שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון ביטל פסק דין שדחה בקשת צעיר להכיר בו כנכה בשל מחלת נפש בה לקה עקב שירותו הצבאי

חדשות

העליון ביטל פסק דין שדחה בקשת צעיר להכיר בו כנכה בשל מחלת נפש בה לקה עקב שירותו הצבאי, צילום: istock
העליון ביטל פסק דין שדחה בקשת צעיר להכיר בו כנכה בשל מחלת נפש בה לקה עקב שירותו הצבאי
09/05/2022, עו"ד שוש גבע

בצעד חריג ביטל בית המשפט העליון את פסק דין המחוזי וקבע כי יש להכיר בצעיר שלקה בנפשו במהלך שירותו הצבאי כנכה. נקבע כי תוצאה זו מתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של החוק, ועם הכלל שלפיו יש לפרשו וליישמו ברוחב לב ולא ביד קמוצה. הנסיבות החברתיות, המשפחתיות והכלכליות המורכבות, הפכו את שירותו הצבאי לקשה ומתוח יותר בעבורו.

במרכזו של ההליך שאלות בנוגע לטיבו, פרשנותו ויישומו של הקשר הסיבתי הדרוש להכרה במי שסובל ממחלה נפשית כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). ההליך מעלה שאלות באשר לתנאי השירות שיכולים לבסס את היסוד האובייקטיבי הנדרש להכרה בקשר סיבתי משפטי בין השירות הצבאי לבין נכותו של חייל; ובאשר ליחסים בין הרובד המשפטי והרובד העובדתי של הקשר הסיבתי האמור. בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים, ואימץ את קביעתה כי מחלתו הנפשית של המבקש לא נגרמה עקב שירותו הצבאי, ומשכך אין להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים. המבקש, צעיר ערבי-מוסלמי, התנדב לשירות צבאי. במהלך שירותו הצבאי הוכר המבקש כחייל בודד, בשל ניתוק הקשר בינו לבין משפחתו על רקע החלטתו להתנדב לשירות צבאי, והתגורר בבית החייל. לאורך שירותו המבקש היה מצוי בקשיים כלכליים ועל כן, בתפקידיו האחרונים, יכול היה לעבוד לפרנסתו. במהלך שירותו נשפט מספר פעמים בהליכים משמעתיים וריצה ארבע תקופות כליאה. במהלך כליאתו האחרונה, חווה אפיזודה מאנית שבעקבותיה אושפז במרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, ושוחרר מאשפוז כאשר הוא מאובחן כלוקה בהפרעה דו-קוטבית (מאניה דפרסיה). ועדה רפואית צבאית קבעה למבקש פרופיל רפואי בלתי כשיר לשירות, והוא שוחרר מהשירות הצבאי. לאחר שחרורו אושפז המבקש עוד מספר פעמים. אבחנתו הרפואית שונתה לסכיזופרניה פרנואידית.

המבקש טוען כי תנאי שירותו הצבאי אשר כלל טירונות קרבית, שירות ביחידה קרבית ועבודה פיזית קשה, עונים בבירור על דרישת היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי, והוא אינו מחויב להוכיח התקיימותו של אירוע "חריג" או "מיוחד" בשירותו.

לעמדת משרד הביטחון, לא הוכח קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המבקש ובין מחלתו, לא במישור הסובייקטיבי ולא במישור האובייקטיבי.

כב' השופט נ' הנדל  פסק כי הערכאות קמא שגו בפרשנותן את הלכת אביאן (דנ"א 5343/00), וביישום של הלכה זו על המקרה הקונקרטי, וזאת בשני רבדים: ראשית, ברובד הנוגע לשאלת התקיימותו של קשר סיבתי משפטי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין מחלתו, ושנית, ברובד הנוגע להבחנה בין הקשר הסיבתי המשפטי והקשר הסיבתי העובדתי, וליחסים ביניהם. על-פי החלטת השופט א׳ שטיין, הבקשה דנן הועברה לדיון בשאלה אחת בלבד, שהוגדרה כך: "האם התפרצות מחלתו הקונסטיטוציונלית של המבקש בעת שירותו הצבאי משתייכת ל׳סוג המקרים השלישי׳, כהגדרתו בדנ"א 5343/00 -הלכת אביאן, הכולל מקרים שבהם עצם הגיוס לשירות הצבאי והשירות עצמו יצרו בנפשו של התובע ׳מצב דחק חריג שאינו אופייני לחיילים אחרים׳?". בנוגע לשאלה זו יש לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור, ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור והערעור הוגש. למעשה ההליך מעלה שאלה פרשנית הנוגעת לטיבו של היסוד האובייקטיבי בקשר הסיבתי המשפטי, ובפרט לסוג המקרים השלישי שבו יכול להתקיים יסוד זה, אשר הותווה בעניין אביאן ופותח בפסיקה מאוחרת יותר. כפי שצויין לא מכבר, סוג מקרים זה "הוא החמקמק ביותר" ( רע"א 4949/18  בעניין פלוני). יישום של הלכת אביאן, במיוחד בכל הנוגע לקבוצת המקרים השלישית הנדונה, הוא מלאכה קשה. הנושא רגיש. בדרך כלל מדובר באדם שגויס לצה"ל ושוחרר אחרי זמן לא רב עקב הפרעה נפשית, כך שהשאלה לצורך קבלת תגמולים היא לא אם הנכות נגרמה תוך כדי השירות אלא עקב השירות. מעבר לכך, גם מבחינת האינטרס הציבורי הרחב חשוב כי חייל שאמור לקבל תגמולים על-פי דין יזכה בהם, והרי, חוק הנכים הוא חוק סוציאלי. הדיון בבקשה זו הוא ייחודי בהיבט העקרוני ובהכרעה טמונה שאלה המעוררת השלכות רוחב. יש חשיבות עקרונית יתרה לפיתוח פרשנותו של היסוד האובייקטיבי הנדרש בסוג המקרים השלישי שהתוותה הלכת אביאן. משכך, יידרש לקיים דיון גם ברובד השני– בהבחנה בין הקשר הסיבתי המשפטי והקשר הסיבתי העובדתי.

בהמשך לאמור נקבע כי נקודת המוצא של המסגרת הסטטוטורית והנורמטיבית הרלוונטית היא סעיף 1 לחוק הנכים הקובע כי נכות מוכרת לפי החוק – אשר תקים לחייל זכאות לתמלוגים – היא חבלה, מחלה או החמרת מחלה "שאירעו [לחייל] בתקופת שירותו ועקב שירותו". התנאי הראשון הוא מבחן הזמן, אשר מתקיים בעניין הנדון. התנאי השני עניינו בקשר הסיבתי בין שירותו הצבאי של החייל לבין מחלתו. בעניין פלוני, נקבע כי קשר זה מעורר אתגר מיוחד עת עסקינן במחלות המקננות רדומות בגופו של אדם מראשית חייו ולא באות לעולם "יש מאין" בשלב מאוחר יותר של חייו. כזו היא מחלת הסכיזופרניה הפרנואידית שבה לוקה המבקש. מאחר שמחלות אלו, מעצם טיבן וטבען, היו יכולות להתפרץ גם לולא שירת החייל בצבא, יש קושי לקבוע קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצותן, גם כאשר ההתפרצות מתרחשת בזמן השירות. הדרך לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין מחלה מקננת מתחילה בקשר הסיבתי העובדתי – שעניינו בחוות דעתם של רופאים מומחים הקושרים מבחינה עובדתית בין אירוע או רצף אירועים מסוים לבין פרוץ המחלה. בשלב השני נבדק הקשר הסיבתי המשפטי המגלם שיקולים מעשיים וערכיים.  חשיבותה של המסננת הנורמטיבית שיוצר הקשר הסיבתי המשפטי נעוצה בהלכה כי ככל שמתקיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין התפרצותה של מחלה מקננת, רואים את המחלה כאילו נגרמה במלואה עקב השירות. לקשר הסיבתי המשפטי יש שני יסודות – יסוד סובייקטיבי ויסוד אובייקטיבי. הראשון בוחן את הפגיעה מנקודת מבטו של החייל, מתוך הכרה בכך שעל הצבא לקבלו כמות שהוא, על חולשותיו ורגישויותיו, ואף מגלם את עיקרון הגולגולת הדקה. השני מתמקד בטיב הקשר בין השירות הצבאי לבין התפרצות המחלה. בעניין אביאן, הותוו שלושה סוגי מקרים אשר יכולים לגבש את היסוד האובייקטיבי. הסוג השלישי של המקרים אשר יכולים להקים קשר סיבתי משפטי בין השירות הצבאי לבין התפרצות מחלה קונסטיטוציונלית-מקננת, שם את הדגש על החוויה הצבאית במובנה הרחב, וכפי שנקבע בעניין פלוני: ""...עצם השירות הצבאי, על הלחצים, הפחדים והמתחים המיוחדים הכרוכים בו, יצר בנפשו של החייל מצב דחק חריג וקיצוני... כך אף אם אין מדובר בחוויה צבאית קרבית או מלחמתית...". עבור סוג המקרים השלישי נקבע מבחן עזר: השוואה בין חיי הצבא והחיים האזרחיים. מטרתו לשלול קשר סיבתי ממקרים שבהם המחלה הקונסטיטוציונלית הייתה בכל מקרה פורצת אצל החייל כפי שהתפרצה, אף לולא שירת בצבא. ברם, אין מדובר במבחן בלעדי או מכריע.

מן הכלל אל הפרט נקבע כי מקרהו של המבקש משתייך לסוג המקרים השלישי המתואר, במובן שבו עצם השירות הצבאי והחוויה הצבאית הכוללת יצרו אצלו מצב דחק אשר הוביל לפרוץ מחלתו. החוויה הצבאית הכוללת שחווה המבקש יכולה הייתה לייצר אצלו מצב של דחק ולהוביל לפרוץ מחלתו באופן המגבש יסוד אובייקטיבי של קשר סיבתי משפטי, לפי סוג המקרים השלישי שלעיל. שירותו הצבאי של המבקש, הגם שברובו לא היה קרבי ולא כלל השתתפות בפעילות מלחמתית, היה בעל מאפיינים צבאיים ברורים ולא דמה לחיים האזרחיים. גם כאשר המבקש שירת בבסיס פתוח, הוא עבד בעבודה גופנית קשה בעלת אופי צבאי, היה נתון למרוּת מפקדיו ולמשמעת צבאית קפדנית, ולן בבית החייל, בניתוק ממשפחתו. הוא אף נשפט פעמים רבות ונכלא מספר פעמים בכלא צבאי. חיזוק נוסף למסקנה זו ניתן למצוא בהשוואה למקרה שעליו נסוב עניין אביאן, אשר הוכר כמקיים את היסוד האובייקטיבי בקשר הסיבתי המשפטי, למרות שדובר בחיילת ששירתה בתפקיד שעיקרו היה הקלדת נתונים למחשב. נקבע שירותה היה "רווי מתחים צבאיים", ויש בו כדי לגבש את היסוד האובייקטיבי בקשר הסיבתי המשפטי. המקרה דנן הוא מקרה ברור יותר המקיים יסוד צבאי-אובייקטיבי דומיננטי יותר. כאמור, בסוג המקרים השלישי אין צורך להוכיח כי השירות הצבאי לווה באירוע צבאי מובהק כגון קרב, פעולה מלחמתית, ולא נדרש להצביע על אירוע חריג מסוים ומובחן שאירע לחייל במהלך שירותו. סוג המקרים השלישי עניינו בחוויה הצבאית במובנה הרחב ועל מנת להשתייך אליו אין דרישה לחריגוּת או מיוחדוּת בתנאי השירות. נפסק כי בניגוד לנקבע בערכאות קמא, המבקש הוכיח התקיימות יסוד אובייקטיבי של קשר סיבתי משפטי בין שירותו הצבאי לבין מחלתו. בנוסף, צריך להתקיים גם יסוד סובייקטיבי, שעניינו במצבו של החייל ולא בטיב שירותו, ובמקרה הנדון מתקיים גם היסוד הסובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי בין שירותו הצבאי של המבקש לבין מחלת הסכיזופרניה הפרנואידית שבה הוא לוקה. הנסיבות החברתיות, המשפחתיות והכלכליות המורכבות אשר עמדו ברקע גיוסו של המבקש לצבא, ובכללן מוצאו של המבקש, קשייו הכלכליים וניתוק הקשר של משפחתו עימו עקב גיוסו, גרמו לו לתחושות של בדידות וניכור והפכו את שירותו הצבאי לקשה ומתוח יותר בעבורו. התפיסה שבבסיס חוק הנכים ומבחניו המשפטיים היא כי על הצבא לקבל את החייל כמות שהוא.

יתרה מזו נקבע כי קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין שירותו הצבאי של חייל לבין מחלתו אינו בהכרח מותנה בכך שהוא ייתפס כך בזמן אמת על-ידי החייל. מקל וחומר שהוא אינו מותנה בכך שהחייל ישמיע בזמן אמת את עמדתו כי תנאי השירות פוגעים בבריאותו ויתלונן על תנאי שירותו. בניגוד לגישת הערכאות קמא, היעדר תיעוד בזמן אמת על תנאי השירות או על לחץ נפשי, כמו גם "שינוי חזית" על-ידי החייל בין הגשת הבקשה להכרה בנכות, בטרם הבאת חוות דעת מומחה, ובין ההליך בשלב מאוחר – אינם מובילים למסקנה כי לא התקיים קשר סיבתי עובדתי בין שירותו של החייל לבין מחלתו. אף אם תלונות בזמן אמת על לחץ נפשי יכולות לחזק מסקנה כי התקיים קשר סיבתי, היעדרן אינו בהכרח מוביל למסקנה הפוכה. עולה כי המבקש עמד בנטל המוטל עליו להוכיח קשר סיבתי עובדתי בפני ועדת הערעורים, וזאת בהגדרתו הנכונה וה"נקייה" של קשר סיבתי זה, שאינה מערבת שיקולים נורמטיביים הנוגעים לקשר הסיבתי המשפטי. אין לקבל אפוא את עמדתו של בית המשפט המחוזי כי המבקש לא הציג בפני ועדת הערעורים תשתית עובדתית-רפואית לביסוס טענותיו. יוצא כי מבחינה מהותית, דחיית ערעורו של המבקש על-ידי הוועדה נסובה על רכיבים הנוגעים לקשר הסיבתי המשפטי ולא לקשר הסיבתי העובדתי. נפסק כי יש לקבל את עמדתו של המבקש, לקבוע כי הוא הוכיח שמחלתו נגרמה עקב שירותו הצבאי, ולהכיר בו כנכה לפי חוק הנכים. תוצאה זו מתיישבת עם תכליתו הסוציאלית של החוק, ועם הכלל שלפיו יש לפרשו וליישמו ברוחב לב ולא ביד קמוצה. בטרם סיום, למען יישום נכון של הדין במקרים עתידיים, הודגש כי הדרך לבחינת קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של חייל לבין מחלה קונסטיטוציונלית מתחילה בבחינה "נקייה" ועובדתית של השאלה האם השירות הצבאי, בשל תנאיו הכלליים או אירוע מסוים בו, גרם להתפרצות מחלה. בחינה זו נעשית על סמך חוות הדעת של רופאים מומחים, לצד עדויות וחומרים עובדתיים רלוונטיים נוספים. ככל ששאלת הקשר הסיבתי העובדתי-הרפואי מוכרעת לטובת החייל, יש להמשיך ולבחון התקיימותו של קשר סיבתי משפטי הדרוש במקרים כאלו, על-פי המבחנים המיועדים להוכחת קשר זה בנוגע למחלה קונסטיטוציונלית. באשר ליסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי, המבחנים הם שונים בכל אחד מסוגי המקרים שנסקרו לעיל, ולכן נדרש ראשית לסווג את המקרה הנדון ולקבוע לאיזו משלוש קבוצות המקרים הוא משתייך. בהתאם לסיווג זה ולמבחן הרלוונטי – יש לקבוע האם התקיים היסוד האובייקטיבי של הקשר הסיבתי המשפטי. כאשר חוברים להם יחדיו הקשר הסיבתי העובדתי והקשר הסיבתי המשפטי על שני יסודותיו – המסקנה היא כי יש להכיר בחייל כנכה לפי חוק הנכים. הערעור התקבל, בוטלו פסקי הדין קמא ונפסק כי מחלתו של המבקש נגרמה לו עקב שירותו, וכי הוא יוכר כנכה צה"ל בהתאם לחוק הנכים.

הערעור התקבל, משרד הביטחון יישא בהוצאות ובשכר טרחת המבקש בהליך זה ובהליכים קמא בסך של 25,000 ש"ח.

המבקש יוצג ע"י עו"ד מוניר עראידה; המשיב יושב ע"י עו"ד שרון מן אורין

רע"א 7796/20

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
תקדין בטוויטר
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:193
קומיט וכל טופס במתנה