לטענת התובעים, נגרמו להם נזקים מהלוואה שנטלו ב-1999 בריבית משתנה של פריים + 1%, בעוד שהם היו יכולים לקבל הלוואה ארוכת טווח בריבית נמוכה יותר, לו הבנק היה מגן על האינטרסים שלהם כלקוחותיו. ביהמ"ש קבע כי על הבנק לנהוג בהגינות, אך אין פירוש הדבר כי עליו להציע ללקוח את ההלוואה בעלות הנמוכה ביותר
בית משפט השלום דחה תביעה שהגישה חברה נגד בנק בפועלים בגין הנזקים שנגרמו לה מהלוואה שנטלה בשנת 1999 בריבית משתנה. לטענת החברה, נגרם לה נזק ישיר מגביית הריבית בפועל מול הריבית שיכלה לשלם, למשל, בהלוואה ארוכת טווח לו היה הבנק מגן על האינטרס שלה כלקוחה. השופטת רונית פיצ'וק אלט קבעה בנק מטבעו תמיד צריך לנהוג בהגינות, אולם אין פירושו שעליו להציע ללקוח את האשראי או ההלוואה בעלות הנמוכה ביותר הקיימת.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת קלטה לתוכה שתי חברות שניהלו בית מרקחת. התובע 2, רופא במקצועו, הוא מנהלן של חברות היעד ובעל מניה בהן יחד עם התובעת 3, אשתו, רוקחת במקצועה. כדי לממן את פעילותן נזקקו חברות היעד לאשראי מהבנק. במהלך שנות פעילותן העמידו חברות היעד לטובת הבנק בטחונות רבים נזילים ומשכנתא כנגד הלוואות קצרות מועד שנטלו מהבנק לצורך כיסוי יתרות חובה או חריגה במהלך הפעילות השוטפת.
בשנת 1999 העמיד הבנק לאחת מחברות היעד הלוואה בסך של 300 אלף שקל למשך שלוש שנים, בריבית משנתה של הצמדה לפריים בתוספת 1%. התובעים טענו כי עקב התנהגות הבנק, נגרמו לחברת היעד נזקים בסכום כולל של 2.26 מיליון שקל, בהם נזק ישיר מגביית הריבית בפועל מול הריבית שיכלו לשלם, למשל, בהלוואה ארוכת טווח, לו הבנק היה מגן על האינטרס שלהם כלקוחותיו ונותן להם את האשראי שהם זכאים לו ושהיה מתאים ביותר לצרכיהם.
טענתם העיקרית של התובעים היא כי אף שהבנק לא היה חייב להעמיד לחברות היעד הלוואה או אשראי, הרי משעשה כן, היה עליו להעמיד להן אשראי המתאים לסוג הבטוחות ששועבדו לטובת הבנק. לטענתם, כנגד הכספים הנזילים בתכניות החיסכון ששועבדו לבנק, היה על הבנק להקצות לחברות היעד הלוואות גב אל גב בתוספת מרווח של 1%, וכנגד נכס מקרקעין (חנות) ששועבד לבנק, היה עליו לתת הלוואות ארוכות טווח צמודות מדד. הבנק לא גילה לחברות היעד על יכולתן לקבל הלוואות מסוג זה, ולו היה עושה כן, היו נגרמות לחברות היעד הוצאות מימון נמוכות באופן משמעותי.
עוד טען התובע כי כאשר ביקש מהבנק להגדיל את מסגרת האשראי בחשבונות הבנק או לקבל אשראי נוסף באמצעות הלוואות או ריביות נוחות או פריסה ארוכה בהחזרים, סירב הבנק לבקשותיו ואגב כך גרם לחברות היעד לנזקים שנבעו מחריגה מהמסגרת והם נאלצו לקבל את האשראי שהוצע על ידי הבנק כאשר הבנק הכתיב את סוג האשראי וסוג הביטחונות.
השופטת רונית פינצ'וק אלט קבעה כי לא ניתן לבסס את האשראי שנותן הבנק רק, או אף בעיקר, על הביטחונות. כאשר האשראי אינו מתאים למטרה שעבורה הוא מתבקש או כאשר סבור הבנק כי רבים הסיכויים שהלקוח לא יעמוד בהחזרי האשראי, אפשר ויעדיף שלא להעמיד ללקוח אשראי על אף שיש בידו ביטחונות.
עוד נקבע כי אין בעדות מטעם התובעים את הפירוט הנדרש וכי ניתן היה לצפות כי התובע יפרט כי במועד מסוים או בתקופה מסוימת פנה ודיבר עם פקיד מסוים, וביקש בקשה מסוימת ומה הייתה תגובתו של אותו פקיד וכיצד ומדוע הסתיים העניין בכך שחברות היעד חתמו על בקשת אשראי אחרת, שבסופו של דבר הבשילה להסכם בין חברות היעד והבנק. כן היה עליו לפרט מדוע התבקשה אותה הלוואה על ידי חברות היעד, לאיזה צרכים, מה אמרו נציגי החברות לבנק ועוד. טענות התובעים ביחס לבקשותיהם נטענו באופן כללי בלבד, וכן לא הובאו להם ראיות כלשהן. נקבע כי גם עצם סירוב הבנק להסכים למתן אשראי מסוים או תנאי אשראי מסוימים, אין בו כשלעצמו כדי להקים לתובעים עילת תביעה כלשהי.
השופטת הוסיפה כי התובעים לא הציגו צורך מסוים שלשמו נדרשה הלוואה לתקופה של עשר שנים, והעובדה שבדיעבד לקיחת הלוואה כזו הייתה מוזילה את עלויות המימון שלהם, אין בה כדי להפוך את פעולת הבנק בעת שהתבקש ממנו האשראי לבלתי סבירה, או בלתי זהירה או כזו שאינה עומדת בחובות האמון והנאמנות של הבנק כלפי הלקוח. לאור חומר הראיות, אין לקבל את טענת התובעים לפיה הבנק לא הציע להם את סוגי האשראי שהיה עליו להציע בהתחשב בביטחונות שלהם. בנק מטבעו, תמיד צריך לנהוג בהגינות, אולם אין פירושו שעליו להציע ללקוח את האשראי או ההלוואה בעלות הנמוכה ביותר הקיימת. כמו כן, תמוה כי התובעים שמלינים על התנאים הגרועים שהציעו להם, תוך שהם טוענים כי שווי הביטחונות עלה על האובליגו שלהם, לא השתמשו בכספם שלהם במקום לקחת אשראים בתנאים שבהם הם לא היו מעוניינים.
לקריאה נוספת, ראו:
נדחתה תביעה נגד בנק לאומי בטענה להתנהלות קלוקלת שהובילה למימוש נכס
ביקורת קשה של ביהמ"ש על דיסקונט בגין מתן אשראי ללא ביטחונות לאיש עסקים
בנק הפועלים אינו אחראי לנזקיהם של בעלי מלון שנאלצו למכרו לכיסוי חובותיהם
