הסכם רכושי שנחתם בין ידועים בציבור שנישאו לאחר כשנתיים מחתימתו, אינו בגדר הסכם ממון ואין לו תוקף לאחר נישואי הצדדים. הסכמה של בני זוג ידועים בציבור למשטר רכושי מסוים אינה מקימה חזקה שמסכימים הם להחלת אותו משטר לאחר שינוי מעמדם לבני זוג נשואים, המחויבים לגושפנקא של הדין לסיום יחסיהם
עסקינן בערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט לענייני משפחה במסגרתו נקבע כי הסכם שחתמו הצדדים תקף לתקופה בה היו ידועים בציבור ועד ליום נישואיהם, וכי מיום נישואיהם ואילך יחול על הצדדים חוק יחסי ממון. הצדדים חתמו בשנת 2004 על הסכם שנערך ואושר על ידי נוטריון, שעיקרו הפרדה רכושית בין בני הזוג. בחלוף כשנתיים, נישאו הצדדים זה לזו כדמו"י. האיש היה כבן 50 ולו ילדים מנישואיו הראשונים, האישה הייתה כבת 30 ואלו היו לה נישואיה הראשונים. בשנת 2008 נולדה בתם המשותפת. בשנת 2018 נפרדו הצדדים. בית משפט קמא קבע כי הסכם אשר נחתם בין בני זוג שאינם נשואים תקף אך ורק לתקופת היותם ידועים בציבור ומעת נישואיהם חלות הוראות חוק יחסי ממון, וכי בני זוג המבקשים ליתן להסכם שנחתם ביניהם בעת שהיו ידועים בציבור תוקף מחייב גם לתקופת הנישואין, עליהם לאשר מחדש את ההסכם לפני הערכאה המוסמכת בהתאם לחוק. לא נמצא כי הצדדים עמדו להינשא בסמוך למועד חתימת ההסכם, ואף ספק אם במועד חתימת ההסכם גמרו אומר ביניהם להינשא. בהסכם לא מוזכרת המילה "נישואין", ההסכם נושא כותרת "הסכם" בלבד, לשונו אינה מרמזת על כוונת הצדדים להינשא. אין מדובר בהסכם ממון טרום נישואין אלא בהסכם בין ידועים בציבור שנועד להסדיר את יחסיהם לעת פירוד.
המערער טוען כי היה נשוי בעבר ולו ילדים נוספים, ורצונו היה לערוך הפרדה רכושית בינו לבין האישה לכן פנה לנוטריון כדי להוציא לפועל כוונה זו, הנוטריון אישר את ההסכם רק לאחר שהובהר לו כי כוונת הצדדים להינשא זה לזו. הנישואין נדחו בשל מצבה הרפואי של האישה.
האישה טענה מנגד כי ההסכם נחתם בשל חשש ולחץ ילדיו של המערער כי כוונתה לעשקו כלכלית, אך הוא אינו צופה משטר כלכלי שלאחר הנישואין, ואינו כולל התייחסות לגירושין עתידיים במידה ויתרחשו.
כב' השופטים פסקו כי יש לדחות את הערעור. ההסכם נחתם כאשר הצדדים היו בגדר ידועים בציבור ונישאו בפועל בחלוף מעלה משנתיים מיום החתימה. עובר לחתימה על ההסכם לא היו הצדדים על מפתן הנישואין והנישואין לא עמדו בפתח, על כן הנוטריון לא היה מוסמך לאמת את ההסכם. הוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון הן ברורות ומתנות את תוקפו של ההסכם המסדיר את יחסי הממון בין בני זוג נשואים, באישור או באימות ההסכם באחת הדרכים המנויות בסעיף. נקבע מפורשות כי בהיעדר אישור או אימות תקפים, ההסכם עצמו משולל תוקף. גם אם יוגמש התנאי של צפיית הנישואין עדיין הצפי לנישואין צריך להיות ברור, ודאי וקרוב למועד עריכת ההסכם. לא ניתן למתוח את צמד המילים "לפני הנישואין" המופיעות בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון לתקופה של למעלה משנתיים. זאת ועוד, כותרת ההסכם כ"הסכם" בלבד, היעדר כל התייחסות לכך שהצדדים עתידים להינשא בקרוב, והיעדרן של המילים "נישואין" ו-"גירושין", מטים את הכף לכך שמדובר בהסכם שאינו הסכם ממון ואין לו תוקף לאחר נישואי הצדדים.
יתרה מזו, נקבע כי תכלית ההסכם הייתה הסדרת ענייניהם הרכושיים של הצדדים, הנובעים ממערכת היחסים ביניהם, כל עוד הינם ידועים בציבור. אין לגזור גזירה שווה ממגורים של שני אנשים יחדיו וקיום מערכת יחסים זוגית ביניהם, למשטר הרכושי החל על אלה המוצאים לנכון למסד את קשרם הזוגי על דרך נישואין. הסכמה של בני זוג ידועים בציבור למשטר רכושי מסוים אינה מקימה חזקה שמסכימים הם להחלת אותו משטר לאחר שישתנה מצבם לבני זוג נשואים. הנוטריון היה מנוע מלאשר או לאמת את ההסכם על פי חוק יחסי ממון כל עוד הצדדים לא היו "לפני נישואין" או "בני זוג העומדים ערב נישואיהם", כדרישת החוק. מניעות זו מקפלת בתוכה מדיניות שיפוטית ראויה להימנע מחוזים המסדירים בהינף אחד ובלא הפרדה ברורה את הזכויות והחובות של אותם צדדים הן כידועים בציבור והן כנשואים. ידועים בציבור הינו מצב עובדתי. היום כן מחר לא. כל אחד מבני הזוג יכול להביא לסיומם בנקל, לא כך הם פני הדברים בבני זוג נשואים המחויבים לגושפנקא של הדין לסיום יחסיהם.
לסיכום, הערעור נדחה.
המערער יוצג ע"י: עו"ד אלינור ליבוביץ; המשיבה יוצגה ע"י: עו"ד עמוס צדיקה
