בג"ץ מבטל החלטות של בתי הדין הרבניים וקובע בדעת רוב כי ניתנו בחוסר סמכות, משבית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אף לא על דרך כריכתם בתביעת הגירושין. עניין מזונות הילדים, לא נמנה על ענייני 'נישואין וגירושין', זוהי זכות עצמאית של הילד, שאינה תלויה במהות הקשר בין בני הזוג
העתירות דנן מעוררות את שאלת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות גירושין. מדובר בארבע עתירות נגד החלטות שונות של בתי-דין רבניים, אשר דנו במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות גירושין, לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). בשנת 1969 ניתן פסק הדין בעניין שרגאי (בר"ע 120/69), שם נקבע כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים, אף לא בדרך של כריכתה לתביעת הגירושין מכוח סעיף 3 לחוק, וכי בסמכות בתי הדין לדון אך ב"תביעה להשבת יציאות" של הורה, "המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות הילד", אשר אותה ניתן לכרוך לתביעת הגירושין. בחלוף כחמישים שנה, בשנת 2019, קבע בית המשפט העליון כי הלכת שרגאי – שלפיה, כאמור, אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים – עומדת בעינה (בע"מ 7628/17 בעניין פלוני). עוד נקבע, כי "תביעה להשבת יציאות", תחומה "להוצאות שההורה התובע כבר הוציא עבור מזונות הילדים, או הוצאות ידועות שהוא עומד להוציא בזמן הקרוב, כגון הוצאות קונקרטיות שהוא כבר התחייב או חויב להוציאם נכון לאותה עת". העותרים הם אבות שחויבו במזונות ילדיהם במסגרת ההחלטות מושא העתירות. טענתם העיקרית היא כי בהתאם להלכת שרגאי ולפסק הדין בבע"מ 7628/17, אין לבתי הדין הרבניים סמכות לדון במזונות ילדים (למעט דיון בהסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 9 לחוק), ועל-כן יש לבטל את החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות דנן. היועצת המשפטית לממשלה התייצבה מיוזמתה להליכים והביעה עמדה דומה לזו של העותרים. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני סומך ידיו על פסק-דינו העקרוני של בית הדין הרבני הגדול, וטוען כי בית הדין הרבני אינו כפוף לפסק הדין בבע"מ 7628/17, ואין להכיר בכפיפות בתי הדין הדתיים לפסיקות בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים.
כב' השופטת י' וילנר פסקה בדעת רוב (בהסכמת כב' השופטת ר' רונן, כנגד דעתו החולקת של כב' השופט נ' סולברג), כי בהלכת שרגאי נקבע, כאמור, כי בתי הדין הרבניים אינם מוסמכים לדון במזונות ילדים, אף לא על דרך כריכתם בתביעת הגירושין. זוהי נקודת המוצא לדיון, וזו גם נקודת הסיום. הלכת שרגאי היא ברורה, ולפיה יש לפרש את סעיף 3 לחוק באופן שלבית הדין הרבני אין סמכות לדון בתביעת מזונות שמוגשת על ידי הילד באמצעות מי מהוריו, אלא אך בתביעת השבה המוגשת על ידי ההורה נגד מי שחייב במזונות הילד, בגין הוצאות שהוציא (או עומד להוציא) אותו הורה עבור מזונות כאמור. כך, נקבע בפירוש כי "תביעת מזונות של הילד, בין אם הוא מיוצג על ידי האם ובין על ידי אפוטרופוס אחר, לעולם לא תהא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני, ומפאת השוני האמור אף אינה יכולה להיות 'כרוכה' בתביעת גירושין כאמור בסעיף 3 הנ"ל" (עניין שרגאי). עוד צוין שם כי תביעת מזונות של הילד "שונה מתביעת ההורה לא רק מבחינת מהותה, אלא גם מבחינת בעלי-הדין העומדים בפני בית-המשפט או בית-הדין ומתדיינים, שבו בזמן שבמקרה הראשון מתדיינים ההורים בינם לבין עצמם, מתדיין במקרה השני הילד עם ההורה הנתבע". מזונות ילדים – שהם זכות עצמאית של הילד, שאינה תלויה במהות הקשר בין בני הזוג – אינם נכללים בגדרו של סעיף 3 לחוק. הן בית הדין הרבני הגדול, והן היועץ המשפטי, מכירים בכך שהלכת שרגאי מחייבת את בתי הדין הרבניים, מהטעם שהיא "הוטמעה", לגישתם, בפסיקת בג"ץ. חרף האמור, בתי הדין הרבניים פסקו במסגרתן "מזונות ילדים", בניגוד להלכת שרגאי. ההחלטות הנדונות עוסקות במפורש בתביעות למזונות ילדים, ולא בתביעות הורים להשבת הוצאות. בהתאם לכך, התביעות הנ"ל אינן עוסקות בתביעה להשבת הוצאות כפי שהוגדרה בהלכת שרגאי ובבע"מ 7628/17. מהלכת שרגאי נובע, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות ילדים, וכי אין אפשרות לכרוך תביעת מזונות ילדים במסגרת תביעת הגירושין.
נוכח האמור, נקבע כי החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות עוסקות בתביעה ל"מזונות ילדים" ולא בתביעה ל"השבת הוצאות". לפיכך, בהתאם להלכת שרגאי – החלטות אלה ניתנו בחוסר סמכות ודינן בָּטְלוּת. בנסיבות אלה, ומשהתוצאה הנ"ל נשענת אך על הלכת שרגאי, ממילא מתייתר הצורך להידרש לעמדתם של בית הדין הרבני הגדול והמשיבים, שלפיה בתי הדין הרבניים אינם כפופים לפסק-הדין בבע"מ 7628/17. כאמור, בבע"מ 7628/17 נקבע כי תביעת השבה תחומה אך להוצאות עבר או "הוצאות ידועות שהוא עומד להוציא בזמן הקרוב" שאינן דורשות "דיון והכרעה בסוגיה המהותית של החיוב במזונות". שאם לא כן, עשויה תביעת ההשבה להוות "מסלול עוקף" להלכת שרגאי שלפיה בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעת מזונות הילדים המצריכה בירור. בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים אגב כריכתם לתביעות הגירושין. לפיכך, החלטות בתי הדין הרבניים מושא העתירות אשר דנו בתביעות ל"מזונות ילדים" ניתנו בהיעדר סמכות ודינן בָּטְלוּת. הרציונל העיקרי שביסוד הלכת שרגאי נושא אופי עקרוני והוא כי עניין מזונות הילדים, על פי טיבו וטבעו, לא נמנה על ענייני 'נישואין וגירושין', ממילא, אין הוא מתאים להיכרך עימם בתביעה אחת.
כב' השופט נ' סולברג סבר בדעת מיעוט כי יש לדחות את העתירות. 'הלכת שרגאי', באה לעולם כדי לשפר את כושר המיקוח של נשים בתהליך גירושין מול הבעל המחזיק בכוח מיקוח עודף בדמות הגט המיוחל. בכל מקום שבו תימצא 'כריכה' לפי סעיף 3 לחוק השיפוט, תינתן זכות תביעה עצמאית לקטין, מבלי צורך בעמידה במבחנים כלשהם. מי שקובע אם ניתן להגיש תביעה עצמאית אלו הם בתי המשפט האזרחיים, שאליהם תוגש אותה תביעה עצמאית. בתי המשפט האזרחיים לא יונקים את פסיקתם מהאמור בפסיקתו של בית הדין הרבני, הם כפופים לתקדימי בית המשפט העליון. מחד גיסא, ניתן לתבוע תביעת 'השבה' רחבה, הכוללת בתוכה כל שניתן לכלול בתביעת מזונות ילדים 'עצמאית'. מאידך גיסא, בכל מקרה ומקרה של 'כריכת' תביעת 'השבה' למזונות ילדים, ניתן יהיה להגיש תביעה עצמאית בשם הילד. זאת, כאמור, בניגוד לאמור בפסק הדין של בית הדין הרבני.
לסיכום, העתירות מתקבלות בדעת רוב, בג"ץ הורה על ביטול החלטות בתי הדין הרבניים.
העותר בבג"ץ 5988/21 יוצג ע"י: עו"ד שירן כהן דניאל; עו"ד ענבל גבריאלי; העותר בבג"ץ 7880/21 יוצג ע"י: עו"ד מאיה רוטנברג; העותר בבג"ץ 8228/21, והעותר בבג"ץ 117/22 יוצג ע"י: עו"ד שי שמחיוב; עו"ד שי זהר; עו"ד חגית אפרתי; עו"ד אסי סגל; העותר בבג"ץ 5652/22 יוצג ע"י: עו"ד נעמה אביבי; היועץ המשפטי לשיפוט הרבני יוצג ע"י: עו"ד ד"ר רפי רכס ; היועצת המשפטית לממשלה יוצגה ע"י: עו"ד יונתן נד"ב; המשיבה 1 בבג"ץ 5988/21 יוצגה ע"י: עו"ד יורם ביתן; המשיבה 3 בבג"ץ 7880/21 יוצגה ע"י: עו"ד דני שרמן; המשיבה 3 בבג"ץ 117/22 יוצגה ע"י: עו"ד אפרים אבן צדק; המשיבה 3 בבג"ץ 5652/22 יוצגה ע"י: עו"ד שלום כהן; עו"ד מור זיידן
