ביה"ד הארצי קבע כי עובדת בסוכנות ביטוח הפרה את חובת תום הלב ואת הוראות הסכם העבודה בכך שהעבירה מידע על לקוחות בחברה ממנה התפטרה לחברה מתחרה. העובדת מעלה באמון המעסיקה, הפרה את תנית הגבלת העיסוק ותנית שמירת הסודיות החוזית. יש לשלול את כל פיצויי הפיטורים לרבות אלו המופקדים בקופה
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, בגדרו נתקבלה תביעת המעסיקה והעובדת חויבה בתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב בסך 45,000 ₪, החזר קנסות 1,655 ₪, והחזר הלוואה 130,000 ש"ח. כמו כן, חויבה בהוצאות המעסיקה בסך של 15,000 ש"ח. התביעה נגד משיבה 2– החברה המתחרה, נדחתה, והמעסיקה חויבה בתשלום הוצאות בסך של 20,000 ש"ח. בית הדין האזורי קבע כי העובדת שימשה כמנהלת תיק לקוחות בחברה החל מחודש מרץ 2008 עד נובמבר 2018, מועד בו הודיעה על התפטרותה. העובדת אינה אוחזת ברישיון סוכן ביטוח. בהסכם בין הצדדים נקבע כי על העובדת חלה חובה לשמור על סודיות ולהימנע מתחרות בחברה. בנובמבר 2018 הודיעה העובדת על התפטרותה. לאחר התפטרותה עברה לעבוד אצל החברה המתחרה. ביה"ד האיזורי קבע כי העובדת פנתה מיוזמתה ללקוחות טרם סיום העסקתה, ופעלה באופן אקטיבי כדי שיעברו לחברה המתחרה. העברת הלקוחות לחברה המתחרה היתה באמצעות תיבת דואר שנפתחה על שם העובדת אצל החברה המתחרה. בית הדין האזורי דחה את התובענה לגזל סוד מסחרי בקובעו כי רשימת הלקוחות של החברה אינה מהווה סוד מסחרי, ומשכך, לא בוסס אינטרס לגיטימי המצדיק את הגבלת עיסוקה של העובדת. נקבע כי חובת תום הלב והאמון הופרה שעה שהעובדת פנתה ללקוחות המעסיקה מאחורי גבו של מנהלה, בעודה מועסקת בה והחתימה אותם על כתבי מינוי סוכן המעבירים אותם לחברה המתחרה. עוד נקבע כי אין מקום לשלילת פיצויי פיטורים מהעובדת. התביעה נגד החברה המתחרה נדחתה.
כב' השופט א' סופר פסק כי יש לקבל בחלקו את הערעור המופנה נגד העובדת ונגד החברה המתחרה. תיק ביטוח של סוכן כולל מידע מפורט לגבי כלל הפוליסות שהופקו עבור לקוחותיו. מידע זה שהוא עיקרו של תיק הביטוח, מלמד על הפוטנציאל הכלכלי הטמון בעסקה עם לקוח פלוני, ומהווה נכס סחיר ומניב עמלות. משכך, בענף הביטוח מקובלות עסקאות בין סוכני ביטוח מורשים למכר תיק ביטוח. במסגרת עסקאות אלה נמכרת על ידי הסוכן המוכר זכות הקניין במידע האמור וכן הזכות לקבלת עמלות בזיקה לפוליסות הקיימות בתיק. מרכיב מרכזי בעסקאות אלה הוא הגבלת עיסוק למשך תקופה משמעותית, כלפי הלקוחות שהמידע לגביהם נמסר לקונה. זאת, כמובן, מבלי לפגוע בזכותם של הלקוחות ובחופש ההתקשרות שלהם להתקשר עם כל סוכן ביטוח שימצאו לנכון. התמורה המקובלת בעסקאות כאלה היא קבלת אחוזים מהעמלות בעד הפוליסות של תיק הביטוח או באמצעות קביעת שווי תיק הביטוח לפי שיטת מכפיל ההכנסות. מכר תיק ביטוח הינה עסקה מסחרית-כלכלית הנעשית בין שני סוכני ביטוח. העובדת אינה אוחזת ברישיון של סוכן ביטוח, ולכן לא הייתה יכולה להיות בעלים של תיק לקוחות וממילא לא יכלה לבצע עסקת מכר של תיק כזה. עם זאת, הייתה בידה גישה למידע הנוגע ללקוחות רבים שטיפלה בענייניהם תחת כנפיו של סוכן מורשה אחר, ומידע זה מהווה נכס לכל דבר וענין. כמו כן, מידע זה הוא בעל ערך כלכלי, אשר מצא ביטוי בהוראות ההסכם בין העובדת למעסיקה.
בהמשך לאמור, נקבע כי הוראות ההסכם הופרו על ידי העובדת, וזאת מעבר להפרת חובת תום הלב הכללית החלה על כל עובד. יש לראות בהסכם בין העובדת לבין החברה הסכם משולב דו מהותי. הנדבך הראשון בעל אופי מסחרי - מכירת הגישה ללקוחות והמידע האגור בתיקי הלקוחות כנגד התחייבות העובדת כלפי המעסיקה לא לטפל בלקוחות אלה במסגרת סוכנות אחרת, ובתמורה לכך שולמו לעובדת העמלות במהלך תקופת העסקתה ונקבעה זכאותה למענק המיוחד עם סיום קשר העבודה. תשלום המענק המיוחד הותנה בהתחייבות העובדת להימנע מלתת שירותים ללקוחות הכלולים בתיק הביטוח לתקופה של שלוש שנים ממועד סיום עבודתה בחברה. הנדבך השני, בעל אופי תעסוקתי והוא נוגע לתמורה שתינתן לעובדת בעד המשך הטיפול בלקוחות תחת חסותה של המעסיקה וסוכני הביטוח מטעמה, היא השכר החודשי. העובדת נטלה נכס סחיר ומניב השייך לחברה, הוא הגישה ללקוחות והמידע לגבי הפוליסות שלהם, והעבירה אותו לחברה מתחרה. בנוסף, היא ניצלה את קשריה האישיים עם הלקוחות על מנת לשדלם לעבור עמה לחברה המתחרה תוך שהיא מקבלת ממנה תמורה כלכלית לא מבוטלת המשקפת את הערך הכלכלי של מידע זה. כך, בין היתר, על פי ההסכם בין העובדת לבין החברה המתחרה הייתה העובדת זכאית לקבלת מענק בשיעור 20% מסך העמלות שבין 1,200,000 עד 1,700,000, מענק בשיעור 30% מסך העמלות שבין 1,700,000 ל- 4,000.000 ומענק בשיעור 35% מסך העמלות שמעל 4,000,000 ש"ח. אין חולק כי ללקוחות נתון חופש ההתקשרות לבחור את סוכן הביטוח שיטפל בענייניהם, ואולם חופש ההתקשרות של הלקוחות אינו מעניק לעובדת חופש לשדלם לעבור לחברה המתחרה לאחר שנטלה על עצמה התחייבות אישית שלא לעסוק בעניינם וקבלה בשל כך תמורה כלכלית-מסחרית בשיעור נכבד. העובדת הפרה את תנית הגבלת העיסוק ותנית שמירת הסודיות החוזית. עסקינן בהפרה ישירה של החוזה בין הצדדים כלשונו. משמעות הדברים כי החברה זכאית לסעד ממוני בגין הפרת החוזה. כמו כן, זכאית החברה לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני שנותן ביטוי להפרת חובת תום הלב ולחומרה המיוחדת הגלומה בכך שפעולות אלה נעשו תוך כדי עבודתה אצל המעסיקה.
זאת ועוד, נקבע כי היה מקום לפסוק פיצוי גבוה יותר בגין נזק שאינו ממוני שיבטא את חומרת המעשים הנמצאים ברף הגבוה של הפרת חובות עובד כלפי מעסיקתו. חומרה מיוחדת יש בכך שהעובדת פעלה בניגוד להתחייבות חוזית שנטלה על עצמה אשר כנגדה קבלת תמורה מיוחדת ממעסיקתה ושהפרה זו נעשתה תוך כדי עבודתה אצל המעסיקה. יש להעמיד את הפיצוי על הסכום שנתבע בסך 150,000 ש"ח. אשר לפיצוי הממוני, נקבע כי המעסיקה זכאית לפסיקת הפיצוי בגין נזק ממוני עבור שלוש שנות הכנסה שנמנעו ממנה בשלוש השנים לאחר סיום יחסי העבודה. בשים לב למורכבות הענין שאינו מצוי במומחיותו של בית הדין, יש למנות מומחה מטעם בית הדין. המעסיקה זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסכום של 12,000 ₪. בנוגע לפיצויי פיטורים, נקבע כי המדובר במקרה קצה המשקף את הגבול העליון של הסנקציה העונשית שבשלילת פיצויי פיטורים. העובדת מעלה באמון המעסיק, העבירה נכס, שכמוגדר בהסכם העבודה שלה אינו שייך לה, לחברה המתחרה וזאת תוך שהיא פועלת בעודה עובדת אצל החברה. בנסיבות אלו יש לשלול את כל פיצויי הפיטורים לרבות אלו המופקדים בקופה. עם זאת, משלא ניתנה לעובדת ההזדמנות לשטוח את נסיבותיה האישיות שמכוחן ניתן לשקול הפחתה חלקית של פיצויי הפיטורים, וממילא התיק מוחזר לבית הדין האזורי, תוכל העובדת להגיש בקשה מלווה בתצהיר בתוך 30 יום ממתן פסק הדין. לבקשה יצורפו אסמכתאות התומכות בטענות. לאחר קבלת הבקשה יקבע בית הדין האזורי כיצד ידון בה. ככל שלא תוגש הבקשה במועד, תעמוד על כנה הקביעה בדבר שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים.
בנוסף לאמור, נקבע כי החברה המתחרה גרמה ביודעין להפרת חוזה עבודתה של העובדת עם המעסיקה. מעיון בהוראות הסכם העבודה בין העובדת לבין החברה המתחרה המסקנה המסתברת יותר היא כי מדובר בתמורה שניתנה בזיקה להעברת המידע ושידול הלקוחות לעבור לחברה המתחרה. הוראות אלה מתיישבות יותר עם עסקה לרכש נכס מניב מאשר התקשרות עם עובד שתפקידו לגייס לקוחות שלא עבד עימם בעבר. זאת, בשים לב לכך שהחברה המתחרה ידעה כי העובדת אינה אוחזת ברישיון המאפשר לה לסחור בתיק ביטוח ולבצע פעולות באופן עצמאי כלפי הלקוחות. בשים לב לתמורה הגבוהה שקיבלה העובדת, המסקנה המסתברת היא כי זו ניתנה בזיקה למסירת מידע רגיש שלעובדת היתה מחויבות כלפי מעסיקתה שלא לסחור במידע זה. יתר על כן, בתקופת עבודתה בחברה נפתחה לעובדת תיבת דואר אלקטרוני בחברה המתחרה, וממנה פנתה ללקוחות ושידלה אותם לעבור לחברה המתחרה. כמו כן, קלטה החברה המתחרה שתי עובדות שטיפלו בלקוחות של העובדות בחברה, על מנת שימשיכו בעבודתן עם העובדת. בנסיבות אלה, ובהינתן שהחברה המתחרה ידעה כי העובדת אינה אוחזת ברישיון לעסוק כסוכנת ביטוח מתבקשת המסקנה כי ליבת ההתקשרות עימה הוא בהבאת לקוחות החדשים לחברה המתחרה אך לא בעבודתה של העובדת עצמה. אשר לשיעור הפיצוי בגין נזק ממוני הענין מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיקבע את שיעורו לאחר שימנה מומחה. עילת התביעה של החברה כלפי החברה המתחרה בכל הקשור לפיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק עוולות מסחריות אינה בסמכות בית הדין לעבודה.
לסיכום, הערעור מתקבל בחלקו.
המערערת יוצגה ע"י: עו"ד נעמה שבתאי בכר; עו"ד דפנה פיש שליסלברג; המשיבה 1 יוצגה ע"י: בעצמה
המשיבה 2 יוצגה ע"י: עו"ד תמר קרת; עו"ד אלעד לוי; עו"ד ליעד להנר
