המחוזי קובע כי צוואה של קשישה ערירית בה "ציוותה" את רכושה למנהל הדיור המוגן, לא תקוים. מכלול הפעולות שביצע המנהל בכל הנוגע להכנת הצוואה מלמד שהוא זה שלמעשה "הפיק" את הצוואה והמנוחה הייתה מעין ניצבת. הצוואה אינה בגדר צוואה בעדים, ונערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ומתוך יחסי תלות
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בו נדחתה בקשת המערער לקיים את צוואת המנוחה והתקבלה התנגדות המשיבים לקיומה. המנוחה שהייתה אלמנה וערירית, התגוררה בדיור מוגן "בית בלב תל אביב" החל משנת 2000 ועד לפטירתה בשנת 2021. בשנת 2000 ערכה המנוחה צוואה במסגרתה העניקה מנות מעיזבונה לכמה נהנים ואת יתרת עיזבונה היא צוותה לשלושה גופים. בשנת 2011 ערכה המנוחה צוואה חדשה במסגרתה צוותה לתת מנות מעיזבונה לכמה נהנים, ובנוגע ליתרת עיזבונה הורתה שיוקם הקדש לצורך סיוע ותמיכה בנזקקים בהוד השרון ולמטרות נוספות. בשנת 2015 ערכה המנוחה צוואה במסגרתה הורישה את מלוא עיזבונה למערער, שהיה בזמנו מנהל בית בלב, ואם הוא לא יהיה בחיים בעת פטירתה, היא הורתה ששנים משלושת בניו, יזכו בכל עיזבונה. כעבור מספר חודשים, המנוחה נפלה בדירתה ונחבלה ובהמשך מונה למנוחה אפוטרופוס זמני לגוף ולרכוש, שנהפך למינוי קבע והיה בתוקף עד לפטירת המנוחה. המערער שימש כמנהל בית בלב בין השנים 2011-2015 והגיש בשנת 2021 בקשה לקיום הצוואה האחרונה. בית המשפט קמא קיבל את ההתנגדות לצוואה האחרונה והורה על ביטולה.
המערער טען כי ביהמ"ש קמא התעלם מכך שהמנוחה הייתה אישה דעתנית, עקשנית ונוקשה שלא ניתנת להשפעה, ובמועד עריכת הצוואה האחרונה היא לא הייתה מבודדת ולא נותקה מאחרים.
המשיבים טענו כי עדי הצוואה נבחרו ע"י המערער והם היו עובדים הכפופים לו ונתונים למרותו. הוכח שהמערער היה מודע לכך שהמנוחה הייתה אישה אמידה וכן לבדידותה ומצוקתה, הוא מעל בחובתו המקצועית והמוסרית וניצל את מצוקתה בכך שיצר עמה מערכת יחסים בלעדית וייחודית שאף דייר נוסף מבין מאה הדיירים שגרו בבית בלב לא זכה לה.
כב' השופט נ' שילה פסק כי יש לדחות את הערעור. בית המשפט קמא קבע שמאחר והמנוחה לא הצהירה בפני העדים שזו צוואתה ולמעשה לא אמרה באוזני העדים דבר, נפל פגם בצוואה מאחר שלא התקיים הרכיב הנדרש שבו על המצווה להצהיר בפני העדים שזו צוואתו. לפי דברי העדים, הם נכנסו לחדר ורק חתמו היכן שנאמר להם לחתום ולא היה בינם לבין המנוחה כל שיח ושיג. משנקבע שנפל פגם בצוואה, יש לבחון האם מדובר בפגם שניתן לתקנו לפי סעיף 25 לחוק הירושה או שמדובר במרכיב יסוד כהגדרתו בסעיף 25 לחוק הירושה שלא ניתן לתקנו. בדנ"א 7818/00 בעניין אהרן, נקבע כי: "אכן, הדרישה כי המצווה הביא את צוואתו בפני שני עדים היא דרישת סף. משמעותה המעשית היא כי על בית המשפט להיווכח כי המצווה הציג לפני עדים את צוואתו, והללו - שראו את המסמך ושמעו את דברי המצווה - מצהירים (או מעידים) לפני בית המשפט כי המסמך שקיומו התבקש הוא הצוואה שהמצווה הביא בפניהם". כלומר, במקרה שבו המצווה לא הציג את הצוואה בפני העדים ולא אמר להם שזו צוואתו, לא מתקיים מרכיב יסוד ואין בפנינו צוואה. בעמ"ש 44175-10-16 בעניין ר.ב. נאמר: "המאפיין החשוב ביותר של צוואה בעדים הוא תפקידם של העדים ... תנאי בל יעבור הוא שיש שני עדים לצוואה במובן זה שהמצווה הצהיר לפניהם שזו היא צוואתו". נקבע שם כי מאחר שלא הוכח שהמצווה הביא את הצוואה בפני שני עדים, לא התקיים מרכיב היסוד בצוואה בעדים ולא ניתן היה לתקן את הפגם לפי סעיף 25 לחוק הירושה. משבמקרה דנן נקבע שהצוואה לא הובאה בפני העדים וקיים פגם באחד ממרכיבי היסוד בצוואה, לא ניתן היה לקיים את הצוואה ולו מסיבה זאת, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא. לאור קביעה זו, אין צורך לדון ביתר העילות לפסילת הצוואה.
למעלה מן הצורך, נקבע כי הוכח שהמערער נטל חלק בעריכת הצוואה כמשמעותה בסעיף 35 לחוק הירושה. המערער הוא זה שהתקשר לעורכת הדין וביקש ממנה להגיע למנוחה על מנת לערוך צוואה והמנוחה כלל לא דיברה איתה טרם שהיא הגיעה אליה לפגישה אחת ויחידה. המערער ליווה את עוה"ד לחדרה של המנוחה והציג אותה בפניה. עוה"ד ביקשה מהמערער להביא שני עדים לצוואה והמערער זימן את שני עובדיו בבית בלב. המערער אף העביר לעוה"ד אישור אודות מצבה הרפואי של המנוחה, ובעת שהעדים נכנסו לחדרה של המנוחה, המערער עמד במסדרון מחוץ לחדרה. העד העיד שלאחר שחתם כעד על הצוואה, המערער אמר לו שלא ייספר לאיש על האירוע. מכלול הפעולות שביצע המערער בכל הנוגע להכנת הצוואה מלמדת שהוא זה שלמעשה "הפיק" את הצוואה ואף אם כל אחת מהפעולות שהוא ביצע כשלעצמה לא מהווה נטילת חלק בעריכתה, צדק ביהמ"ש קמא כשקבע שמקבץ כל הפעולות הם בגדר נטילת חלק בעריכת הצוואה. ביהמ"ש קמא קבע שהתקיימו יחסי תלות בין המנוחה למערער, וכי המנוחה הייתה אישה ערירית, ללא משפחה ולא היו לה חברים אף מקרב הדיירים בדיור המוגן. אף אם היה מדובר בצוואה ללא פגמים – מה שאין כן במקרה דנן - הרי קיים ספק גדול מאוד האם הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה. נפסק כי בצוואה חסר מרכיב יסוד ולפיכך הצוואה אינה בגדר צוואה בעדים, והמשיבים הוכיחו שהמערער היה מעורב באופן משמעותי ביותר בעריכת הצוואה אשר נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדו כלפי המנוחה.
כב' השופט ש' שוחט הוסיף וקבע כי נוכחותם של שני עדים הינו מרכיב קונסטיטוטיבי יסודי בצוואה בעדים לפי סעיף 20 לחוק. המנוחה הייתה מעין ניצבת בתהליך האמור. עורכת הצוואה, שלא שימשה כעדה לצוואה, הקריאה את הצוואה בנוכחות המנוחה והעדים ולאחר מכן כולם ניגשו למלאכת החתימה. מי שהציג את הצוואה זו מי שערכה אותה ולא המנוחה. המנוחה לא הצהירה שזו צוואתה ולא הציגה אותה לפני העדים כצוואתה. אין מילה אחת בתצהיר ממנה ניתן ללמוד שהמנוחה תקשרה עם העדים.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד שרון ליכט פטרן; עו"ד רוברט ליכט פטרן; היועצת המשפטית לממשלה, האפוטרופוס הכללי יוצגו ע"י: עו"ד בת אל צידון; המשיבים 2-4 יוצגו ע"י: עו"ד ערן גפני; המשיבה 5 יוצגה ע"י: עו"ד מתן יאס
