העליון האריך ב-90 ימים את מעצרם של נאשמים בתיק סבוך שעניינו בשלושה מעשי רצח, זאת למרות ששהו במעצר קרוב לשש שנים. נקבע כי חוק המעצרים שותק באשר לשאלה האם קיימת מגבלה עליונה על משך הזמן המצטבר שניתן להאריך את מעצרו של נאשם. גם עתה, שנים לאחר מעצרם, נשקפת מהמשיבים מסוכנות גבוהה במיוחד
עסקינן בבקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), למשך 150 ימים. זוהי הבקשה השבע-עשרה בעניין המבקשים 2-1, והבקשה החמש-עשרה בעניין המבקשים 4-3. נגד המשיבים הוגשו שני כתבי אישום אשר הדיון בהם אוחד, הראשון הוגש נגד המשיבים 2-1 ונאשמים נוספים בסוף שנת 2017, והשני הוגש נגד כלל המשיבים, ביולי 2018. כתב האישום המאוחד, אשר במוקדו עומדים שבעה-עשר אישומים, מגולל סיפור מעשה סבוך שעניינו בשלושה מעשי רצח, ובהם שני מעשי רצח של עדי מדינה אשר מסרו עדויות כנגד המשיב 1 וכנגד אחיו של המשיב 1, ומעשה רצח של גרושתו של אחד מעדי המדינה, אשר תמכה בהחלטתו למסור את העדות המפלילה שמסר. לצד זאת, מואשמים המשיבים, במספר עבירות של ניסיון רצח, וכן בעבירות נלוות כגון עבירות נשק, שיבוש מהלכי משפט, והדחה בחקירה. המשיב 1 מואשם בכל שלושת מעשי הרצח כמי שיזם אותם וכאשר המשיבים האחרים הם עושי דברו. המשיב 2 מואשם בביצוע שניים ממעשי הרצח, ואילו המשיבים 4-3 מואשמים בביצוע מעשה הרצח השלישי. בהליך העיקרי המתנהל כנגד המשיבים חלו עיכובים משמעותיים כתוצאה מקשיים בהסדרת הייצוג המשפטי של המשיבים, אשר הובילו לדחיית דיוני ההוכחות, שהחלו רק בחלוף כשנתיים ממועד הגשת כתבי האישום. פרוץ מגפת הקורונה הוביל אף הוא לעיכוב בהתקדמות ההליכים, כמו גם בקשת באי כוחו של המשיב 1 להשתחרר מייצוגו. בסוף פברואר 2024, נסתיימה פרשת התביעה, במסגרתה התקיימו כ-189 דיוני הוכחות. ובמאי 2024, החלה פרשת ההגנה. עדותם של כלל המשיבים כבר נסתיימה, כך שסיום שמיעת הראיות קרוב.
לעמדת המדינה, מן המשיבים נשקפת סכנה מוחשית לביטחון הציבור ולשלומו. העבירות בהן הם מואשמים מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית, אשר מתעצמת נוכח העובדה שביצעו את העבירות כנקמה על עדות שניתנה כנגדם. על מסוכנותם ניתן ללמוד גם מעברם הפלילי העתיר, ומכך שבידי המדינה מצוי חומר מודיעיני רלוונטי. עוד יש חשש משיבוש הליכי משפט והימלטות מהליכי משפט.
באי כוחם של כלל המשיבים טענו כי הימשכותו יוצאת הדופן של שלב ההוכחות בהליך מובילה להימצאותם של הנאשמים במעצר לפרקי זמן ארוכים במיוחד, של קרוב לשש שנים ואף למעלה מכך ביחס לחלקם. אלה מצדיקים חריגה מהכלל שלפיו אישום בעבירות שקיימת לגביהן חזקת מסוכנות מצדיקה מעצר מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים.
כב' השופט י' כשר פסק כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. במסגרת בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו החוקתית של הנאשם לחירות, לבין הצורך לשמור על ביטחון הציבור ושלומו ולהגן על תקינות ההליך הפלילי. על בית המשפט לאזן בין שיקולים הנוגעים למסוכנות הנשקפת מהנאשם, החשש מפני הימלטותו מן הדין והחשש משיבוש הליכי משפט על ידו, לבין עוצמת הפגיעה בחירות הנאשם. הפגיעה מתעצמת ככל שמצוי הוא במעצר בלא שהוכרע דינו, בעודו נתון בחזקת חף מפשע. בין שיקולים אלו, מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", כך שככל שההליך המשפטי מתארך, גובר משקלה של כף הפגיעה בחירותו של הנאשם. הסעיף שותק באשר לשאלה האם קיימת מגבלה עליונה על משך הזמן המצטבר שניתן להאריך עד אליו את מעצרו של נאשם שטרם הוכרע דינו, ואין בו הסמכה מפורשת להארכת תקופת מעצרו של נאשם לתקופה מצטברת של מספר שנים. השאלה היא האם שתיקת המחוקק בעניין זה משמעה כי בית המשפט העליון מוסמך להאריך את תקופת המעצר באופן בלתי מוגבל, או שיש לראות בה כחֶסֶר הדורש את השלמתו של בית המשפט. החזקה הפרשנית הינה כי המחוקק לא נתכוון לפגוע בזכות יסוד של הנאשם לחירות, אלא אם נאמר כך על-ידיו בצורה מפורשת.
זאת ועוד, נקבע כי אין מקום לקרוא לתוך ההסדר שקבע המחוקק בסעיף 62 לחוק המעצרים את אשר איננו מצוי בו כגון מגבלת תקופת מעצר מקסימלית. ההסדר הקבוע בסעיף משקף בחירה מודעת של המחוקק לעצב הסדר יחסי, שעל פיו האיזון בין חירות הנאשם לבין ההגנה על ביטחון הציבור ושלומו ועל תקינות ההליך הפלילי, נערך על פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, בכל פעם שמתבקשת הארכת מעצר לתקופה העולה על תשעה חודשים. על עריכת איזון זה הופקד בית המשפט העליון, ועליו מוטלת האחריות להבטיח כי הפגיעה בחירותו של הנאשם, לא תהיה במידה העולה על הנדרש, ומנגד, כי האינטרסים החשובים שבגינם הושם הנאשם במעצר עד לתום ההליכים מלכתחילה, נשמרים. חוקתיותו של ההסדר הקבוע בסעיף נבחנה על ידי בית המשפט העליון, ונקבע כי אף שיש בו כדי לפגוע בחירותו של הנאשם שדינו טרם נגזר, מדובר בפגיעה העומדת בתנאי פסקת ההגבלה.
מהלכה למעשה, נקבע כי נסיבותיו של מקרה דנא הנן ייחודיות בקיצוניותן משמדובר במעצר ממושך בצורה קיצונית. מחד, כלל המשיבים מצויים במעצר לתקופה של כשש שנים או למעלה מכך. זאת, אף שמדובר בתיק מורכב אשר בירורו כרוך בשמיעת עדים רבים, עניין שיש ליתן לו משקל בבחינת קצב התקדמות ההליך, ואף שאת האחריות להתארכות ההליך העיקרי לא ניתן לתלות בהתנהלות המדינה או בית המשפט. מאידך, גם מסוכנותם של המשיבים, והחשש משיבוש מהלכי משפט ומהימלטות מהדין, הינם יוצאי דופן. המשיבים כולם היו מעורבים בפרשה במסגרתה נרצחו שני עדי מדינה, וגרושתו של אחד מהם, למול עיני ילדיה, כנקמה על עדויות שמסרו ובמטרה להטיל אימה על אלו המוכנים לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק. כמו כן, למשיבים עבר פלילי עשיר. כאשר מדובר בהימשכות הליכים כה חריגה, המביאה לתקופת מעצר קיצונית, האיזון בין חירותו של הנאשם לבין שמירה על בטחון הציבור ושלומו ועל תקינות ההליך הפלילי, מחייב היה לכל הפחות להורות על הגשת תסקיר אשר יבחן אם יש בנמצא חלופת מעצר שיש בה כדי להפחית את המסוכנות הנשקפת משחרור הנאשם ממעצר מאחורי סורג ובריח, אף אם ההיתכנות לכך הינה נמוכה.
עם זאת, נקבע כי במסגרת הדיון שנערך בבקשה הוצג, במעמד צד אחד, מידע מודיעיני ממנו עולה, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי גם עתה, שנים לאחר מעצרם, נשקפת מכלל המשיבים מסוכנות גבוהה במיוחד אשר אינה מאפשרת את שחררום ממעצר מאחורי סורג ובריח. המידע המודיעיני מראה כי חרף המשקל הכבד שיש ליתן לפגיעה המתמשכת בחירותם של המשיבים, גם בשלב זה, ההיתכנות שבחינתה של חלופת מעצר תביא לשחרורם ממעצר מאחורי סורג ובריח הינה כה נמוכה, שגם בנסיבות מעצרם הממושך אין טעם להורות על בחינתה. מעצרם של המשיבים יוארך ב-90 ימים "בלבד".
לסיכום, הבקשה מתקבלת בחלקה.
המבקשת יוצגה ע"י: עו"ד לינור בן אוליאל; המשיבים 1-2 יוצגו ע"י: עו"ד אביגדור פלדמן; המשיב 3 יוצג ע"י: עו"ד רועי אטיאס; המשיב 4 יוצג ע"י: עו"ד חיים אוחנה
