שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > נדחתה תביעת הורים שבתם הפעוטה טבעה בכנרת בהעדר שירותי הצלה

חדשות

נדחתה תביעת הורים שבתם הפעוטה טבעה בכנרת בהעדר שירותי הצלה, צילום: pixabay
נדחתה תביעת הורים שבתם הפעוטה טבעה בכנרת בהעדר שירותי הצלה
12/10/2021, עו"ד שוש גבע

בית משפט השלום דחה תביעת הורים שהגיעו לחוף הכנרת כשעתיים לאחר תום שירותי ההצלה. התביעה הוגשה נגד איגוד הערים האחראי על הפעלת חופי הכנרת. במהלך השהות בחוף בתם הפעוטה טבעה ונפטרה לאחר מספר חודשים. נקבע כי בהגיעם לחוף לאחר שנסגר למתרחצים, עצמו ההורים עיניהם בכל הקשור לקיומם או העדרם של שירותי הצלה וזאת חרף השילוט הגדול המתרה באותיות קידוש לבנה בשלוש השפות מפני רחצה בהעדר שירותי הצלה.

לפנינו תביעת הורים לפיצוי בשל מות ביתם הפעוטה לאחר טביעה בכנרת. אל ההורים הצטרף המל"ל בתביעת שיבוב. בחודש אוגוסט 2014, הגיעו התובעים בלוויית בני משפחה נוספים, בשעה 18:46 לחוף "צינברי". היה זה כשעה ושלושת הרבעים לאחר שעות הפעילות המוסדרות של החוף, לרבות נוכחות המצילים בו שהינם במקום עד השעה 17:00.  בעוד בני המשפחה מתארגנים על חוף הימה, נלוותה המנוחה לבת משפחה ונכנסה למים. היא שבה על עקבותיה והוריה הבחינו בה. וחוזר חלילה. כעבור זמן, שמו לב שהמנוחה אינה בקרבתם והחלו מיד בחיפושים אחריה. לא עבר זמן רב עד שאדם שנכח במקום משה את המנוחה מן המים. המנוחה נפטרה בחודש ינואר 2016.

ההורים טענו כי איגוד הערים היה אחראי על הפעלת חופי הכנרת ואילו המדינה על הפיקוח והסדרת החופים, ולא ניתן לקבל את טענת הנתבעים כי אחריותם מצומצמת לשעות פעילות החופים בלבד. הנתבעים הפרו את חובתם והתרשלו כלפי ההורים ובראשם המנוחה. יושבי החוף טעו לחשוב כי הוא בטוח לרחצה גם לאחר שעות הפעילות המוסדרות של החוף. בנוסף, הנתבעים עצמו עיניהם מהתקופה המיוחדת של המקרה- קיץ, המוני רוחצים- ולא האריכו את שעות הפעילות של המצילים. השילוט במקום הינו בעברית, ומאחר ודובר בדוברי ערבית לא ניתן לומר כי השלט ענה לצרכיהם בסבירות.

הנתבעות 1-3 (איגוד ערים כנרת וביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ) טענו כי  נקודת המוצא של ההורים מוטעית: לא דובר בחוף פעיל אלא בחוף שלאחר שעות הפעילות. הוכח כי לא הייתה כל התרשלות ו/או עצימת עיניים מצד הנתבעים, אלא של ההורים שבחרו להיכנס לחוף מקום בו לא היו של שירותי הצלה. השילוט במקום היה מאיר עיניים, ברור, גם בשפה הערבית. לא ניתן היה לעשות יותר. ממילא ידע האב גם לעת המקרה עברית. אשמם התורם של ההורים לאירוע התאונה הינו מכריע, ודי בו כדי להביא לדחיית התביעה.

הנתבעת 2- המדינה הצטרפה לטיעוני נתבעות 1-3 וטענה כי מדובר במקרה מצער אולם אין למדינה כל אחריות להתרחשותו. האחריות הישירה רובצת על הורי המנוחה ואלה למרבה הצער כשלו בהשגחה. חוק הסדרת מקומות רחצה הוא המסגרת הנורמטיבית החלה על המקרה הנדון והוכח כי המדינה עמדה בכל הוראותיו, וכך גם הרשות המקומית.

כב' השופט ש' מזרחי פסק כי ההורים הגיעו אמנם לחוף רחצה מוכרז, אך בשעה 18:46 הסתיימו שירותי ההצלה, השעות היו כתובות על שלט רחב ידיים בכניסה לחוף וההורים ידעו או לכל הפחות עצמו עיניהם מהיעדר שירותי הצלה במקום, לרבות השילוט שהוצב בו, ובכל זאת החליטו להתמקם בסמוך לחוף. אין לקבל את טענת ההורים כי יש לזקוף לחובת הנתבעים את הצבת השלט "ברוכים הבאים" בכניסה לחוף ואת עצם העובדה כי יש במקום חניה מוסדרת. ההזמנה להיכנס בשערי החוף איננה פוטרת את הבאים בשעריו מלהביט סביבם ולהיווכח במו עיניהם בכל השלטים הניצבים ומתרים כי בהעדר שירותי הצלה הרחצה מסוכנת. עוד יש לציין כי בתחתית השלט צוין בשלוש שפות כי הרחצה מותרת בעונת הרחצה בלבד ובפיקוח מציל בין השעות 9:00 עד 17:00. מעדותו של המפקח, עלה כי על סוכת המציל בחוף המדובר נתלו שלטים בגודל 1.5מ' על 60 ס"מ לערך אשר לאחר שעות הפעילות המוסדרת של החוף התריעו, בין היתר, מפני הסכנה הכרוכה ברחצה ללא מציל. הוכח כי שעות הפעילות של חוף "צינברי" באו לקיצן בשעה 17:00 מדי יום. בית המשפט לא שוכנע כי  קביעת שעות הרחצה בחוף "צינברי" חרגה מגדר הסביר וכי ניתן ליחס למי מהנתבעים התרשלות בעניין זה.  עוד נקבע כי ההורים הגיעו לחוף האמור זמן לא מבוטל לאחר שכבר נסגר למתרחצים והשלט שהוצב על סוכת המצילים בחוף ענה על דרישות הדין והשכל הישר. משכך נקבע כי בהגיעם לחוף ההורים עצמו עיניהם בכל הקשור לקיומם או העדרם של שירותי הצלה וזאת חרף השילוט הגדול שניצב בכניסה לחוף ועל סוכת המציל ומתרה באותיות קידוש לבנה בשלוש השפות מפני רחצה בהעדר שירותי הצלה.

בנוסף לאמור נקבע כי עיון בפסיקה מלמד כי לרוב במקרים בהם הוטלה אחריות על הרשויות למקרי הטביעה נמצא כי במקום האירוע היה קיים סיכון חריג שהמתרחצים לא הוזהרו מפניו או שהמקרה אירע בחוף אסור לרחצה שהיה סמוך לחוף מוכרז או לסממנים של חוף מוכרז, ונמצא כי הרשויות לא פעלו באופן מספק על מנת להפריד כראוי בין החלק האסור לרחצה לבין החלק המוכרז, ולהזהיר מפניו. בעניין דנן, מדובר בחוף מוכרז ומוסדר לרבות חניון, שילוט בכניסה לחוף ובחוף עצמו, אלא ששירותי ההצלה כאמור הסתיימו לפני שההורים הגיעו למקום. נקבע כי לא הוכח כי מנהלת הכינרת או מי מרשויות החוק האחראית על פיקוח חוף הכינרת פעלה שלא כדין- השילוט הוצב, שעות הפעילות היו ברורות לעין ונכתבו בשלוש שפות. בנוסף, אבי המנוחה העיד כאמור כי הוא יודע קרוא וכתוב בעברית- הודאה המבטלת במידה רבה את הטענות באשר להעדר שילוט מתאים בשפה הערבית.

זאת ועוד נפסק כי  הטענה כי לא היה שילוט מספק וברור לעין דיו, סותרת את המוצגים שהובאו הממחישים שילוט בכתב ברור וגדול דיו- אדום על גבי לבן (מטבע הדברים על מנת להדגיש את הסכנה) ואת עדויות המציל והמפקח שהסבירו כי השילוט הוצב כדין. לא נמצא להעדיף את עמדת ההורים על פני עדויות המציל והמפקח וממילא לא הוכח כי בחוק קבועות הנחיות המאוששות את עמדת ההורים לגבי אופן הצבת השילוט. נקבע לא אחת כי די בהצבת שילוט מתאים כדי שהעירייה תצא ידי חובתה, כאשר במקרה הנדון הוכח, כי הותקנו שלטים ואף הייתה מערכת כריזה. לא ברור כיצד בנסיבות העניין ניתן היה לטעות ולסבור כי במקום פעלו שירותי הצלה משעה שהוכח לפני כי סוכת המציל הייתה סגורה זמן לא מבוטל (כשעתיים) לפני השעה בה ההורים הגיעו לחוף. כנגזרת מן האמור, אף אם נצא מנקודת הנחה כי מוטל על המצילים לדאוג באופן אקטיבי כי כל המתרחצים יצאו מן המים בסמוך לסגירת שירותי ההצלה, הרי שאין לכך כל נפקות מעשית במקרה הנדון. משכך נפסק כי לא נמצא כי מי מהנתבעות אחראית להתנהגות המתרחצים לאחר סיום שעות שירותי ההצלה או כי עליהם לנקוט פעולות מנע לנוכח עצימת העיניים של המתרחצים לגבי הנחיות הבטיחות וכלפי הסיכון שנוטלים על עצמם אותם אנשים - חרף כל האזהרות הניתנות ע"י צוות ההצלה.

יתרה מזו נקבע כי לא הובא אף סעיף חוק או תקנה המחייבות את העירייה או המדינה לנקוט בצעדים פטרנליסטיים בנוגע לאותם מתרחצים אשר בחרו במודע להפר את ההוראות. חובת הזהירות המוטלת על הנתבעות מחייבת לאזן בין הצורך לנקוט פעולות אפשריות למניעת מקרי טביעה בים ומניעת רחצה בים בהיעדר שירותי הצלה בפרט, ובין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס לאפשר לכל החפץ בכך ליהנות מחופי הארץ ולא לסוגרם הרמטית ולמנוע לחלוטין את הכניסה אליהם. יש לשקול גם שיקולי מדיניות, ובמסגרתם את עלות ההוצאות הנדרשות לצורך נקיטת האמצעים האפשריים השונים. כך למשל, אין זה סביר לדרוש מהעירייה או מהמדינה להציב פקחים לאורך כל חופיה של הארץ בכל רגע נתון או למנוע פיזית את כניסת המתרחצים למים. מעבר לאמור לעיל, שורת ההיגיון מלמדת כי לא ניתן למנוע באופן מוחלט ובעלות סבירה כניסה של מתרחצים לים אם הם מבקשים לעשות כן. נפסק כי המסקנה מכלל הראיות היא שהוכח שהנתבעות לא התרשלו.

לאור האמור לעיל התביעה נדחתה. נקבע כי לא הוכח שהנתבעות או מי מהן הפרו חובות חקוקות המוטלות עליהן. לא זו אף זו, הנסיבות אף מצביעות על אשם מכריע מצד ההורים ושגם לו התקבלו חלק מטענותיהם, הרי שמעשיהם שלהם - בכך שנכנסו לים על אף שלא היו במקום שירותי הצלה ותוך עצימת עיניים אל מול של שלטי האזהרה ובכך שאפשרו גם לילדיהם ובפרט לילדתם המנוחה שהייתה פעוטה במועד האירוע להיכנס למים בנתונים אלה - ניתקו את הקשר בין אלה לבין האירוע ותוצאותיו הטראגיות.

התובעים יוצגו ע"י עו"ד סיוון; עו"ד מוראל ועו"ד מחאמד; הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד מוסקונה ועוה"ד ווינרוט אדרעי

ת"א 19286-09-18

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit.jpg
17 | S:253
קומיט וכל טופס במתנה