שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ראש עיריית ר"ג עשה שימוש באחיו כדי להגיש תביעות נגד מבקריו

חדשות

ראש עיריית ר"ג עשה שימוש באחיו כדי להגיש תביעות נגד מבקריו, צילום: pixabay
ראש עיריית ר"ג עשה שימוש באחיו כדי להגיש תביעות נגד מבקריו
17/03/2024, עו"ד שוש גבע

בית המשפט קבע כי התובע האמיתי בתביעת לשון הרע שהגיש אחיו של ראש עיריית ר"ג נגד ערוץ 13, הינו ראש העירייה שעשה שימוש באחיו, המסייע לו פוליטית, כדי להגיש תביעות נגד מבקריו. ראש העירייה עצמו לא התמודד עם הטענות העיקריות בכתבות, ולא הגיש תביעה על אף שמרבית תוכנן עוסק דווקא בו ולא באחיו

 

עסקינן בשתי תביעות לשון הרע שהגיש אחיו של ראש עיריית רמת גן, האחת בגין כתבות ששודרו בטלוויזיה בערוץ 13 וברשתות החברתיות והשנייה בגין הפצה של פרסום הכתבות. התובע הגיש תביעה בה ביקש לחייב את חברת התקשורת, חברת החדשות והכתב עמרי מניב לשלם לו פיצוי בסך של 865,776 ₪ בגין לשון הרע עקב פרסום כתבות בהן הוא מוזכר. בנוסף, הגיש תביעה בה ביקש לחייב את בן משה, חבר מועצת עיריית רמת גן, לשלם לו פיצוי בסך של 282,643.11 ₪ בגין לשון הרע עקב פרסום והפצה במרשתת של הכתבות שפורסמו בתביעה הראשונה.

לטענת התובע, במסגרת הכתבות נטען, כי לאחר היבחרו של ראש העירייה לתפקידו, החלו עיריית רמת גן ופקידיה להעניק אישורים – באופן מעורר תמיהה וחשד – לנכסי נדל"ן ברמת גן המצויים בבעלות התובע ואביו. באשר לבן משה, חבר מועצת עיריית רמת גן, נטען כי הוא פרסם את הכתבות בעמוד הפייסבוק שלו לאלפי עוקביו.

לעמדת חברת החדשות והכתב, התביעה נועדה למנוע ולהשתיק ביקורת ציבורית ושאלות לגיטימיות אודות התנהלות עיריית רמת גן, שאחיו של התובע, עומד בראשה. עומדות להם הגנות לפי חוק איסור לשון הרע, הגנת "עיתונות אחראית", וחזקת תום הלב.

בן משה טען כי מדובר בתביעת השתקה, וכי עומדת לו הגנת אמת הפרסום, והגנת תום הלב.

כב' השופט ע' הדר פסק כי יש לדחות את התביעה ברובה. לגרסת התובע, נטען כלפיו בכתבות שהוא ואביו פתחו בית עסק - חנות של "הקולה מבגדד'" ברח' מלכי צדק מבלי שניתן לאותו נכס היתר בנייה וטופס 4 וכי לאחר היבחרו של אחיו לראשות העיר, העירייה נתנה טופס 4 למקום. התובע טען שמעורבותו היחידה בסיפור הינה בכך שהוא סייע לאביו והשתתף בפגישות עם גורמי תכנון והנדסה בעירייה. נקבע כי העסק הינו סניף של התובע שנמצא בנכס בבעלות אביו. לתובע עניין כלכלי מהותי אישי בעסק במלכי צדק, כבעלי המותג "הקולה מבגדד", וזיקתו לעסק לא הצטמצמה רק לסיוע לאביו. התובע לא אמר אמת בכתב התביעה לגבי העניין הכלכלי המהותי האישי שלו בעסק במלכיצדק וכי מהותית, על פי הצהרה של התובע בהליך השני, התובע פתח העסק במלכיצדק באמצעות בן דודו כסניף שלו. העירייה הייתה ערה לחובתה להעמיד לדין "בגין ניהול עסק ללא רישיון" ככל שייעשה שימוש לעסק של בית אוכל, שעה שעל אף פתיחת העסק בחודש ספטמבר 2018, העירייה לא ביצעה אכיפה, כאשר אין לעסק אישור כבאות כנדרש. בשנת 2020 ניתן רישיון עסק בנסיבות תמוהות לנוכח עדות בן הדוד של התובע לפיה קיבל אישור כבאות בשיחת טלפון. התובע עומד מאחורי פתיחת העסק במלכיצדק, לא הייתה אכיפה ביחס לנכס במשך תקופה ממושכת ולכן הפרסום היה במקומו ולחברת החדשות עומדת הגנת אמת דיברתי. בתי המשפט המקומיים עוסקים חדשות לבקרים בהליכים רבים נגד מי שלא עומדים בדרישות הרשויות המקומיות לעניין אכיפת חוק רישוי עסקים, ולכן הייתה חשיבות רבה בפרסום טענות הנשענות על תשתית ראייתית לפיה אחיו של ראש העירייה נהנה מיחס מקל באכיפת חוק רישוי עסקים בעיר בה מכהן אחיו כראש עירייה. לכן, התביעה נדחית לגבי כל האמור ביחס לעסק במלכי צדק בשתי הכתבות.

לא זו אף זו, נקבע כי לנתבעים אף עומדת הגנת עיתונאות אחראית. ביהמ"ש העליון קבע בדנ"א 2121/12 בעניין דיין, כי: "ראוי להכיר בקיומה של חובה לפרסם פרסומים בעלי אופי עיתונאי, שיש עניין ציבורי משמעותי בהם. הגנה זו תחול רק על פרסומים שנעשו בתום לב. משמעות דרישה זו היא כי הפרסום ייעשה בשל אותה חובה וללא כוונת זדון, וכי חובת הפרסום מולאה בהתאם לסטנדרט של עיתונאות אחראית, זהירה והוגנת. על מנת לעמוד בסטנדרט זה, יידרש המפרסם לנקוט צעדים שימנעו פגיעה מיותרת במושא הפרסום, אף במחיר של פגיעה מסוימת באיכות התוצר במישור התקשורתי; לצד שיקולים הקשורים למניע הפרסום, בעת בחינת תום ליבו של המפרסם יש לשקול גם את יחסו כלפי תוכן הדברים שפורסמו". הכתב פנה לדוברת העירייה לפני הפרסום שכן מרבית הכתבה עסקה בראש העירייה ולא בתובע, מתוך אמונה שראש העירייה יכלול בתגובתו גם התייחסות אחיו לטענה המופנית נגד שניהם. ההכחשה  הגורפת לכל קשר עם העסק, לא תאמה את התשתית הראייתית הענפה בעניין הקשר המהותי של התובע לעסק. בנוסף, התביעה הוגשה זמן רב לאחר הפרסום הראשון, ורק כאשר בכתבה השנייה נכללו פרטים נוספים שלא היו נכונים. 

זאת ועוד, נקבע כי בעניין הנכס ברחוב ז'בוטינסקי, חברת החדשות פרסמה עובדה לא נכונה אך תיקנה את הפרסום, והתובע אישר שהכתבה באתר בעניין זה תוקנה ונמחקה. ביהמ"ש דחה את טענת חברת החדשות כי לא עלה מהפרסום לשון הרע שכן נטען בפרסום שראש העירייה עסק באופן לא תקין בנכס שרכש התובע, אחיו, ולכן מדובר גם בלשון הרע ביחס לתובע שכן הוא לא רכש הנכס ולא היה לו קשר להתנהלות לא תקינה כביכול ביחס לנכס עקב היותו אחיו של ראש העירייה. עוד התברר שפרט זה אינו הפרט היחידי שלא היה נכון בפרסום, ולא הוכח כי הייתה לתובע שותפות עסקית עם היזמים בנכס ברחוב ז'בוטינסקי. לא נעשתה פניה לתובע לקבל את תגובתו לפני פרסום הכתבה השנייה, בה עלתה לראשונה הטענה בעניין רחוב ז'בוטינסקי, למרות שהתובע פנה לחברת החדשות בעצמו, פעמיים, לאחר פרסום הכתבה הראשונה. על הכתב היה לבקש לפני פרסום הכתבה השנייה את תגובתו של התובע באופן אישי ולא באמצעות דוברת העירייה. שעה שחברת החדשות חזרה בה מהטענה העובדתית לגבי רכישת הנכס, היא סרבה לתקן הידיעה לגבי שותפות עסקית בהווה, כאשר כל שנותר הוא קשר עסקי, לפני מעל כעשור שנים, עקב זכויות משותפות במקרקעין.

יתרה מזו, נקבע כי לא הובא הסבר מניח הדעת לתהייה מדוע מרבית תוכן הכתבות עוסק בראש העירייה, אך דווקא אחיו, התובע, שמוזכר בקצרה, במשך זמן קצר ביותר, הוא התובע. כמו כן, התברר שהתובע לא דייק בתיאור מעורבותו הפוליטית ביחס להתמודדות של אחיו בבחירות, זאת משהגיע למטה הבחירות, השתתף בישיבות, והסיע ציוד תעמולה. אין בסיוע לאח במאבק פוליטי כל פסול, אך לא היה מקום לתאר הדברים בהליך משפטי בניגוד לעובדות. כל אלה מלמדים שהתובע האמתי, אינו התובע, אלא אחיו, שמרבית תוכן הכתבות עוסק בו, כאשר ראש העירייה עושה שימוש באחיו, שמסייע לו פוליטית באופן משמעותי, כדי להגיש תביעות נגד מי שמבקרים אותו, ללא התמודדות של ראש העירייה עצמו עם הטענות העיקריות בכתבות. כך, למשל בעניין רחוב ז'בוטינסקי, מי שמואשם בכתבה כמי שקידם הטיפול בנכס ברחוב ז'בוטינסקי, על אף ניגוד עניינים, ללא שהצהיר על כך, הוא ראש העירייה. אולם, ראש העירייה לא הגיש תביעה  על אף טענות חמורות אלה.

באשר לגובה הפיצוי, נקבע כי הפרסום בעניין רחוב ז'בוטינסקי גרם נזק תדמיתי ועלבון, המצדיקים, כשלעצמם, פסיקת פיצוי. חברת החדשות והכתב הודו בשגיאה הראשונה ותיקנו את הכתבה, ולגבי השגיאה הנוספת, עמדו על טענותיהם. ביהמ"ש הביא בחשבון לעניין גובה הפיצוי את החשיבות הרבה שהפסיקה מייחסת לתפקיד העיתונות כגורם מרכזי בקיום הדמוקרטי של החברה ע"י הנגשת המידע הנחוץ לציבור הבוחרים, ועל מנת לצמצם החשש מאפקט מצנן. כמו כן, ביהמ"ש ער לכך  שאכן היה קשר עסקי בעבר, כך שהשותפות העסקית הנטענת אינה בדיה כטענת התובע, אלא טענה לא מדויקת. לכן, יש לקבוע פיצוי מצומצם בגין פרסום לשון הרע בכתבה השנייה, הן בעטיה של הטענה לעניין רכישת הנכס שתוקנה, ובעיקר בעניין המידע שלא תוקן לגבי השותפות העסקית בלשון הווה, כאשר מדובר בפרסום אחד, ובאמצעי פרסום נוספים בהם פורסמה הכתבה, בסך של 25,000 ₪ בלבד. ביהמ"ש הורה לחברת החדשות לפרסם תיקון של הכתבה השנייה לעניין הטענה לשותפות עסקית של התובע במועד פרסום הכתבה, הן במסגרת אזכור התיקון מהדורת החדשות והן ע"י תיקון הכתבה השנייה כפי שמפורסמת כעת באתר. עם זאת, נקבע כי מכיוון שביהמ"ש דחה את מרבית סכום התביעה, שעל פניו היה גבוה ביותר באופן שתמך בטענה כי מדובר בתביעת השתקה, או הפחדה,  יש לפסוק הוצאות בסכום הולם לטובת חברת החדשות. כמו כן, ביהמ"ש הביא בחשבון את העובדה שהתובע לא אמר אמת בקשר לפרסום העיקרי - הפרסום שהופיע בשתי הכתבות ביחס לעסק במלכיצדק, וביחס לקשר ההדוק שלו למערכת הבחירות לראשות העירייה. לכן, ביהמ"ש חייב את התובע בהוצאות בסכום בשווי הפיצוי שפסק לטובתו. עוד נקבע כי יש לדחות את התביעה בעניין הפרסום של בן משה. הפרסום שנעשה במסגרת מילוי תפקידו הינו סביר ומידתי. הוא פרסם הדברים כפי שהם ללא תוספות או פרשנות, באופן שעולה בקנה אחד עם חובתו כלפי בוחריו לבקר את ראש העירייה, ולכן, בן משה נהנה מחזקת תום לב. התובע ישלם לבן משה שכ"ט בא כוחו בסך של  25,000 ₪.

לסיכום, התביעה נדחית ברובה.

הצדדים יוצגו ע"י: לא צוין

ת"א 47819-12-21

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:161
קומיט וכל טופס במתנה