הרשות הפלסטינית ואש"ף חויבו בפסק דין חלקי, במתן פיצויים עונשיים בסכום של 20 מיליון ₪, ליורשותיהן של שתי נרצחות מהפיגוע בסבארו. מקור החבות הנזיקית של הרשות ואש"ף הינו תשלום כספים לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם אשר מהווה אשרור כמשמעותו בסעיף 12 לפקודת הנזיקין
בחודש ינואר 2023, הגישו התובעות ביחד עם אחרים תביעה נגד הרשות הפלסטינית וארגון שחרור פלסטין, לפיצוי עבור נזקים שנגרמו להם בעקבות פיגוע רצחני שהתרחש במסעדת "סבארו" בירושלים באוגוסט 2001. בפיגוע נרצחו 15 בני אדם, ובהם בתה של התובעת 1, ובתה של התובעת 2. התובעת 3 היא בתה של התובעת 2. התביעה נדחתה, ערעור שהגישו התובעים והאחרים התקבל, ונקבע כי הרשות ואש"ף חבים כלפי התובעים בפיצוי על נזקיהם. נפסק כי חבותם נובעת מתשלום כספים שאותם הם משלמים לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם. התשלום הוא אשרור העוולה הנזיקית, כמשמעות המונח בסעיף 12 לפקודת הנזיקין. ביהמ"ש העליון החזיר את הדיון בתביעה לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את סכום הפיצוי. התובעות פנו בבקשה למתן פסק דין חלקי לפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לעיזבונות הנרצחים, ולפיצויים על פי החוק לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה(.
לטענת התובעות, יש מקום למתן פסק דין חלקי, זאת משמדובר בתביעה שמתנהלת כבר שני עשורים, כאשר התובעות איבדו את בנותיהן היקרות בפיגוע ונאלצו להוסיף ולעבור עינוי דין. התובעות 2-1 הן נשים מבוגרות, בעשור השביעי והשמיני לחייהן והמשך ניהול ההליך ימנע מהן את הזכות לזכות וליהנות מתוצאותיו.
הרשות ואש"ף טענו כי התובעות אינן זכאיות לפיצוי מכוח החוק לפיצוי קורבנות טרור עקב קיומו של השתק, הנובע מכך שתביעתן לפיצויים עונשיים נדחתה בפסק דינו של בית המשפט העליון. פיצוי לדוגמה הוא במהותו פיצוי עונשי.
בית המשפט פסק:
כב' השופט א' דראל פסק כי בחלק מרכיבי התביעה ניתן לתת פסק דין חלקי, אך בחלק אחר לא ניתן. פסק דין חלקי יינתן באותם המצבים שבהם לא יהיה עוד בכוחו של המשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות או השאלות אשר שימשו את בית המשפט להכרעה. עם זאת פסק דין חלקי יכול להינתן לא רק במקרים בהם הנתבע מודה בחלקים מכתב התביעה, אלא גם כאשר קיימת מחלוקת משפטית ולא עובדתית, ואילו מתן פסק דין חלקי במצב בו קיימת מחלוקת עובדתית יעשה רק במצבים חריגים בהם בית המשפט סבור כי שמיעת הראיות וקביעת העובדות לא תניב תועלת משפטית. באשר לפיצויים לדוגמא, נקבע כי החוק לפיצוי קורבנות טרור נחקק בעקבות פסק הדין בעניין פלונים ( )ע"א 2362/19), בו נקבע כי העברת כספים ומשכורות למבצעי פעולות טרור ולבני משפחותיהם הינה פעולת אשרור כמשמעותה בפקודת הנזיקין, וככזאת היא מקימה אחריות נזיקית לחובתו של מי שמשלם משכורות כאמור. עוד נקבע בפסק הדין שלא קיימת לתובע זכות לפיצויים עונשיים ממי שאחריותו נובעת מאשרור. עקב הכרעה זו בעניין פלונים, חוקק החוק לפיצוי קורבנות טרור אשר נועד להסדיר את זכותו של התובע לקבלת פיצויים לדוגמה גם ממי שאחריותו הנזיקית נובעת מאשרור או תגמול של מעשה טרור. החוק מעניק זכאות לפיצויים לדוגמה מ"מבצע מעשה הטרור, ממתגמל הטרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין" עקב מעשי טרור שגרמו למותו של אדם, וזאת על סך עשרה מיליון ₪, ועקב מעשי טרור שגרמו לנכות צמיתה על סך חמישה מיליון ₪. סכומי הפיצויים קבועים ואינם משתנים לפי הנסיבות. עוד קובע החוק כי הפיצויים לדוגמה שייפסקו על בסיס הוראותיו "לא ינוכו מכל סכום שמשלמים המדינה או מוסד ממוסדותיה לנפגע או לבן משפחתו, ובכלל זה לפי חוק התגמולים"..
מן הכלל אל הפרט נקבע כי אין בכך שהדרישה לתשלום פיצויים עונשיים נדחתה כדי לחסום את דרכן של התובעות לטעון על בסיס תיקון חקיקה מאוחר יותר, שחל על עניינן בשל כך שלא ניתן פסק דין חלוט, לזכאותן לפיצויים לדוגמה. המדובר בסעד שונה מהסעד שלא נפסק בעניין פלונים, ועל כן לא חל לגביו השתק. מות המנוחות נגרם במעשה טרור- לא נראה שיכולה להתעורר מחלוקת על כך שהפיגוע במסעדת "סבארו" בו נהרגו חמישה עשר בני אדם, וביניהם בנותיהן של התובעות, הינו מעשה טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור. אין מחלוקת שהתובעות הן יורשות בנותיהן הנרצחות. זכאות היורשים לפיצויים הינה "ממבצע מעשה הטרור, ממתגמל הטרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין". בעניין פלונים נפסק כי מקור החבות הנזיקית של הרשות ואש"ף כלפי התובעים הינו תשלום כספים לאסירים ביטחוניים ולבני משפחותיהם אשר מהווה אשרור כמשמעותו בסעיף 12 לפקודת הנזיקין. הזכאות לפיצויים על בסיס סעיף 2(א) ניתנת ממבצע מעשה טרור, ממתגמל טרור או ממי שחבותו נקבעה לפי סעיפים 12 עד 14 לפקודת הנזיקין. על כן, אפילו אם הרשות ואש"ף היו מביאים ראיות אשר היו סותרות את החזקה שהם מתגמלים טרור, הדבר ממילא לא היה מסייע בעדם כי חלופה אחרת מתקיימת כאמור. לפיכך, התובעות זכאיות לפסק דין חלקי בסכום של 20 מיליון ₪. באשר לעתירה לפסיקת פיצוי לדוגמה לתובעות 3-2 בגין נכותן, בטרם התאפשר לרשות ולאש"ף להביא ראיות באשר לנכות או להתייחס למעמדה של הקביעה, אין מקום למתן פסק דין חלקי. נוכח היעדרן של עדויות באשר לתאריכי הלידה של הנרצחות לא ניתן לפסוק פיצוי עבור פיצויי הנזיקין שכן אלה נשענים בין היתר על נתון זה -הפיצוי עבור אבדן השכר בשנים האבודות והפיצוי עבור נזק לא ממוני. באשר להוצאות קבורה ומצבה – אין לצאת מנקודת הנחה שהפיצוי לא יושפע מהבאת ראיות ולכן אין מקום לפסיקת פיצויים בדרך של פסק דין חלקי שאינו סופי.
לסיכום, ניתן פסק דין חלקי ולפיו חבים הנתבעים בתשלום סכום של 20 מיליון ₪ לתובעות 1-2.
התובעים יוצגו ע"י: עו"ד מאיר סחיווסחורדר; עו"ד אריאל מייטליס; הנתבעים יוצגו ע"י: עו"ד יפעת גרנות רמתי
