המחוזי השית 10 שנות מאסר על נאשם שנפגש באיראן עם גורמי מודיעין, בשל מניע כלכלי. המפגשים התרחשו בשטחה של האויבת הגדולה ביותר של מדינת ישראל במהלך המלחמה, תוך שהמדינה נתונה להתקפות נפשעות מצד המשטר האיראני ושלוחיו. המשימות שהתבקש לבצע הן בעלות פוטנציאל נזק דרמטי, ובהן התנקשות בבעלי תפקידים
עסקינן בגזר דינו של נאשם שהורשע על יסוד הודאתו בעבירות של מגע עם סוכן חוץ - לפי סעיף 114(א) לחוק העונשין, וכניסה למדינת אויב ללא היתר - עבירה לפי סעיף 7א יחד עם סעיף 12 לחוק הכניסה לישראל, וסעיף 2א למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט). הנאשם הינו אזרח ישראלי שהתגורר למשך מספר שנים בטורקיה ורקם קשרים עסקיים וחברתיים עם שניים. בהמשך קיים שיחות עם גורם איראני, והוברח מעבר גבול לאיראן, שם נפגש עם אדם, אשר פעל מטעם מנגנוני הביטחון האיראניים, דבר אשר לא היה ידוע לנאשם באותו השלב. בהמשך פנו לנאשם בנוגע לאפשרות ביצוע משימות בישראל, עבור המשטר האיראני. לאחר חזרתו של הנאשם אל אדמת טורקיה, מסר הגורם לנאשם 1,300 דולר במזומן, תוך שהוא מודיע כי מדובר בתשלום חלקי. בהמשך נפגש הנאשם שוב עם הגורמים באיראן אז כבר עודכן כי הוא אמור לפגוש שני אנשי מודיעין איראניים אשר יצאו במיוחד מטהרן. במהלך הפגישה הודיעו הסוכנים האיראניים לנאשם כי הם מבקשים שיבצע עבורם מספר משימות על אדמת ישראל, אשר מטרתן לפגוע פגיעה חמורה ומשמעותית בביטחונה של מדינת ישראל. בטרם עזיבתו את אדמת איראן, קיבל הנאשם סכום של 5,000 אירו, עבור הסכמתו להגיע לפגישות עם הסוכנים האיראניים.
לעמדת המדינה, ישנה חומרה יתרה בעובדה שמעשיו של הנאשם בוצעו בזמן מלחמה. פוטנציאל הנזק הטמון בהתנהלותו של הנאשם הינו משמעותי, אף אם לא תכנן לבצע את המשימות עליהן דובר באותם מפגשים.
לטענת ההגנה, מעשיו של הנאשם הינם מעשים מטופשים, אך לא כאלה שמאחוריהם עמדה כוונה כלשהי לפגיעה בביטחון המדינה.
כב' השופט ב' שגיא פסק כי הנאשם, מתוך מניע כלכלי, ביצע עבירות חמורות של מגע עם סוכן חוץ וכניסה למדינת אויב, במהלך מלחמת "חרבות ברזל" תוך שהמדינה נתונה להתקפות נפשעות מצד המשטר האיראני ושלוחיו. יש ליתן משקל לעיתוי ביצוע העבירות, הן מהטעם שהמציאות המחישה לכלל הציבור את הסכנות העצומות הטמונות בהתנהלות המשטר האיראני, והן מהטעם שלא ניתן לקבל שיתוף פעולה כלשהו, אפילו עסקי, בין אזרחי ישראל לאויב המשמעותי ביותר של מדינת ישראל, והכל בזמן שחיילי צה"ל וכוחות הביטחון נלחמים במספר חזיתות מול גורמים עוינים, אשר זוכים למימון ותמיכת המשטר באיראן. גזר הדין צריך לשקף מימד משמעותי של הרתעה ולשדר מסר מובהק וברור בדבר התג העונשי שיש להצמיד לקיומם של קשרים פסולים ואסורים בין אזרחים ישראליים לגורמים עוינים. גם בהנחה כי הנאשם "הובל" אל המפגש הראשון, שונים הדברים לחלוטין ביחס למפגש השני, שהיה ממושך ומשמעותי הרבה יותר. ביחס למפגש זה לא יכול הנאשם "להסתתר" מאחורי טענה לפיה "פותה והובל" שכן לפני אותו מפגש, ובשלב השיחות הטלפוניות, הבין היטב מהו ייעודו של המפגש, על כל המשתמע מכך. בין שני המפגשים עברו מעל לשלושה חודשים, ובכך יש ללמד על נכונותו ונחישותו של הנאשם להתמיד בקשר הפסול שהחל לרקום עם גורמים איראנים, גם אם עשה כן ממניע כלכלי. אין מדובר אפוא במפגש אקראי, או אפילו מתוכנן, על אדמתה של ארץ ניטרלית, אלא בשני מפגשים שהתרחשו בשטחה של האויבת הגדולה ביותר של מדינת ישראל.
זאת ועוד, נקבע כי אין חולק כי רציונל אידיאולוגי העומד ברקע ביצוע עבירות בטחוניות חמור יותר מרציונל כלכלי הגם שלעיתים רבות מעשים חמורים מבוצעים מתוך רציונל כלכלי. עם זאת, "שיטת הפעולה" של אותם גורמים איראנים כרוכה במתן הטבות כספיות לאלה המשתפים איתם פעולה, ומכאן שגם אם קיימת הבחנה מסוימת בין מניע אידיאולוגי למניע כלכלי, אין לראות בכך פער משמעותי ברמת החומרה. פיתוחו של קשר עם גורמים איראניים בזמן לחימה מעצים מאד את חומרתו. משימות שהתבקש הנאשם לבצע הן בעלות פוטנציאל נזק משמעותי ואף דרמטי, שכן אין המדובר במשימת "צילום בלבד" אלא בשורה של משימות משמעותיות ובהן התנקשות בבעלי תפקידים בכירים. עם זאת, מעשיו של הנאשם לא גרמו בפועל נזק לביטחון המדינה. כאמור, יש ליתן משקל משמעותי לעובדה כי מעשיו של הנאשם בוצעו עת לוחמי צה"ל וכוחות הביטחון מצויים בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל".
באשר לענישה, נקבע כי קיים צורך בהעברת מסר מרתיע לכלל הציבור בדבר הענישה הצפויה למעשים כגון אלה שביצע הנאשם. הרתעת הרבים כנתון רלוונטי המשפיע על העונש בתוך המתחם קבועה בסעיף 40ז לחוק העונשין ויש לראותה כרלוונטית מאד למקרה דנן. המשטר האיראני פועל בדרכים שונות לפגיעה במדינת ישראל, לרבות בדרך של הצעות כספיות לאלה המוכנים לשתף פעולה ולבצע משימות שונות ויש לשדר מסר תקיף לכלל הציבור בהקשר להצעות עתידיות נוספות מגורמים עוינים. מאידך, קיימים מספר שיקולים שיש בהם כדי למתן את הענישה. הנאשם קיבל אחריות על מעשיו, ולאורך שנות חייו צבר הנאשם זכויות רבות, וילדיו עדיין משרתים במילואים במקומות רגישים. התנהלות הנאשם לאורך השנים אך הגבירה את התמיהה כיצד אזרח ישראלי ציוני מבצע עבירות כמו אלה שביצע. ריצוי תקופת מאסר בעבירות ביטחוניות אינה תקופה קלה, בוודאי בגיל מתקדם.
לסיכום, על הנאשם הוטלו 10 שנות מאסר לריצוי בפועל, וחילוט של 5,000 אירו.
המאשימה יוצגה ע"י: עו"ד מיכאל כהן; הנאשם יוצג ע"י: עו"ד אייל בסרגליק
