בית משפט השלום קיבל תביעה שהגישו שתי חברות ובעלי השליטה בהן כנגד רואה החשבון שייצג אותן. נקבע כי רואה החשבון התרשל והפר חובת הזהירות כלפי לקוחותיו בכך שלא פעל בהתאם להוראות סעיף 104א לפקודת מס הכנסה, לא פעל בהתאם לעצותיו שלו, לא דיווח אודות חלוקת הדיבידנד היטב ואף לא ביצע הקצאת מניות בנתבעת 1 כתמורה להעברת מניות הנתבעת 2.
עניינו של פסק הדין הוא תביעה בגין "מחדל ורשלנות" שהוגשה על ידי שתי חברות ובעלי השליטה בהן כנגד מי ששימש כרואה החשבון שלהן במשך שנים. התביעה הוגשה בגין טענה להוצאות ישירות שהוציאו התובעות לייעוץ וייצוג על ידי רואי חשבון ועורכי דין, בשל התנהלות הנתבע (להלן גם: "רואה החשבון"). עוד עתרו התובעות לפיצוי בגין השקעותיהם לפיתוח תחום הנדל"ן שירדו לטמיון והפסדיהם מעסקאות בתחום יזמות הנדל"ן שנעצרו באחת.
התובעים עתרו לחייב את הנתבע בפיצוי כספי בשל מחדל ורשלנות הנתבע עת שימש רואה החשבון אצל התובעים. לדברי התובעים, התנהלות הנתבע גרמה לכך שפעילותם בתחום הנדל"ן שותקה ופעילותם היזמית נעצרה עקב חשיפות מס, קנסות, ריביות והצמדות בשיעורי עתק. התובעים ציינו בתביעתם כי פנו לנתבע וביקשו להרחיב את פעילותם בתחום הנדל"ן והנתבע ייעץ להם כיצד עליהם לעשות זאת מבחינת מבנה וארגון תאגידי על מנת לבצע תכנון מס לגיטימי ו/או חיסכון במס. התובעים ציינו כי בטחו בנתבע שיפעל כלפיהם בנאמנות, מקצועיות ומיומנות וסמכו עליו כבעל מקצוע לטפל בעניינם. עוד ציינו התובעים שעקב הייעוץ שקיבלו מהנתבע הם שינו את מצבם ובתוך כך החלו לבצע השקעות בתחום הנדל"ן ולהוציא כספים לטובת פיתוח תחום הנדל"ן על בסיס העברת המניות וחלוקת הדיבידנד אשר הנתבע טען כי יהיו פטורים ממס. לטענת התובעים, הנתבע דיווח דיווחים שגויים ו/או חלקיים לרשויות המס ולרשם החברות אשר עולים כדי הסתרת פעולת העברת מניות ו/או חלוקת דיבידנד וכתוצאה מכך נגרמו להם חשיפות מס, קנסות, ריבית וכן חשיפה לאישום פלילי וסנקציות פליליות. התובעים הוסיפו וטענו כי הנתבע הפר את חובתו לבצע ביקורת לדוחות הכספיים בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים ובזהירות והמקצועיות הראויה והנדרשת. לדבריהם, כתוצאה ממעשיו ו/או מחדליו של הנתבע הם נאלצו לשכור שירותי רואי חשבון ועורכי דין אשר יפעלו מול רשות המיסים וכן יבצעו תיקון של הדיווחים. עוד הוסיפו וטענו התובעים כי כתוצאה ממעשיו ו/או מחדליו של הנתבע נאלצו לסגת מתוכניותיהם בתחום הנדל"ן, לבטל את עסקת "חסון" ואף להפסיק כמעט לחלוטין את פעילות הנדל"ן שתוכננה.
רואה החשבון הכחיש את האמור בכתב התביעה וטען כי אין כי בסיס לטענה לפיה חשף את התובעים לקנסות, חשיפות מס, ריביות והצמדות בשיעורי עתק. לטענת הנתבע, טענתם הראשונה של התובעים היא טכנית בלבד, טענה פרוצדורלית אשר הוא ביקש לפעול לתיקונה ונחסם ע"י התובעים. לדבריו מדובר בעניין פרוצדורלי אשר לא הסב לתובעים נזק כלשהו. ביחס לטענה השנייה, טען כי היא מטעה ואינה נכונה. לדבריו חלוקת הדיבידנד דווחה כראוי כפי שמחויב. עוד הוסיף הנתבע וטען כי אין ולא קיים כל קשר סיבתי בגין אי דיווח במועד בהתאם לסעיף 104 לפקודה לבין הנזקים הנטענים וכי הרישום תוקן כדבעי ויכול היה להיות מתוקן ביתר קלות לו התובעים נתנו הזדמנות לנתבע לתקן את אותו הרישום הטכני.
כב' השופט א' ברקאי פסק כי אם נתמצת את העסקה שבבסיס כתב התביעה, מדובר בעסקה אשר לא דווחה כראוי, ניתן לומר שמדובר בעסקה שלובה כדלקמן: ראשית - התובעת 2 העבירה מניות לתובעת 1; שנית - כנגד העברת המניות וכתמורה להן הקצתה התובעת 1 מניות לתובעת 2; שלישית - על מנת שהעסקה לא תוכר כאירוע מס, היה על התובעת 2 לדווח על העסקה, בלוויית "דו"חות הצהרות ופרטים" וזאת תוך 30 ימים ממועד העסקה. השלב הראשון של העסקה בוצע. העברת המניות מהתובעת 2 לתובעת 1 אכן נעשתה. ואולם השלבים השני והשלישי לעסקה כלל לא בוצעו. הנתבעת לא דיווח על העסקה במועד ולמעשה ללא דיווח בכלל. די בכך כדי לחייב את הנתבע בגין עוולה נזיקית בנוסף, התברר שלא זו בלבד שהנתבע לא דיווח דבר, אלא הוא אף לא ביצע את הקצאת המניות הנדרשת בתובעת 1 כלומר, כשל פעמיים להשלים את העסקה שהוא עצמו ייעץ לגבי שלביה.
עוד נקבע כי אין לראות בטענות בדבר מחדליו של הנתבע ביחס להקצאת מניות הנתבעת 1 כטענות שהן בגדר הרחבת חזית. אך למען הזהירות, ואפילו היה בכך משום הרחבת חזית עילת התביעה – עדיין יש מקום לדון במחדל זה של הנתבע ולו כראיה לצורך הוכחת וגיבוש הנזק. די בעובדה שהנתבע נמנע מלדווח על העסקה במועד כדי לקבוע שהנתבע התרשל והפר חובתו כלפי התובעים. אחד מרכיבי הנזק לו טוענים התובעים הוא הוצאות ושכר טרחה שנאלצו לשאת בהם לצורך תיקון מחדלי הנתבע ובכללם המחדל בדבר אי הדיווח לרשויות המס אודות העברת והקצאת המניות ההדדית בין התובעת 1 ו-2. הנתבע אינו מתכחש לכך שאכן היה צורך לבצע פעולות לתיקון מחדלו, אך טוען שהציע לעשות זאת ללא תמורה. כאן יש לומר שהעובדה שהנתבע כשל לא רק באי הדיווח אלא גם באי ביצוע הקצאת המניות – מהווה ראיה ותימוכין לכך שהתובעים היו רשאים לפנות לבעלי מקצוע אחרים על מנת לתקן את התנהלותו. ובמילים פשוטות ייאמר שוב – אפילו הטענה ביחס לאי הקצאת המניות היא בגדר הרחבת חזית עילת התביעה – עדיין יש מקום לדון במחדל זה של הנתבע ולו כראיה לצורך הוכחת וגיבוש הנזק.
זאת ועוד נקבע כי הנתבע התרשל והפר חובת הזהירות כלפי התובעים בכך שלא פעל בהתאם להוראות סעיף 104א לפקודת מס הכנסה, לא פעל בהתאם לעצותיו שלו, לא דיווח אודות חלוקת הדיבידנד היטב ואף לא ביצע הקצאת מניות בנתבעת 1 כתמורה להעברת מניות הנתבעת 2 . מחדל אי הדיווח לא התמצה באיחור של מספר ימים או אף מספר שבועות לאחר מועד הדיווח. מדובר במחדל מתמשך בו הנתבע לא ביצע את הדיווח גם לא לאחר שנה, שנתיים ואף יותר מכך. חמורה מכך העובדה שבמהלך כל השנים, לאחר שלא קוימו הוראות החוק ולא נמסר הדיווח כנדרש, המשיך הנתבע לשמש כרואה החשבון של התובעים. כלומר, הנתבע המשיך למסור ולבקר דיווחי התובעים לשלטונות המס, תוך שהדיווח המשמעותי בדבר עסקה בהיקף של ₪ המשיך להיות חסר וכלל לא נעשה.
לא זו אף זו נקבע כי הנתבע טען שהדרישה הסטטוטורית לדיווח כדין היא דרישה לא מהותית. עוד המציא הנתבע חוות דעת מטעם עו"ד דקל ממנה עולה שלטעמו מדובר בדרישה פורמלית בלבד ולא בדרישה מהותית. מלוא הכבוד אין לקבל הטענה לפיה הוראות החוק אינן מהותיות ולפיה חבות לדווח במועד ובפרטים מסוימים היא דרישה פורמלית בלבד. כאשר הוראות החוק קובעות מועדים ותנאים מסוימים לדיווח, יש לפעול בהתאם להם ולא לטעון לאחר שנים שמדובר אך ורק בדרישה שאינה מהותית. עוד ייאמר שבהחלט אפשר וקיימים אנשי מקצוע שיכולים להתמודד עם תוצאות הפרת החוק, ובהחלט אפשר שניתן לתקן בדיעבד את תוצאת אי הדיווח כדין. אך אין בעובדה שניתן לתקן את מחדלי הנתבע כדי לקבוע שאלה לא אירעו. ביחס לטענה שהמחדל הוא בר תיקון תהיה רלוונטיות בשלב קביעת הפיצוי לתובעים. אך אין לקבוע מלכתחילה שהנתבע היה רשאי להפר את הוראות החוק מכיוון שניתן לתקן תוצאת הפרת חוק.
בית משפט השלום הוסיף והתייחס לנזקי התובעים תוך שקבע כי על מנת לחייב את המזיק בתשלום פיצוי, יש לבחון האם הניזוק יכול היה להקטין את נזקיו באמצעים סבירים. בהקשר זה נקבע כי לא ניתן להאשים מי שנכווה ממחדלי הנתבע, בכך שהוא נזהר ומסרב להמשיך להיות עימו בקשר עסקי. מכאן, לא ניתן להאשים את התובעים בכך שפנו למשרדי עו"ד ורו"ח חדשים על מנת שאלה יחלצו אותם מתוצאת מחדלי הנתבע. עם זאת, לא ניתן לקבל גם טענה שלאחר שבמשך למעלה משנה וחצי ניסו התובעים לשווא לאתר עסקאות מקרקעין, הרי דווקא האירוע בן החודשיים עד חמישה חודשים לערך שבו התמודדו עם מחדלי הנתבע הביא ליציאה מתחום הנדל"ן. ניתן לקבל את התדהמה והמצוקה שחשו בתובעים 3 ו-4 ,אך לא לקבל טענה להפסקת פעילות נדל"ן דווקא בגלל מחדלי הנתבע.
לסיכום, נקבע כי הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 425,888 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 42,000 ₪.
התובעים יוצגו ע"י עו"ד גדעון גולדשטיין; הנתבע יוצג ע"י עו"ד עמי גרינברג, עו"ד רונית ורשאי, ממשרד לויתן, שרון ושות'
