שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > פיצוי לחברתה של תאיר ראדה ז"ל בגין פרסומים שייחסו לה מעורבות ברצח

חדשות

פיצוי לחברתה של תאיר ראדה ז"ל בגין פרסומים שייחסו לה מעורבות ברצח, צילום: תמונה: istock
פיצוי לחברתה של תאיר ראדה ז"ל בגין פרסומים שייחסו לה מעורבות ברצח
15/09/2020, עו"ד לילך דניאל

בית משפט השלום בראשל"צ חייב את ד"ר חיים סדובסקי, שבמשך שנים היה קול בולט במאבק להוכחת חפותו של רומן זדורוב, לפצות ב-30 אלף שקל את לי לחיאני, חברתה ובת כתתה של תאיר ראדה ז"ל, בגין פרסומים שייחסו לה מעורבות ברצח או הסתרת פרטים לגביו. התביעה עסקה ב-11 פרסומים, לרבות ספר שכתב הנתבע וסרט, ובסופו של יום שלושה מהם התגלו כפרסומי דיבה שאינם חוסים תחת הגנות החוק

התובעת, לי לחיאני, הייתה חברתה ובת כיתתה של תאיר ראדה ז"ל, שנרצחה בבית הספר "נופי גולן" שבקצרין בדצמבר 2006. במועד הרצח הייתה לחיאני נערה בת 13. איתרע מזלה ובסמוך לשעת הרצח שהו היא וכמה מחברותיה בקרבת זירת הרצח – חדר השירותים אשר באחד התאים בו אירע המעשה הנורא. לימים זומנה התובעת להעיד מטעם ההגנה במשפטו של רומן זדורוב, שהורשע ברצח ומרצה מאסר עולם בגינו עד היום.

הנתבע, חיים סדובסקי, הוא ד"ר לנטורופתיה שבעברו הרחוק עבד במשרד חקירות, אם כי אין בידו רישיון חוקר פרטי. במהלך השנים שימש סדובסקי אחד הקולות הבולטים במחאה הציבורית שהתעוררה עקב העמדתו לדין של זדורוב ולאחר מכן הרשעתו. עוד במהלך ימי השבעה פנה הנתבע למשפחת ראדה והציע את עזרתו בפענוח הפרשה ובהמשך אף שימש כעד מומחה מטעם ההגנה במשפטו של זדורוב, עד שעדותו הופסקה סמוך לתחילתה עוד בטרם נחקר בחקירה נגדית ואף נמחקה כאין, לאחר שהובהר כי אין בידו לסייע לנאשם.

עד היום סבור הנתבע כי עוול נעשה עם זדורוב, כי המשטרה סימנה אותו כרוצח וכי לאמיתו של דבר הוא חף מפשע. בשנת 2010 פרסם הנתבע ספר בשם "לתפור חף מפשע" ובשנת 2012 יצר יחד עם חברו סרט הנושא את אותו השם, בו פרס את משנתו ואף שימש כקריין בקולו. מעבר לכך, היה הנתבע פעיל בקבוצת פייסבוק בשם "כל האמת על פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל", אשר שמה לה למטרה להביא לזיכויו של זדורוב, ובתוך כך להצביע על זהות הרוצחים הפוטנציאליים האמיתיים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מדובר בקבוצה המונה למעלה מרבע מיליון חברים, והנתבע שימש בה כאחד הקולות הבולטים ואף היה מנהל בקבוצה בזמנים שונים. חברי הקבוצה עסקו רבות בהתנהלות המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט, מתחו ביקורת נוקבת על התנהלותם של אלו והעלו השערות שונות בדבר זהות הרוצח. אחת התיאוריות הבולטות שנדונה בכלל הפלטפורמות הללו היא זו התומכת באפשרות לפיה מי שרצח את תאיר ז"ל היו חברותיה או חבריה לכתה, או לכל הפחות היו אלו מעורבים בדרך זו או אחרת ברצח. תיאוריה זו הופיעה בספר שכתב הנתבע ובסרט שיצר, וקנתה שביתה בקרב תומכים רבים אשר הביעו את עמדותיהם, בעיקר בקבוצת הפייסבוק. לימים חלק מן התומכים בתיאוריה חזרו בהם ושינו את עמדתם.

הזכות לחופש הביטוי והזכות לשם טוב הגיעו למתח שיא בתביעה דנן

לטענת התובעת, במשך שנים מוביל הנתבע מסע הסתה והכפשה כנגדה, תוך שהוא מצביע עליה כמי שהייתה מעורבת יחד עם חברות נוספות ברצח, סייעה לרוצח או הסתירה פרטים והעלימה ראיות בכל הקשור לרצח. בכך, לטענתה, פגע בה הנתבע באופן חמור בכל מישורי חייה וגרם לאנשים רבים להאמין שהיא הרוצחת. אלו בתורם פנו אליה באיומים בנאצות, בגידופים חריפים ובקללות, תוך שהם משוכנעים שהיא הרוצחת. בהתאם לאמור, הגישה נגד הנתבע תביעת לשון הרע באמצעות עו"ד רון לוינטל, שבמרכזה 11 פרסומים שלטענתה הוציאו את דיבתה ובכלל זאת ספרו וסרטו של הנתבע ושורת פרסומים שעשה ברשת האינטרנט וכן ייחסה לו אחריות לפרסומים שעשו אחרים בקבוצת הפייסבוק בעת שהיה מנהל. הנתבע מנגד הכחיש את הטענות. לדבריו, דבר מהדברים שפרסם לא מהווה לשון הרע, והוא כלל לא סבר ולא פרסם מעולם שהתובעת מעורבת ברצח.

השופט מוטי פירר קבע כי אין ספק שלתובעת נגרמה פגיעה של ממש בכך ששמה הוזכר בהזדמנויות שונות כמי שמעורבת בדרך זו או אחרת ברצח חברתה, על אחת כמה וכמה כאשר מייחסים מעשה רצח כה אכזרי לנערה צעירה בת 13 בלבד. הוזכר, כי אדם המיוחס לו מעשה נורא ואכזר כגון זה נתפס כמרושע, שטני ובלתי אנושי ועל כן ברי כי שמה של התובעת נפגע באופן חמור ביותר בעקבות הפרשה.

לצד האמור עמד השופט על המתח המובנה והבלתי פוסק בין חופש הביטוי והזכות לשם טוב, וציין כי אלו הגיעו למתח שיא בתביעה דנן, כאשר מחד אין פגיעה חמורה יותר בשמו ובכבודו של אדם מקשירתו לפרשת רצח אכזרית, ומן הצד השני – אין ביקורת חשובה ולגיטימית יותר מזו המושמעת כלפי מוסדות המדינה ורשויות החוק. בעניין זה, ציין השופט כי חוסנה של חברה דמוקרטית נבחן דווקא ביכולתה לשאת ביקורת כנגד רשויות השלטון, כאשר חופש הביטוי הוא גם החופש לבטא דעות מסוכנות, מרגיזות וסוטות.

לאחר שעיין בפרסומים מושא התביעה, בראיות ובטענות הצדדים, הגיע השופט ל"נוסחת איזון" לפיה ככל שמדובר בפרסום, קידום והפצה של עמדת הנתבע לפיה זדורוב חף מפשע, לרבות ביקורת על רשויות החוק ולרבות קידום והפצת "תיאורית החברות" – לא ייחשב הדבר לשון הרע, ובלבד שהנתבע אינו מפנה את חיציו באופן ספציפי, מפורש או משתמע, כלפי התובעת.

מנגד, ככל שמדובר בפרסום המצביע באופן מפורש או משתמע על התובעת כמעורבת בדרך כלשהי במעשה הרצח, לרבות הסתרה מכוונת של מידע בקשר לרצח, ייחשב הדבר לשון הרע – ובחינת הביטוי תוסיף להתברר בהתאם להגנות הקבועות בחוק. לצד זאת, ככל שזיהוי התובעת בתוך דבר הפרסום מחייב ידיעה מיוחדת והיכרות קרובה עם חומרי החקירה אשר אינם מצויים ברשותו ובידיעתו של האדם הסביר – לא ייחשב הדבר פרסום "משתמע". בנוסף, יש להביא בחשבון במסגרת האיזון את אופיו, מעמדו ורצינותו הנחזית של הפרסום, כמו גם את משקלו והיקפו של התוכן הפוגע.

בהתאם לנוסחת האיזון לעיל, קבע השופט כי שישה מתוך הפרסומים שבמוקד התביעה מהווים לשון הרע. אשר לפרסומים שנעשו ע"י אחרים בקבוצת הפייסבוק קבע השופט כי לא הוכח שבמועד פרסומם שימש הנתבע כמנהל או כי ידע על דבר אותו פרסום ונמנע מלהסירו. כמו כן, התובעת הודתה כי מעולם לא פנתה לנתבע בדרישה להסרת אילו מהפרסומים.

ניתן היה להסתפק בתיאוריית החברות בלי לנקוב בשמה של התובעת

בכל הנוגע לקיומן של הגנות החוק על הפרסומים הדיבתיים, קבע השופט כי לכאורה עומדת לנתבע הגנת תום הלב שעניינה הגנה על עניין אישי כשר של אדם אשר הנתבע חפץ בטובתו (זדורוב). יחד עם זאת, סעיף 16(ב) לחוק קובע נסיבות בהן תשלל חזקת תום הלב שהיא תנאי מקדים לתחולתה של הגנת תום הלב. במקרה דנן, הנתבע לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים על מנת להיווכח אם הפרסום אמת ועל כן חזקה שעשה את הפרסומים בחוסר תום לב. כמו כן, הגנה על עניין כשר ואולי אף הבעת דעה בנושא בעל עניין ציבורי אינם מצדיקים פרסום שמה של התובעת או פרטים מזהים אודותיה באותם הפרסומים המהווים לשון הרע.

לדעת השופט, ניתן היה להסתפק בתיאורית החברות מבלי לנקוב בשמה של התובעת ומבלי לרמוז אליה, בדיוק כפי שעשה הנתבע בספרו – בכנותו את התובעת בשם בדוי ולחלופין בראשי תיבות. במובן זה פרסום שמה של התובעת כחשודה פוטנציאלית, או כמי שיודעת דברים על זהות הרוצח ומסתירה אותם, מהווה פגיעה גדולה מהנדרש לצורך הגנת הערכים המוגנים. לנוכח כל אלו, הגנת תום הלב בעניין הפרסומים הנ"ל – נשללת.

אשר להגנת "אמת בפרסום", עמד השופט על כך שלאמיתו של דבר אין מדובר בעובדות יבשות אשר עשויות להיות "אמת" או "שקר", כי אם בהבעת דעה, בהשערות, בשאילת שאלות או בהסקת מסקנות. בעניין זה, פסיקת בתי המשפט הרחיבה את תחולת ההגנה שהעניק החוק להבעת הדעה כך שאף אם אינה עומדת באחת החלופות בהגנת תום הלב, ואף אם אינה עומדת בחזקת תום הלב, אך מנגד מהווה מסקנה סבירה המבוססת על עובדות אמת ידועות - עשויה להיכלל בהגנת האמת הפרסום הקבועה בסעיף 14 לחוק ("הגנת האמת המורחבת"). קיומה של הגנה זו תותנה ראשית כל בכך שמדובר בנושא בעל עניין ציבורי, ובנוסף בכך שהעובדות המהוות בסיס להבעת הדעה הן אמת והן מובאות בגוף הפרסום. באופן זה ניתנת לקורא ההזדמנות לבקר דעה זו ואף להסיק מסקנה סותרת מאותן העובדות. תנאי נוסף הוא שהעובדות אותן מביא הכותב הופכות את הדעה המובעת על בסיסן לדעה סבירה.

לאחר בחינת הפרסומים, הגיע השופט למסקנה כי שלושה מהפרסומים חוסים תחת הגנת האמת המורחבת, שכן מדובר בהבעת דעה בנושא בעל חשיבות ציבורית, דעה המהווה הסקת מסקנה על בסיס עובדות נתונות. לפיכך חוסים פרסומים אלו תחת כנפי הגנת האמת.

מנגד, לגבי שלושת הפרסומים האחרים נקבע כי אינם מוגנים. באותם פרסומים הוצגו התובעת וחברותיה באופן ברור ונחרץ כמי שיש נגדן "אינסוף ראיות נסיבתיות" הקושרות אותן לרצח, יודעות "את כל הסיפור האמתי" אך מסתירות זאת, ואף כמי שמנסות לשבש את חקירת המשטרה. עוד עולה כי מדובר ב"שקרניות" מקצועיות "כמו פסיכופתיות מצויות". לדברי השופט, בשניים מהפרסומים מדובר בהצגת מסקנות נחרצות מצד מי שנחשב בר סמכא בכל הקשור לחקירת פרשת הרצח, בלא שמובהר מהו הבסיס העובדתי המונח בבסיס מסקנות אלו, ובלא שניתנת לקורא האפשרות לבחון ולבקר את סבירות המסקנות ביחס לעובדות. לפיכך אין פרסומים אלו חוסים בצל הגנת האמת המורחבת.

אשר לפרסום השלישי נקבע כי חלקו הראשון מוגן בהגנת האמת המורחבת, שכן מדובר במסקנה שנויה במחלוקת בין שני הצדדים לשיחה עצמם, הנסמכת על עובדות נתונות המצויות בידיעת נמען הפרסום. מנגד, חלקו השני של הפרסום אינו מוגן, שכן אמיתות הדברים לא הוכחה ולו במקצת, והדברים אינם מבוססים על בסיס עובדתי כלשהו.

בפסיקת סכום הפיצוי, שקל השופט לחומרה בין היתר את היותו של הנתבע הרוח החיה, "האורים והתומים" בכל הקשור לקידום תיאוריית הבנות המעורבות; חלקו בסבל אותו חווה התובעת שנים כה רבות עקב זיהויה הבלתי מבוסס והבלתי אחראי על ידי רבים כמעורבת ברצח או מסתירה פרטים לגביו; העובדה שמדובר בחשדות למעורבות בעבירת רצח; העובדה שהנתבע לא ערך כל שיחת בירור עם התובעת עצמה בטרם הפרסומים ומעולם לא התנצל בפניה על הדברים שפרסם נגדה.

מנגד שקל לקולא את הקושי להצביע באופן וודאי על הקשר הסיבתי בין פרסומיו של הנתבע לבין זיהויה של התובעת על ידי הציבור כמעורבת אפשרית ברצח, העובדה שהתובעת מעולם לא פנתה לנתבע בדרישה להסיר פרסומים פוגעים, והעובדה שפרסומיו של הנתבע עסקו בנושא המצוי בעין הסערה הציבורית מזה מספר שנים והמהווה כר פורה לדיון ציבורי נרחב ובין היתר לביקורת על מערכות החוק והמשפט בישראל.

"לבי על התובעת, אשר בהיותה נערה צעירה איבדה באבחת סכין חברה טובה", כתב השופט לסיום. "ניתן אך לדמיין את סיוטי הלילה ואת הקשיים הנפשיים הנובעים מכך. ואולם לאחר כל אלו, מוצאת היא את עצמה נאלצת להתמודד שנים כה רבות עם האשמות ונאצות לפיהן היא וחברותיה מעורבות בדרך כלשהי ברצח חברתן. הנתבע ועוד אחרים כמותו סברו כי חטאו רשויות החקירה והפרקליטות, וכי שגגה נפלה לפני בתי המשפט – המחוזי והעליון – בהרשיעם את זדורוב. אכן, הזכות להשמיע ביקורת ציבורית כלפי רשויות השלטון והחוק, לרבות בתי המשפט, היא סימן היכר לדמוקרטיה ואף תנאי לקיומה, דא עקא, שבדרכם זו גרמו הנתבע וחבריו נזק וצער רב לתובעת ולחברותיה".

נוכח כל האמור העמיד השופט את סכום הפיצוי אותו ישלם הנתבע לתובעת על סך כולל של 30 אלף שקלים, בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 שקל. התובעת יוצגה בהליך ע"י עו"ד רון לוינטל. הנתבע יוצג ע"י עו"ד מריאנה דנון.

ת"א 56502-01-17

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:10
קומיט וכל טופס במתנה