רם בירושלים והמעבר אליו בראשית שנות ה-90. בספרו האוטוביוגרפי סיפר כי התעקש שההיכל החדש לא יוקף גדר, כהצהרה על כך שכל אדם יכול לגשת לבניין. על תפקיד בית המשפט כתב: "אני דוגל בכך שזו לא רק זכותו של בית המשפט להתערב, אלא גם חובתו, בהיותו מרכז הכובד של יצירת נורמות לציבור. בית המשפט אמנם לא נבחר ישירות בידי הציבור, כמקובל בערכאות מסוימות בארצות הברית, למשל, אך חבריו נבחרים על פי ערכיהם האישיים ואיכותם המקצועית, והדבר מעניק לו משקל מצטבר רב. הוא מייצג את מה שהציבור מצפה לו ממנהיגיו. בתי המשפט זכו תמיד לאמון רב מצד הציבור ונהנו מסמכות מוסדית. היא נבעה מן הכוח שניתן להם לגבש את עקרונות החוק ולהצהיר עליהם".

במהלך כהונתו ישב שמגר בתיקים מורכבים רבים, בהם ההרכב שזיכה את ג'ון דמיאניוק וההרכב שדן בעניין בנק המזרחי המפורסם, שעיגן את סמכותו של בית המשפט לקיים ביקורת שיפוטית על חקיקת הכנסת. במספר פסקי דין ביטא עמדה נחרצת בזכות חופש הביטוי וסבר כי הזכות לחופש הביטוי צריכה לגבור על הוראות חוק איסור לשון הרע, גם אם הדעה שהובעה מסתברת לאחר מכן כלא מדויקת או שגויה, ובלבד שנאמרה בתום לב. בפרט הדגיש את חשיבות חופש הביטוי בהבעת ביקורת על רשויות השלטון, לרבות על נושאי משרות ברשויות אלה, והכיר בזכותו של עיתונאי שלא לחשוף את מקורותיו. תיק מתוקשר נוסף בו עסק שמגר היה פרשת האונס בשמרת, בו קבע כי אישה אינה צריכה להתנגד ליחסי המין על מנת שהדבר ייחשב אונס, אלא די בכך שלא הסכימה למעשה.

"מהאבות המעצבים והחשובים של המשפט הישראלי"

פסק דין נוסף בו עסק שמגר היה בנושא אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, הנחשב לאחד החשובים בדיני הנזיקין הישראליים. במסגרת פסק הדין, שלל שמגר את השימוש בניתוח הכלכלי של המשפט כדי לקבוע זכויות וחובות בדיני הנזיקין, אך בו בזמן הכניס את הדיון בגישה הכלכלית למשפט הישראלי.

בשנת 1995, בהגיעו לגיל 70, פרש שמגר מכס השיפוט. בנאום פרישתו אמר: "אין דמוקרטיה אמיתית יכולה להתקיים לאורך זמן, אם היא יוצרת 'אזורי ביטחון' רחבים מדי ומתרחבים מדי, שנועדו להגן על קבוצה או על פרט, אך שוללים את חופש פעולתם של הרבים האחרים".

לאחר פרישתו שימש שמגר במגוון תפקידים ציבוריים, ובכלל זאת עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית שעסקה ברצח רבין, ועדת החקירה הממלכתית בנושא טבח מערת המכפלה וועדת החקירה בנושא הקשר בין זיהום מי נחל הקישון לבין מחלתם של לוחמי חיל הים שצללו בנחל. בשנת 1996 הוענק לו פרס ישראל על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

לשמגר שלושה ילדים מאשתו גאולה, שנפטרה בשנת 1983, ומספר נכדים. הוא התחתן בשנית עם השופטת בדימוס מיכל רובינשטיין, שכיהנה כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב.

עם היוודע דבר מותו מסרה נשיאת ביהמ"ש העליון, השופטת אסתר חיות: "שופטות ושופטי ישראל מבכים היום את לכתו של הנשיא בדימוס מאיר שמגר שהיה מבכירי בניה ובנאיה של מערכת המשפט הישראלית בכל אחת מתחנות חייו – בפרקליטות הצבאית, בייעוץ המשפטי לממשלה וב- 20 שנותיו בבית המשפט העליון כשופט וכנשיא. בכל אחד מן התפקידים שאותם מילא התבלט שמגר כפורץ דרך והקים מסד משפטי ויסודות יצוקים המבטאים את עקרון שלטון החוק ואת ערכיה של דמוקרטיה במיטבה. הנשיא שמגר הותיר לדורות הבאים תפיסת עולם שיפוטית מעוררת השראה אשר נבנתה ונתעצבה לאורך השנים הארוכות שהקדיש למדינה כמשרת ציבור. את מורשתו זו מן הראוי כי אנו השופטים נלמד ונשמר ובבוא העת נעביר אותה לדורות שיבואו אחרינו.

בנימה אישית, לפני כ-30 שנים מוניתי לכהן כשופטת שלום בתל אביב בעת שמאיר שמגר היה נשיא בית המשפט העליון. לאורך כל דרכי השיפוטית מאז היווה הנשיא שמגר עבורי מורה דרך ודמות מופת שלאורה צעדתי ואוסיף לצעוד. אנו מחבקים באהבה את רעייתו מיכל ואת כל בני המשפחה היקרים. יהי זכרו ברוך".

שר המשפטים אמיר אוחנה כתב: "‏מאיר שמגר היה מדור הנפילים של ביהמ"ש העליון. מורשתו נלמדת ותילמד על ידי דורות של משפטנים, והיא חקוקה בדברי הימים של המשפט הישראלי. אהבתי וכיבדתי מאוד את דרכו, מצעירותו באצ"ל ועד להובלתו את ביהמ"ש העליון".

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "מדינת ישראל ועולם המשפט הישראלי התייתמו היום מאחד מהאבות המעצבים והחשובים של המשפט הישראלי. מעמודי התווך והתמך של המשפט. איש חזון משכמו ומעלה, איש אמת, מלומד וחכם, פורץ דרך, אמיץ, ישר וצנוע. מנהיג בעולם המשפט ומגדולי השופטים שהיו לנו, שהאיר את עולם המשפט הישראלי בעשורים האחרונים. השופט מאיר שמגר ז"ל היה סמל להדר הבית"רי. בעל אומץ לב שיפוטי, שהאמין באמונה שלמה בבית המשפט ובמערכת המשפט אך ידע גם את מגבלות הכוח שלה.

בקריירה העשירה שלו זכה השופט שמגר להיות מהבנאים הגדולים של המשפט הישראלי, מן המסד ועד לטפחות. כפרקליט הצבאי הראשי, כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט ונשיא בית המשפט העליון וכמי שעמד בראש ועדות ממלכתיות וציבוריות רבות וחשובות, בין היתר בבית הנשיא. תנחומי לרעייתו מיכל ולבני משפחתו האהובים. יהי זכרו ברוך".

עוד ספדה לו גם כלת פרס ישראל, פרופ' רות גביזון, שכתבה בין היתר: "זכיתי לעבוד לא מעט עם ומול מאיר שמגר, בעיקר בשנים שאחרי פרישתו מכס המשפט. לשוחח אתו שיחות ארוכות וקצרות. להתייעץ אתו בנושאים בהם עסקתי. ואני נושאת אתי את העבודה והמפגשים האלה, על כל פניהם, ציבוריים יותר או פחות, בחיבה ובהערכה עצומה לאיש ולדמותו. למרות שבעניינים לא מעטים אנחנו שונים מאוד בגישה הכללית ובעמדות ספציפיות. גם אני מרגישה אבידה גדולה. הוא הביא לעולם המשפט והחברה והתרבות שלנו דברים שאיש אינו מייצג כמוהו. הם חסרים לנו מאוד בשנים האחרונות, והאובדן וההעדר רק גדלים כשהוא כבר לא איתנו".