בית המשפט המחוזי קיבל תביעה נזיקית שהגישו שבע תובעות בגין פגיעות מיניות שביצע בהן הנתבע בילדותן. נקבע כי כל עוד קיימים בפני נפגעי עבירות מין חסמים קשים, ראוי שבית המשפט יתחשבו גם בעובדה זו בעת פסיקת כאב וסבל והוצאות בתיקים מסוג זה
זוהי תביעה כספית שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעות 1 – 7 בגין פגיעות מיניות שביצע בהן הנתבע. כל התובעות, למעט התובעות 5 -6 ,הן אחייניות של הנתבע. התובעת 5 היא בת אחיינו של הנתבע והתובעת 6 היא חברה של בתו של הנתבע. עקב מעשיו הנתבע הורשע והושתו עליו 27 שנות מאסר בפועל.
התובעות טענו כי עקב מעשיו של הנתבע הן סבלו שנים של השפלה, עוגמת נפש, כאב, אימה וסבל. הנתבע ביצע בהן מעשים קשים שיש בהם פגיעה קשה בכבודן. התובעות טענו כי יש לגלם בפיצוי גם את ראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, ולתת את הדעת למחיר של הפגיעה באובדן ילדותן. כן עתרו לפסיקת הפיצוי הקבוע בסעיף 6ב לחוק למניעת הטרדה מינית ובגין נזקים ממוניים שנגרמו וייגרמו להן. הנתבע טען שהפסיקה אליה התובעות הפנו אינה רלבנטית משום ששם נקבעו לתובעים נכויות רפואיות ואילו תיק זה נוהל ללא טענת נכות.
כב' השופטת מ' בן ארי פסקה כי כתב האישום כולל מעשים חמורים וקשים שהנתבע ביצע בתובעות. מדובר בפגיעה מינית מתמשכת אשר ארעה במשך תקופה ממושכת במהלכה התובעות היו קטינות בגילים 10 עד 12. העובדה שהמעשים היו בתוך המשפחה אינה גורעת מהחומרה של המעשים, אלא מהווה שיקול לחומרה. מדובר במעשים מעוררי סלידה, שפגעו בתובעות במקום בו הן היו אמורות לחוש ביטחון 1 ולהיות מוגנות. גם ללא טענת נכות מדובר במעשים שפגיעתם קשה ולאורך זמן.
עוד נקבע כי לפי סעיף 6ב לחוק בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי בסכום של עד 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק. ככלל לפי הפסיקה, הסכום המרבי שניתן לפסוק בהליך אחד כפיצוי ללא הוכחת נזק הוא הסכום הקבוע בחוק, גם כאשר מסכת עובדתית כוללת מספר אירועים שונים אשר יכולים בנסיבות מסוימות לשכלל כל אחד בנפרד "הטרדה מינית". עם זאת, נקבע שכאשר מסכת העובדות כוללת מקרים פליליים חמורים של אינוס, מעשה סדום או מעשה מגונה שנעשו בניגוד לרצון, תוך שימוש בכוח, ניתן להגדיר כל אחד מהם כ"הטרדה מינית" נפרדת ובגין כל אחד מהמעשים ניתן לפסוק את הפיצוי המרבי ללא הוכחת נזק. במקרה אחר נפסק שיש לפסוק את התקרה המקסימלית לפי החוק בהכפלת מספר המקרים בהם התקיימו מגעים מיניים בין הצדדים.
בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי תיק זה, כתיקים דומים בהם בית משפט זה נתקל, מציף את הסוגייה הקשה של נפגעי עבירות מין שאינם ממצים את זכויותיהם, בין אם משיקולים כספיים הכרוכים בעלויות המומחים ובין אם משיקולים של הטראומה הנפשית הכרוכה בחשיפתם למומחה מטעם הנתבע. אותם נפגעים, משיקולי עלות – תועלת וגם משיקוליהם האישיים והפרטיים, נמנעים מלהעלות טענת נכות, דבר שמפחית באופן משמעותי את הפיצוי המגיע להן.
בדצמבר 2019 אושר תיקון לחוק בתי המשפט במסגרתו התווסף לחוק בתי המשפט סעיף 108 א' המסמיך את שר המשפטים לקבוע הוראות בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות אזרחיות של נפגעי עבירות מין, בהן יש הרשעה פלילית חלוטה, כפי ענייננו. בהתאם להוראות סעיף 108 א' לחוק בתי המשפט, במצב כזה בעל דין לא יהיה רשאי להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון. עוד קיימים בפני נפגעי עבירות מין החסמים הקשים האמורים, ראוי שבית המשפט יתחשבו גם בעובדה זו בעת פסיקת כאב וסבל והוצאות בתיקים מסוג זה. מסיבה זו, יש לפסוק את הפיצויים בטווח הגבוה יותר של פסיקת בתי המשפט. ניתן להגיע לתוצאה דומה גם תוך שימוש במנגנון של פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי החוק, ובהתחשב בריבוי המעשים, כפי שפורט לעיל.
מן הכלל אל הפרט נקבע כי בענייננו לתובעת 1 ישולם פיצוי בסך של מיליון ₪, לתובעת 5 850,000 ₪ וליתר התובעות פיצויים בסך של 600,000 ₪.
התובעות יוצגו ע"י עוה"ד מ. ארד ו- ל. שטיין; הנתבע יוצג ע"י עוה"ד י. בקאל (סיוע משפטי)
