חדשות

בית משפט הורה על ביטול קובלנה פלילית-פרטית נגד שורת מגישי וכתבי חדשות בערוצים 2 ו-10 בטענה לשידור תעמולת בחירות אסורה בליל ויום הבחירות לכנסת שנערכו במרץ 2015, כל זאת למרות שקיימת תשתית להגשת כתב האישום

בית משפט השלום בירושלים הורה בסוף השבוע על ביטול קובלנה פלילית-פרטית שהוגשה על ידי בעז ניצן נגד שורת מגישי וכתבי חדשות בערוצים 2 ו-10 בטענה לשידור תעמולת בחירות אסורה בליל ויום הבחירות לכנסת שנערכו במרץ 2015. בית המשפט קבע כי למרות שקיימת תשתית להגשת כתב האישום ולמרות שלבית המשפט סמכות עניינית לדון בקובלנה, הרי שבהתנהלות הקובל נפלו מספר קשיים המצדיקים את ביטול הקובלנה מחמת הגנה מן הצדק ובהם בין היתר העובדה שניהול ההליך בדרך זו, מבלי שהוגשה כל תלונה לרשויות אכיפת החוק, מבלי שהתקיימה חקירה מתאימה ונשקלה על ידי הגורמים המוסמכים אפשרות העמדת הנאשמים לדין - פוגע פגיעה קשה בתחושת הצדק.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בפרשה הואשמו ערוץ 10 וחברת החדשות של ערוץ 2 יחד עם שורת מגישי וכתבי תכניות אקטואליה וחדשות בערוצים אלו ובהם רפי רשף, תמר איש-שלום ואור הלר. עניינו של ההליך בכתב אישום שהוגש נגדם על דרך של קובלנה פלילית, בו יוחסו להם עבירות על סעיף 129 לחוק הבחירות בכנסת, האוסר על שידור תעמולת בחירות משעה 7 בערב ביום שלפני יום הבחירות ובכל יום הבחירות. כתב האישום נסוב על תוכניות ששודרו בהגשתם או הנחייתם של הנאשמים בליל ויום הבחירות לכנסת ה- 20 שנערכו בחודש מרץ 2015, כשלטענת הקובל נכללו בתכניות אלו תכנים המהווים תעמולת בחירות מובהקת באופן הנוגד את הוראת החוק.

כלי התקשורת מצדם, הגישו בקשות לביטול הקובלנה בטענה כי תכני השידורים המיוחסים להם אינם מהווים תעמולת בחירות ולחלופין כי מדובר ב"זוטי דברים". עוד נטען כי אין מקור חוקי להגשת הקובלנה, שכן סעיף 129 לחוק הבחירות אינו סעיף עונשין ובית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בקובלנה, המסורה באופן ייחודי לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת. מלבד האמור טענו הנאשמים כי בהגשת הקובלנה יש כדי לפגוע פגיעה קשה בחופש הביטוי ובחופש העיתונות והיא מהווה סטייה ממדיניות התביעה המעניקה משקל נכבד מאד לחירויות אלה. בנוסף נטען כי בהחלטתו של הקובל להגיש את הקובלנה נפלו פגמים המצדיקים את ביטולה מטעמים של הגנה מן הצדק ובהם אי סבירות, חוסר מידתיות, אכיפה בררנית והעדר עניין לציבור בניהול הקובלנה, וכי מכל מקום יש לבטל את הקובלנה מחמת ארכאיותם של חוקי תעמולת הבחירות.

כב' השופטת ג' סקפה שפירא קבעה כי יש לקבל את בקשת הנאשמים ולהורות על ביטול הקובלנה. ראשית נדרש בית המשפט לשאלת קיומו של מקור חוקי להגשת הקובלנה וציין כי פרשנות לשונית פשוטה של הוראות החוק מלמדת כי סעיף 126(6) קובע "עבירת סל" המחילה סנקציה עונשית בגין כל הפרה של הוראה מהוראות חוק הבחירות. משכך, גם הפרה של הוראת סעיף 129 לחוק מהווה עבירה פלילית. לדעת השופטת, הפרשנות המצמצמת שמציעים ב"כ הנאשמים לא זו בלבד שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוק, אלא שאין היא עולה אף בקנה אחד עם תכליתו לאפשר קיום מהלך תקין של הבחירות ללא פגיעה בחופש הרצון של הבוחר ותוך מניעת השפעה חיצונית לא הוגנת.

בשאלה האם השידורים ששידרו הנאשמים מהווים תעמולת בחירות אסורה, בעניין זה התרשמה השופטת מהסרטונים שהוגשו ע"י הקובל כראייה היחידה במשפט, כי פניהם של הנאשמים לא נראים בסרטונים וקולם לא נשמע ולכן לו הייתה ראייה זו עומדת לבדה ספק אם היה בתשתית עובדתית זו כדי להקים עבירה ביחס אליהם. עם זאת, משעה שב"כ הנאשמים לא חלקו לצורך הטענות המקדמיות על התמליל, נמנע בית המשפט מלקבוע כי כתב האישום אינו מגלה עבירה ביחס אליהם אך בשל סיבה זו. אשר לשאלה מהי "תעמולת בחירות", ציינה השופטת כי בפסיקת בית המשפט העליון נאמר שמדובר במונח בעל פריסה רחבה ביותר הכולל במישור הלשוני כל ביטוי חיצוני שיש בו, אם במעט ואם בהרבה, כדי להשפיע בדרגות שונות של הסתברות על מאזין כלשהו. בסופו של יום נקבע כי מדובר במבחן אובייקטיבי מנקודת מבטו של הצופה ולא במבחן סובייקטיבי מנקודת מבטו של המפרסם, וכי ככל שמדובר בבחינת שידורים שמשודרים ביום הבחירות עצמו יש להקפיד הקפדה יתרה ביישומו של מבחן זה. לאחר בחינת השידורים עצמם המיוחסים לנאשמים, קבע בית המשפט כי אלו בעלי אפקט דומיננטי של השפעה על קהל הבוחרים, ועל כן מהווים לכאורה תעמולת בחירות כמשמעותה בסעיף 129 לחוק. משכך, יש לדחות את הטענה כי כתב האישום אינו מגלה עבירה.

בכל הנוגע לסמכות העניינית לדון בקובלנה, דחה בית המשפט את טענת ב"כ כלי התקשורת עו"ד ישגב נקדימון ועו"ד דקלה בירן וכן עוה"ד ברק גליקמן ושיר סחייק, כי זו מסורה באופן ייחודי לוועדת הבחירות המרכזית, מאחר והיא מרוקנת מתוכן את הוראת סעיף 68 לחוק סדר הדין הפלילי המאפשרת הגשת קובלנה פלילית פרטית בגין עבירות לפי חוק הבחירות. זאת ועוד ציין בית המשפט כי ועדת הבחירות היא הגוף המרכזי שבידיו הופקד ארגון וניהול הבחירות לכנסת ועיון מעמיק בחוק הבחירות מלמד כי הגם שנתונות לה סמכויות מנהליות לצד סמכויות מעין שיפוטיות, אין לה סמכות לדון במשפט פלילי ולהטיל סנקציות פליליות בגין הפרת החוק - סמכות שהייתה ונותרה בידי בית משפט השלום.

בהמשך דחה בית המשפט גם את הטענה כי השידורים המיוחסים לנאשמים הם בגדר "זוטי דברים" שאין להעמיד לדין בגינם. נקבע, כי הערך החברתי המוגן באמצעות העבירה הנדונה הוא טוהר הבחירות ומניעת השפעה בלתי הוגנת על הליך הבחירה, בין היתר בדרך של הפרת עיקרון השוויון. במקרה דנן, אמנם משכם הכולל של השידורים אליהם מתייחס כתב האישום הוא קטן מאד ביחס להיקף השידורים הכללי בליל ויום הבחירות, אולם עוצמתם של התכנים ששודרו גדולה, הם התייחסו לנקודות תורפה או חוזקה מרכזיות לכאורה של חלק מן המועמדים בעוד שלא הזכירו כלל מועמדים אחרים פחות בולטים ולכן במעשים אלו יש כדי לגרום לחשש מפני השפעה ממשית על הצופים ברגעים הסמוכים למימוש זכותם לבחור. זאת ועוד, מדובר בכלי תקשורת מרכזיים בישראל ששידוריהם חשופים לחלקים ניכרים מאד מהציבור, ועל כן מידת השפעתם האפשרית של השידורים על קהל הבוחרים, בהיבט של חשיפה, גבוהה.

לבסוף, נדרש בית המשפט לשאלה האם יש לבטל את הקובלנות מחמת הגנה מן הצדק. בעניין זה הוזכר כי הליך הקובלנה הפרטית מהווה חריג לכלל לפיו המדינה היא האחראית לניהולו של ההליך הפלילי ולאכיפת הנורמות הפליליות, וגם בית המשפט העליון עמד בעבר על החסרונות הנובעים מהליך זה. ביחס למקרה דנן, סבר בית המשפט כי בהתנהלותו של הקובל נפלו מספר קשיים, ובהם העובדה שבמשך חודשים לא מעטים שחלפו מאז מועד הבחירות לא פנה כלל לרשויות אכיפת החוק –בין בדרך של הגשת תלונה במשטרה ובין בדרך של פניה ליועץ המשפטי לממשלה, אלא בחר בדרך הבלתי שגרתית של הגשת קובלנה פלילית פרטית לבית המשפט.

כמו כן, עולה שאלה משמעותית של אכיפה בררנית נוכח טענת הקובל עצמו כי הפרה דומה של החוק בוצעה לכאורה גם על ידי ערוץ רדיו שנגדו לא הוגשה קובלנה, בשל מה שהוגדר על ידי הקובל כ"קשיים ראייתיים" שהיו נפתרים בקלות לו הייתה מתנהלת חקירה על ידי רשויות החקירה שזהו תפקידם. קשיים נוספים נובעים מאופיים של חוק הבחירות וחוק דרכי תעמולה, שאינם מביאים בחשבון את התפתחות המדיה הדיגיטאלית ושכיחות השימוש בה, מהאופן השגוי שבו נוסח כתב האישום ומהעובדה כי התשתית הראייתית שעליה נשען כתב האישום שונה במידה ניכרת מהאמור בכתב האישום ובתמליל הנספח לו.

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי משעה שהמקרה מתייחס לנושא שהוא בעל חשיבות ציבורית בלתי מבוטלת ועשויות להיות לו השלכות עתידיות משמעותיות– ניהול ההליך בדרך של קובלנה פלילית פרטית, מבלי שהוגשה כל תלונה לרשויות אכיפת החוק, ומבלי שהתקיימה חקירה מתאימה אשר נשקלה על ידי הגורמים המוסמכים אפשרות העמדת הנאשמים לדין – מדובר בפגיעה קשה בתחושת הצדק ולכן עקרונות הצדק מחייבים להעדיף את זכותם של הנאשמים שיתקיים בעניינם הליך מסודר ושימוש בקובלנה פלילית פרטית כאמצעי שיורי בלבד. משכך, הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום מטעם של הגנה מן הצדק.