ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב קיבל בקשה לסיים הליכי יישוב סכסוך והורה על סיום תקופת עיכוב ההליכים, לאחר שפגישת המהו"ת הראשונה נקבעה למבקשת לעוד שלושה חודשים: "המחוקק קבע 45 יום ובשום מקום לא נאמר כי יחידת הסיוע תהא רשאית להכפיל או לשלש את המועד, בשל שיקולים טכניים של עומס"
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל בקשה לסיים הליכי יישוב סכסוך על מנת לאפשר למבקשת להגיש תביעה, נוכח המועד המאוחר שנקבע לפגישת המהו"ת. השופט ארז שני הבהיר כי קביעת מועד לפגישת מהו"ת ראשונה מעבר לתקופה שנקבעה בחוק, בשל העומס המוטל על יחידת הסיוע פוגעת בזכות הגישה לערכאות וחורגת מהפגיעה המידתית שביקש המחוקק לקבוע. על כן, יש לראות בה המלצה לקיצור תקופת עיכוב ההליכים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לפני כשלושה שבועות הגישה המבקשת בקשה ליישוב סכסוך כפי שהיא מחויבת על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. עם הגשת הבקשה, קבעה לה מזכירות בית המשפט פגישת מהו"ת ראשונה ל-21 בפברואר 2017 – 100 ימים לאחר הגשת הבקשה. זאת, אף שעל פי החוק, כל פגישות המהו"ת צריכות להתקיים בתוך 45 ימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. יחידת הסיוע רשאית להאריך את התקופה פעם אחת, ב-15 ימים, בהודעה לערכאה השיפוטית. במהלך תקופה זו, הצדדים מנועים מלנקוט הליכים משפטיים למעט בקשות דחופות ובקשות לסעד זמני.
השופט ארז שני ציין כי ברור מאליו כי למזכירות בית המשפט, כמו גם לבית המשפט עצמו, אין שום שליטה על הקצב שבו עובדת יחידת הסיוע, והמועדים הפנויים נקבעים על ידי יחידת הסיוע כך שהמזכירות אינה אלא דוור המעביר לצדדים את התאריכים שנקבעו. "למרבה הצער, אספר למבקשת כי בהכירה את העומס המוטל עליה, נוטה יחידת הסיוע להיעתר לבקשות לעיכוב הליכים, בשל אורכו של המועד שנקבע לפגישת המהו"ת, ואין אני יודע מדוע כך המדיניות", כתב השופט בהחלטתו.
השופט ציין כי המחוקק נתן את דעתו לפגיעה בזכות הפניה לערכאות והגביל את היקפה לתקופה של 45 ימים. "ואכן, ככל שדעתי הצנועה תישמע, מדובר בתכלית ראויה ובפגיעה מידתית, אלא שאיש אינו יכול או צריך לשנות על דעת עצמו מהוראות החוק ומהוראות המחוקק ולהאריך את התקופה", קבע השופט. "ביני לביני, ספק גמור בעיניי אם הארכת התקופה על ידי יחידת הסיוע ב-15 ימים נוספים, נועדה לטפל בעומסים שאינם עומסי אקראי – סבור אני יותר כי מדובר בסיבות אובייקטיביות של הצדדים: אולי מי מהם אינו נמצא בארץ, אולי מי מהם נפל למשכב ואולם, מדיניות גורפת כפי הקיים כעת כי העומס מוביל לזילות הוראת המחוקק או להתעלמות ממנה שלא בהתייחס לתיק ספציפי, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת החוק, בעיניי". במקרה זה, הדגיש השופט, "אין מדובר ב-60 ימי המתנה, אלא ב-100 ימי המתנה ועוד לא דיברנו על האפשרות כי תידרש פגישת מהו"ת שניה ו-100 ימים מי יודע בכמה יתארכו עוד".
עוד צוין כי על פי התקנות שהוסדרו מכוח החוק, בית המשפט רשאי לקצר את תקופת עיכוב ההליכים במקרים המנויים בתקנות, ובכלל זה במקרה חריג בו המליצה יחידת הסיוע לסיים את עיכוב ההליכים מהטעם שההמתנה תגרום נזק. השופט שני הבהיר כי המקרה הנוכחי אינו מקרה חריג, אלא מדובר בשיטה ידועה שבה העומס או כל טעם אחר גורם לכך שבאופן קבוע נקבעות פגישות המהו"ת הראשונות מעבר לתקופה הנקובה בחוק. "כעת שומע אני כי פגישות מהו"ת נקבעות כבר לחודש מרץ 2017, לאמור כי התופעה עליה קובלת המבקשת שרירה היא וקיימת", ציין השופט.
"ליבי ליבי ליחידת הסיוע", כתב השופט שני. "ברור לי שיחידת הסיוע עושה כמיטב יכולתה, בתום לב ובמקצועיות, אלא שכל האמור לעיל עדיין אינו מתיר לאיש להפר, על דעת עצמו וכעניין שבשיטה, את הוראות המחוקק... ואולי טוב היינו עושים אם מראש, בכל בעיה של קביעת פגישה במועד רחוק לפי הוראות החוק, היינו 'מגלים' לצדדים כי הם רשאים להגיש בקשה לסיום עיכוב ההליכים. כך או אחרת, לדעתי, אין צורך להטריח את יחידת הסיוע בבקשות חוזרות ונשנות לקיצור התקופה, באין בידי יחידת הסיוע פנאי לעמוד בהוראות החוק".
עוד הוסיף השופט כי לשיטתו, המשמעות האמיתית של קביעת פגישת מהו"ת ראשונה מעבר ל-45 הימים, כמוה כהמלצת יחידת הסיוע לקצר את עיכוב ההליכים, לבל תיפגע הזכות החוקתית של גישה לערכאות. זאת, שכן המחוקק קבע 45 יום ובשום מקום לא נאמר כי יחידת הסיוע תהא רשאית להכפיל או לשלש את המועד, בשל שיקולים טכניים של עומס.
בסיום דבריו העיר השופט שני כי "אולי מוקדם להעריך האם אמנם, כמקווה, הניב החוק שלל הסכמים. ספק בעיניי, מניסיוני האישי והבלתי מחייב, אם כך הדבר ואולי בתנאים של עומס כבד, אל לנו לצפות לציפיות מרחיקות לכת מיחידת הסיוע".
לקריאה נוספת, ראו:
"לוקחים מעורכי הדין את הטיפול בענייני משפחה, זו חבית נפץ שעומדת להתפוצץ"
