חדשות

העליון מחדד את מאפייניה של תביעת השתקה וקובע כי ההתמודדות עימה הינה בסילוק על הסף והטלת הוצאות הולמות. תביעות השתקה הן מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליך משפטי, וסילוק על הסף הוא 'דרך המלך' לגדוע את ההליך הפסול, בעודו באיבו. כאשר התבררה התביעה ונדחתה, יושתו הוצאות בגובה חריג ועד לסכום התביעה

ההליך דנן מעלה את סוגיית ההתמודדות השיפוטית הראויה, עם סוג התביעות המכונה 'תביעות השתקה'. מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, בה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, בגדרה נדחתה בקשתו לסילוק התביעה שהגישה נגדו המשיבה, על הסף. המבקש, תושב בית שאן, והמשיבה, קיבוץ ניר דוד אגודה שיתופית חקלאית בע"מ, הם שני צדדים לוויכוח ציבורי סוער, לגבי זכות הגישה הציבורית אל נחל 'האסי', העובר בשטח הקיבוץ. המבקש הוא מנהל של קבוצת פייסבוק בשם "משחררים את האסי", שחברים בה למעלה מ-20,000 איש, ובמסגרת השיח בקבוצה, התנסחו חברים בקבוצה בלשון חריפה ותקיפה לגבי הקיבוץ,  והמבקש עצמו אף הוא השמיע דברי ביקורת קשים כלפי הקיבוץ. במכתב ששלח ב"כ הקיבוץ  אל המבקש נטען, כי מנהלי קבוצות פייסבוק נושאים באחריות לפרסומים דיבתיים, ונדרש למחוק לאלתר כל פרסום שפורסם בקשר לקיבוץ. בנוסף נדרש  לשלם לקיבוץ פיצוי בסך 2,500,000 ₪. בחודש מאי 2021, הגיש הקיבוץ נגד המבקש את תביעת הנזיקין שניצבת ביסוד ההליך דנא. בחלוף חודשיים, הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה על הסף, בה טען, כי מדובר בתביעת השתקה. הבקשה נדחתה .כאמור, גם בר"ע שהגיש לבית המשפט המחוזי, נדחתה.

לטענת המבקש, מדובר סוגיה המשפטית רבת חשיבות– סוגיית ההתמודדות עם 'תביעות השתקה', שבמסגרתן נעשה שימוש בהליכים משפטיים, לשם מניעת ביקורת ודיון ציבוריים.

כב' השופט נ' סולברג פסק בדעת רוב (איליו הצטרף כב' השופט א' שטיין, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט י' עמית), כי יש לקבל את הבקשה ולדחות את הערעור. יש מקום להעמדת הלכה בנוגע לדרכי זיהוין של תביעות השתקה, ולמענה השיפוטי הראוי להן. נדרשים בעיקר, חידודים, הבהרות והתווית דרך. בעקרון מדובר על דפוס פעולה שבמסגרתו גורמים בעלי כוח וממון עושים שימוש בתביעות משפטיות, לשם השתקת שיח ציבורי וביקורת. ללא תלות בתוצאתן של התביעות, עצם החשיפה להליכים המשפטיים, במרבית המקרים, הליכי לשון הרע, יש בה כדי להשית מחירים כבדים על נתבעים, ועל כן גם כדי לייצר 'אפקט מצנן', ולהרתיע מנטילת חלק בשיח הציבורי ומהשמעת ביקורות על 'שחקנים חזקים'. ברור כי בכך גלומה סכנה לפגיעה של ממש בחופש הביטוי, ובשיח הפתוח שנמנה על יסודותיה החשובים ביותר של המדינה הדמוקרטית. בנוסף, נגרמת פגיעה לציבור המתדיינים בבתי המשפט, עקב הפניית משאבים שיפוטיים למי שאינם ראויים להם. מאפייניה של תביעת השתקה הינם פערי כוחות בין בעלי הדין- לרוב תאגיד מול אדם פרטי, ועילת תביעה חסרת יסוד – שכל מטרתה השתקה. בנוסף, תביעת פיצוי מופרז ונטול בסיס –שמטרתה להלך אימים על הנתבע הקונקרטי ועל נתבעים פוטנציאליים – באמצעות חשיפתם לחבות בפיצויים 'אסטרונומיים'. במרבית המקרים, תביעות השתקה מכוונות לפגיעה בשיח בחברה, באשר לנושאים שעשויים לעורר עניין ציבורי, ולהוציא מתחומם אמירות שאינן לרוחו של התובע.

בהמשך לאמור, נקבע כי בישראל לא ננקט מהלך חקיקתי שיסייע בהגנתם של נתבעים בתביעות השתקה. עם זאת, מחוקק המשנה עיגן בתקנות החדשות, בשפה ברורה, 'נוגדן' רב-עוצמה, המכוון למהלכים דיוניים מן הסוג שאליו משתייכות תביעות ההשתקה – האיסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. תביעות השתקה הן מקרה מובהק של שימוש לרעה בהליך משפטי, שכן יעודן – השגת תכליות הזרות וחיצוניות להליך זה. תביעות השתקה הן מקרה קיצוני וחמור במיוחד של שימוש לרעה בהליכי משפט. מדובר במהלך תחבולני, שבגדרו מנסה בעל דין לממש באמצעות ההליך המשפטי תכליות שזה האחרון כלל אינו מכיר, תוך הכשלת בית המשפט והצד שניצב מנגד, הדברים נעשים בכוונת מכוון, הפגיעה בתקינות ההליך השיפוטי – קשה, שכן זה מנוצל על מנת להסב פגיעה שלא כדין לבעל הדין היריב, תוך ניסיון להרתיעו, כמו גם אחרים כמותו, ממימוש זכויותיהם החוקתיות. היבט נוסף הוא סוגיית מידתיות הסעד אל מול הפגיעה האפשרית בזכויותיו של בעל הדין המשתמש לרעה בהליכי משפט. במקרים אלה, גם תגובה שיפוטית חריפה ותקיפה – תהא תגובה מידתית. בתביעות האלה מתקיימים גם מאפיינים ספציפיים, שבעטיים סעד של סילוק על הסף, חרף השלכותיו וחומרתו, בהחלט עשוי להתאים. פגיעתן הרעה של תביעות השתקה אינה נעוצה בתוצאה השיפוטית שמתקבלת בסופן, אלא דווקא במחירים שגובה ההליך עצמו מן הנתבעים, בהיבטי לחצים נפשיים וכילוי משאבי זמן וממון. אי לכך, מענה שיפוטי ראוי יהא זה המכוון למניעה מוקדמת של ההליכים ונטילת עוקצו של ה'אפקט המצנן'. סילוק על הסף הוא 'דרך המלך' לגדוע את ההליך הפסול, עודו באיבו, על מנת למנוע את נזקיה ופגיעותיה, של תביעת ההשתקה, כמו גם את האפקט המצנן בעטיה.

זאת ועוד, נקבע כי בנוסף יש להטיל סנקציה של חיוב בהוצאות הולמות, במקרים בהם התבררה התביעה כדבעי. חולשתה של הסנקציה בכך שהנתבע סבל זה מכבר מנזקי ההליך, והוקדש זמן שיפוטי יקר ערך להליך. על מנת להתמודד עם תופעת תביעות ההשתקה, יש לייצר תמריץ שלילי לתובע-המשתיק להגיש את תביעתו, ובד בבד, לייצר תמריץ חיובי לנתבע המושתק,  לנהל את ההליך עד הכרעה, מקום בו הדבר מוצדק וראוי. ככל שתתקיים הידברות, לצורך הגעה להסכם פשרה, הרי שזו כבר לא תֵעשה כאשר הנתבע חשוף לסיכון כספי בשיעור גבוה בהרבה מזה שאליו חשוף התובע, כפי שהמצב כיום, אלא כאשר שני הצדדים נתונים לסיכונים קרובים, ומחזיקים בכוח מיקוח דומה. תועלת נוספת היא הפחתה ודיוק של הסכומים הנתבעים במסגרתן של תביעות השתקה, ותביעות לשון הרע בכלל. אחת מן הרעות החולות שבתביעות ההשתקה, היא תביעתם של סכומי-כסף מופרזים ביותר, חסרי בסיס וחסרי הצדקה. באופן הזה, יידרשו התובעים לכלכל היטב את צעדיהם, גם במישור הסכום שנתבע על-ידם. פסיקת הוצאות משפט בשיעור אשר אין חולק כי הוא יוצא דופן וחריג, יש בה גם כדי לבטא את החומרה שגלומה בתופעת תביעות ההשתקה, ואת הסלידה החברתית מהן. בעצם העובדה שבמצב כאמור יהפוך הסכום שבאמצעותו ביקש התובע להלך אימים על הנתבע, ל'חרב פיפיות' אשר פוגעת בתובע-עצמו, יש כדי להעביר מסר חד וברור באשר לתובע העושה בשם הטוב שימוש לרעה, ומבקש לנצל את ההגנה שמעניק לו הדין, ואת ההליך המשפטי, על מנת להרתיע ולהשתיק את מבקריו הלגיטימיים. אין להירתע משימוש בהוצאות בשיעור חריג וייחודי, באמצעותן, ניתן לקוות ולהעריך, תפחת דרמטית ה'אטרקטיביות' של תביעות ההשתקה, שכן הן תכלולנה סיכון של פניה נגד מגישן, והוצאתו מן ההליך כשידיו על ראשו.

מן הכלל אל הפרט, נקבע כי יש להורות על דחיית הערעור, אך לצד זאת הובהר, כי אם אכן יבחר הקיבוץ להמשיך בתביעתו, תוך שבסופו של בירור ימצא כי צדק המבקש בטענותיו, וכי עסקינן בתביעת השתקה – יהיה מקום לחייב את הקיבוץ בהוצאות בשיעור גבוה, שעשוי להגיע עד לסך שנתבע על-ידו. על הקיבוץ לשוב ולכלכל צעדיו, כבר עתה, ולהחליט אם רצונו להמשיך בתביעתו, אם לאו. כחלק מכך יהיה מקום לאפשר לו גם לבחור בהפחתת סכום התביעה, אם ירצה בכך. אכן, מדובר בפרסומים קשים, שלא מן הנמנע כי הדין אינו מקבל בשוויון נפש את אמירתם. ואולם, מעצם העובדה שפרסום כלשהו עולה כדי לשון הרע, עדיין לא נובע כי קמה לֵנתבע – שאינו מפרסם הפרסום הישיר – חבות בעטיו, וכי אין מדובר בתביעת השתקה.

כבי השופט י' עמית קבע בדעת מיעוט, כי התביעה אינה מצדיקה דיון נרחב בתופעה של תביעות השתקה, מן הטעם שעל פניו בתיק דנן לא מדובר בתביעה כזו, ולא בכדי דחו הערכאות הדיוניות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף. משלל הפרסומים עולה תמונת שיח של שנאה יוקדת וביטויים קשים. בנוסף, למבקש מיוחסות גם שורה של פעולות כמו השמעת מוסיקה מחרישת אוזניים בשטח הקיבוץ, טיפוס על גדרות הקיבוץ וגרימת נזק לגדרות ולשערים, וכניסה לא מורשית לקיבוץ. על פניו, המדובר בתביעה לגיטימית של קיבוץ שקצה נפשו בהטרדות ובהשמצות, בפלישות אל שטחו ובחסימת שעריו. אכן, סכום התביעה של 2.5 מליון ש"ח עשוי להטיל מורא על כל אדם מן היישוב, אך עניין זה הוא אחד השיקולים שיהא על בית המשפט לשקול בסוף הדרך בעת פסיקת הפיצוי או ההוצאות לצד זה או אחר. עסקינן בתביעה רגילה שצריכה להתברר לגופם של דברים, וחזקה על בית משפט השלום שדן בתביעה כי יפעל כחוכמתו ובהתאם לפסיקה בדיני איסור לשון הרע, הנזיקין והקניין. כבי השופט י' עמית הסכים עם רשימת הסימנים שנמנו, ושבאמצעותם ניתן לזהות תביעות השתקה, אולם, הוא אינו מסכים להצעה לפיה שיעור ההוצאות יעמוד ביחס ישיר לסכום שנתבע, זאת בשל חשש ל"אפקט מצנן", ולטעמו יש בכך משום הרתעת-יתר וגוון עונשי של ממש.

לסיכום, הערעור נדחה.

המבקש יוצג ע"י: עו"ד חגי קלעי; עו"ד קרין תורן-היבלר;  המשיב יוצג ע"י: עו"ד יצחק פינק

רע"א 1954/24